תודה רבה למחזקים.

עוד יום של נקיות ב"ה.
אבל המחשבות ממשיכות להגיע ולהציף.. לחזור להשתמש או לעבור לנגיעות ואז להפסיק.
(אבל ברור לי שאם מתחילים זה לא יהיה קל להפסיק)

רוצה להמשיך עוד קצת ועוד קצת בנקיות.

אני גם מרגיש לצערי לא כ"כ שמח מכל מיני סיבות בשבוע האחרון ואולי קצת מעבר.. ועצבות בדרך כלל היא כר פורה לבריחה למקום הזה.
שהשם יעזור, מקווה לא להישבר.

מזדהה עם העצבות והבדידות שמובילים לנפילה..
חייבים להפנים שהתאווה היא שקר היא לא הופכת אותנו לאנשים יותר שמחים ושלווים היא רק מעמיקה בנפש את הצער והמועקה..
שנזכה לשמוח בחלקנו ולהתחבר לפנימיות נפשנו!!!
בהצלחה גדולה אחי!!
יש לך את זה אל תישבר!!

אחי מזדהה עם הקושי,
מזדהה עם העצבות,
אני איתך,
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!
          

ב"ה על עוד יומיים של נקיות.
מאוד לא מובן לי מאליו. זה כמו 100 ימים לאחר אני חושב.
רוצה להמשיך עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת.

מצד שני - אני מפחד שאני בשניה יכול ליפול ולהכנס למצבים של תאווה.
זה מרגיש לי בו זמנית הכי מסובך/קל מבחינת הקושי של ההתמודדות מול זה.

תודה רבה למחזקים.

להיכנס למצב של "תאוה" - זה לא אסון - זו תשוקה טבעית לנו המכורים.

כולם כאן אותו דבר, קצת מצוקה, מתגברת לעצב, ולצורך לברוח למפלט הקל לרגע. ואז יבוא העצב הגדול. ומה שקנית בשבע עשרה יום תפסיד ברגע. 
ברגע שמיד זורקים את הפתרון הזה של בריחה לתאווה מהפוזיציה, זה הרבה יותר קל. וככל שעבור הזמן יהיה קל יותר. והתאווה לא תהיה הגלגל של העצב. 
מערכים אותך מאד. 

'יכול להצליח' - אני מאד מזדהה עם הפחד. [תסתכל בפורום 12 צעדים בענין של הפחד].
אנחנו אתך, אתה לא לבד, מאד מבינים את הקושי והכל בסדר
קבלה, תקוה, חזון, תשוקה לאלוהים ולא לתאווה.... 

כל הכבוד על הנקיות!

את הציטוט האש הזה

אני רוצה לכתוב ולשים לי בארנק ליד התמונה של אבא.

מתנצל שאין לי תמונה של אבא בארנק, אז זה לא יצא לפועל בדיוק כפי שכתבתי, אולי בכלל אכתוב את זה על מחזיק המפתחות שלי.

ובאמת רציתי פשוט להגיד שזו סיסמה חזקה! 

עדיין, אם אזכור שבוע הבא, אכין לי משהו מנויילן לצרור. לא חושש שיראו, כי לא יבינו הכל.

תודה רבה לכל אחד מהמגיבים.
זה באמת נותן כח. זה כמו בצבא שחברים עוזרים מתחת לאלונקה.

מה שמזכיר לי שאני לא מספיק עושה את זה בשבילכם:)

לראות אנשים שאני זוכר שהיו מספרים שאיפסו ונמצאים כעת בעשרות ימים של נקיות ממש מרגש אותי עבורכם ונותן לי כח עבור עצמי.

באתי לכתוב פה(ב"ה עבר עוד יום של נקיות - אני בח"י ימים) כי פשוט מגרד לי... הרבה פעמים בימי שישי הארוכים הייתי מנצל כמה שעות טובות עבור התאווה. בא לי לעזוב הכל וללכת להיות עם עצמי ועם התאווה.. אז באתי לכתוב כאן ולשתף. להרגיש על ידי הכתיבה שאני מצליח קצת לשחרר מזה ולנסות קצת למוסס את זה ושיהיה לי כח לא לעשות זאת.

רוצה עוד קצת ועוד קצת.
מקווה שב"ה אצליח עוד.

שבת שלום חברים יקרים והמון בהצלחה לכולכם במלחמה הזאת ובכלל.

שבת שלום אח יקר!!!
יש לך את זה..
אתה יכול עוד קצת ועוד קצת..
מאמינים בך ואוהבים אותך!!!

מוצ"ש, השעה 03:34 לפנות בוקר ואני עדיין ער בגלל שישנתי בשבת בצהריים וזה דופק לי את השינה בלילה...

בדר"כ אלו שעות מועדות לפורענות. אני פשוט בורח לעולם הפורנו/הוז"ל.

תודה לאל שאני מצליח להיות מיושב בדעתי ולהצליח להתבונן בתאווה/רצון לברוח ולהיות מספיק חזק כדי לא ללכת שבי אחרי זה הפעם הזאת... זה קורא לי, אפילו רק מכח ההרגל של אין ספור מוצאי שבתות כאלו - אבל אני מצליח לפעמים להפנים את העניין בשורשו, לא בטוח אפילו אם זה בשכל או בעומק התודעה  שזה פשוט לא מה שאני רוצה, שזה נורא קל ללכת אחרי היצר אבל אחר כך אני אתבאס.. לפעמים יש את ההבנות האלו כשאנחנו לא מבולבלים על ידי מסך העשן של התאווה או כשאנחנו לא באטרף שאי אפשר לעמוד בפניו.

זה קשה, ויש בי עצבות כרגע. כי מצד אחד יש לי את הסיבות שלי לברוח ומהצד השני אני משתדל לא לברוח - אז הבעיות והחשקים לא נעלמים וגם לא באופן זמני כמו שהבריחה לתאווה יודעת לעשות.. ז"א אני שמח וגאה בעצמי ב"ה שאני לא מתפתה - אבל המאבק עצמו וזה שאני נשאר בבעיותיי משאירים אותי קצת עצוב.

שנקום מחר ב"ה לשבוע טוב וחודש נפלא.
בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.

כל הכבוד לך.
גם לי מוצ''ש זה לילה מועד לפורענות. גם ישן בשבת הרבה, וגם סובל מהמעיים [פרק יציאות השבת, הוא פרק קשה אצלי], וכך לוקח את המחשב לשירותים. הלילה הזזתי רמת הגנה בשביל פנאי. אבל ב''ה נזהרתי שלא לחצתי על שום דבר שהיה נראה שעלול להיות בו חומר רעיל [והיה לי לינקים כאלה]. 
ההרגשה מצד אחד גרועה, השתמשתי במחשב לבידור, במטרימנולוגיה, נסעתי במהירות גבוהה מהמותר. אך החלטתי להתרכז בהצלחה שלא ציפתי ולא ניסיתי שום דבר שיש בו חשש. והחלטתי שאני קם לנ''ץ כמו התוכנית [כך שישנתי פחות משעתיים]. ושני הדברים הללו יגרמו לי בעז''ה להמשיך ביתר שאת את הנקיות.
אל תהיה עצוב מהמאבק, זה טבעי, זה תהליך החלמה קח איתך את הניצחון במאבק, להמשיך ביתר שאת לגאולה מטומאת מצרים. 

כל הכבוד יכול להצליח,
תעריך את הח"י ימים,
זה נצח,
אוהבים.

איזה אלוף אתה יכול להצליח,
אני ממש מבין את הדברים שכתבת וגאה ביכולת שלך לעצור באמצע כל הדברים שקובצים לך בראש ולהיכנס לפה. זה גבורה אמיתית.
גם עניין מוצאי שבת מוכר כבור מועד לפורעות. העיפות והשעמום מובילים לכמה סרטונים שמובילים למקומות שאח"כ מתחרטים עליהם, אבל ברוך ה' התגברת ואתה כבר בעשרים יום.
בהצלחה רבה בהמשך הדרך, שתף אותנו ותן לנו את הכוחות להמשיך,
מעריכים אותך,
 המתגבר

אז אתמול כבר נפלתי בפור' והיום בהוז"ל פעמיים בבוקר.

ואיפסתי לאחר 22 ימים מלאים של שמירה על הוז"ל ו21 ימים בלי פורנו.

מנסה להבין מה היה הטריגר שלי.. ואני מוצא כמה:
אני גם בתקופה קצת לחוצה מהפן האישי, עם קצת עצבות לפעמים.
גם צורך בסיסי ובריא(אני עדיין רווק)
גם הרגל של המון שנים שעוד לא הצלחתי להיפטר ממנו

אני באיזו סוג של הדחקה אחרי הנפילה למרות שיש לי גם עצב על כך., אז אני לא לגמרי מדחיק.
ואני גם אומר תודה על ה22 ימים האלו, לא דבר של מה בכך עבורי.

רק לפני כמה ימים חשבתי לעצמי איזה יופי אני מתמודד.. התאווה תוקפת אותי ואני ממש מבין בשכל כמה זה לא טוב ואני מצליח להימנע מזה, להתגבר. הרגשתי אולי שאני בכיף מגיע לעוד כמה עשרות ימים טובים של נקיות..

אבל במקביל לתחושת השליטה עולות לי מחשבות לחזור עשות את מה שהייתי עושה, יצרים שמתעוררים בגלל מה שרואים ברחוב ואז אני חושב על זה אח"ב - זה טריגר חזק עבורי וגם כאמור צורך בסיסי של רווק ועוד..  וכשנגישתי לפור' אתמול הצלחתי להימנע מהוז"ל כי הרגשתי את הבעיה שאני הולך אליה ובמקביל עברו לי מחשבות על אנשים פה ומה שקראתי על ההתמודדיויות שלהם ואיזה גיבורים הם שהם כבר ב 40 ו100 ו 300 ימים.. וחשבתי שאני אחזור לתלם וזו נפילה של צפיה וזהו. אבל למרות שאני ידעתי והבנתי בשכל כמה זה לא טוב.. ולמרות שהמון פעמים בעבר במקרים כאלו אני הייתי פשוט על אוטומט - סוג של מסכה שיורדת על השכל והפעם זה לא היה ככה במיוחד.. כי הוא עדיין פעל וניתח וממש הבנתי שאני לא רוצה - אז עדיין עשיתי זאת.. כנ"ל הבוקר בהוז"ל.  הרגשתי שהייתה פה בחירה שלי ולא רק משהו שאני כרגע מה שנקרא לא רואה בעיניים מרוב תאווה.. ז"א אני כן חושב שמתחת לפני השטח הופעלתי על ידי הרגלים ישנים אבל מצד שני גם הרגשתי שהמודעות שלי נמצאת וקיימת ואיכשהו בכ"ז בחרתי בזה..מקווה שהצלחתי להעביר את העניין הזה כי הוא מאוד מציק לי שכביכול או לא כביכול בחרתי הפעם במודע לעשות את מה שעשיתי.

פעם אחרי נפילות הייתי מחליט שאני מתענה חצי יום או מעמיס עליי כל מיני "עונשים" כדי לכפר.. אבל אני לא בקטע הזה עכשיו.

גם הבנתי שוב(מה שכבר ידעתי) שזה מאוד מפתה לחשוב בימים של שליטה בתאווה שהנה זה יכול להיות כך עוד מלא זמן, אבל זה לא. ישנם דפוסים והרגלים שפשוט טבועים בDNA של מי שהיה מכור וזה סוג של קפיץ שמשתחרר ובקיצור תמיד צריך לחשוש ולהיזהר.

ושוב, מצד אחד זה לא דבר של מה בכך עבורי שהחזקתי 22 ימים,. מצד שני אני יודע שיכולתי להחזיק עוד 22 ושפשוט אולי בחרתי ליפול(ואולי לא בחרתי), עכשיו אצטרך להמשיך הלאה ולאפס לא רק באתר אלא גם בראש שלי כי אני די מאוכזב מעצמי וגם שואל את עצמי אם אני באמת רוצה את זה או שנוח לי עם נפילות פה ושם.. כי עובדה שבחרתי למרות שיכולתי שלא(כל ההתלבטות שכתבתי למעלה..)

אני מאחל לעצמי להתחיל שוב מההתחלה והפעם לסיים את ה90 יום ב"ה.