אתמול הייתי ממש באורות. מציין 60 יום. מלא נקיות, חיבור, תובנות, אסירות תודה. 

אחרי הפיצה המסורתית  של אחרי בדיקת חמץ התקשר חבר לפתוח מעגל, הוא אמר בפשטות: אני חסר אונים מול התאווה. עכשיו לבד בבית עד שאשתי תחזור והילדים הקטנים אף פעם לא מנעו ממני.. 

שמחתי. זה איפס אותי. שלחתי לו אחרי כמה דקות הודעה: 

שכחתי לומר אוהבים.. בהצלחה!אני עף על עצמי עכשיו, מרגיש נקי, מחובר ובאורות...טוב שהזכרת לי את חוסר האונים. מזדהה כ"כ. גם לי היה קשה במצב שלך. צריך לזכור תמיד שבכל רגע הכל יכול להתהפך בלי פעולות וכניעה. תודה! רק להיום החלמה ונקיות.

אוהבים.
תודה על השיתוף.

אין לי הרבה זמן, אז נעשה את זה קצר: 

ליל הסדר: לא היה אורות כמו שחשבתי. הנקודה שנכוויתי היתה ויכוח שהשתתפתי בו בשולחן עורך על רב אחד. אני צריך לזכור שמספיק שאני יודע מה טוב לי, שאני לא מתחבר בכלל לרב הזה וחושב שיש לו דרך לא חינוכית בעליל, אבל זה לא התפקיד שלי לשכנע את כל העולם בזה. זה רק מכניס לי רעל.

אסירות תודה ששיניתי את צורת המבט בבוקר והסתכלתי על החיובי: זכיתי לרקוד עם הילדים שלי בהודאה גדולה לה', לקיים את כל מצוות הסדר, אפילו לשתף בעניינים נפשיים (יציאת מצרים שלי מבחינת לקיחת אחריות ושינוי מריצוי לערך עצמי). 

ביום הראשון של חול המועד התעוררתי בשש בבוקר עם כאבי בטן, ושוב עוד 3 פעמים. 
חזרתי לישון עד שבעשר אשתי ניסתה לקלף אותי מהמיטה. עשיתי הצגה שלמה שאני לא מרגיש טוב. האמת שכאבה לי הבטן, אבל זה לא קשור לשינה. סתם רציתי להתפנק והרגשתי שמגיע לי שירחמו עלי. שמותר לי קצת לברוח. בסוף קמתי והתפללתי ביחידות. כל התפילה אני מתכנן איך להמשיך את ההצגה, כדי לא לצאת דפוק. 

אסירות תודה שעברה לי המחשבה שאני שוב בורח, וזה דפוס רגיל, שאני עושה טעות ולא מוכן להתמודד. אחרי התפילה חזרתי לחדר שלנו (היינו אצל חמותי) . בדיוק אשתי ארזה את הדברים שלנו. ישבתי לידה ואמרתי שהאמת שאני מרגיש טוב, רק כואבת לי הבטן וחוץ מזה הכל בסדר, וסליחה על ההתפנקות שלי קודם. 

לא יאומן שכמו תמיד חשיפת חולשות אף פעם לא עשתה לי רע, להיפך. אשתי ממש העריכה את זה. היא אמרה שהיא לבד הרגישה שזו בריחה שלי (אוי, אשתי תמיד מרגישה הכל, ואני חושב שאני יכול להסתיר ולשחק אותה שהכל בסדר..) ומן הסתם זה היה נגמר במריבה ופיצוץ. 
אסירות תודה שזה רק הוסיף להערכה ולאהבה ביננו. 

תודה על דרך ותוכנית. 
תודה על חבר חדש שזכיתי להכיר היום. 
תודה על נקיות וניסים. 
תודה על תקופה נפלאה. 

ועוד דבר קטן, שיתפתי את הספונסר שאני מרגיש כ"כ טוב עד שאני רוצה להזכיר לעתמי שזה יכול בכל רגע להתהפך. 
הוא הגיב: וזה יכול גם לא להתהפך..

נתן לי תובנה חזקה שאני יכול גם להינות מהמתנה הזאת מאלוקים אוהב של זמן נפלא, שאין התמודדות, של טוב ושמחה, בלי להיות בלחץ כל הזמן מתי זה יתהפך (כמובן להמשיך בפעולות ולהיות במודעות, אבל מתוך שמחה והודאה ולא מתוך לחץ). 

אז תודה על ספונסר מדהים. 
תודה על תובנה מדהימה. 
ותודה לאלוקים על התקופה הטובה הזאת, על הניסים האלה והטוב שהוא נותן לי! 

יפה,
תמשיך איתנו.

תודה לך
השיתופים שלך מועילים
בהצלחה

תודה! אחלה שיתופים

אומרים שהעיקר בתכנית הוא חוויה רוחנית שגורמת למהפך.אני חושב שאתמול חוויתי חוויה כזו ורוצה לשתף אותה.

ביקרנו אתמול בתל שילה. הלכתי עם הילדים לכיוון האתר שבו מזוהה שרידי מעמד המשכן.
אקדים, שלפני חמש שנים, כזוג צעיר, באנו אני ואשתי ( בהריון ראשון, שהגיע אחרי ניסיונות גדולים) לטיול חול המועד שם, ואמרנו שם את תפילת חנה. ארבעה ימים לפני ראש השנה נולדה בתי הבכורה, ששמה השני הוא חנה, כי הרגשנו איך התפללנו כמו חנה ובזכותה, והלידה הייתה בסמיכות כ"כ לר"ה, יום פקידת חנה.

אתמול, היה שם יהודי שישב וניגן, וישבנו איתו, עצמתי עיניים, חיבקתי את הילדים ושרנו "והיא שעמדה", "ריבון העולמים, ידעתי כי הנני בידך לבד, ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושינני ולתמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה". הרגשתי שזה השיר שלי.

אחר כך קראתי עם הבת שלי את תפילת חנה, והרגשתי כמו שחנה באה להודות במשכן אחרי שנפקדה.
אח"כ הילדים שיחקו, ואני קראתי שוב בדמעות את תפילת חנה. הרגשתי שבפעם הקודמת קראתי מה חנה התפללה, אבל הפעם אני מודה מהלב שלי, שכל מילה היא בדיוק מה שהנשמה שלי אומרת.

" עלץ ליבי בה'",
" אין קדוש כה', כי אין בלתך ואין צור כאלוקינו" -
איך כל דבר יכול להתהפך ברצונו
"ה' ממית ומחיה" ,
"מקים מעפר דל ומאשפות ירים אביון",
"רגלי חסדיו ישמור".

הרגשתי איזה חסדים ה' עשה איתי. בחסדו, וממש לא בזכותי. רק כי הוא אוהב אותי והחליט לגאול אותי ולהיטיב לי. איזה אבא טוב ואוהב!

במה זכיתי באשה אוהבת נפלאה ותומכת כזו?
בילדים מתוקים כאלה?
בחיים - אחרי הריקנות והכאב של מוות התאווה?
בכל הטוב הזה?
תודה, תודה, תודה!

רציתי פשוט לחבק את הקב"ה, להודות לו יומם ולילה. הלב שלי התפוצץ מרוב שמחה, לא יכולתי להכיל את האושר הזה, כמה שה' אוהב אותי. בכיתי (מה שלא קרה לי מזמן. אני ורגשות? ועוד סתם באמצע היום?).

אני יודע שזה נשמע כ"כ קיטשי, אני קורא את מה שכתבתי וזה נראה כמו פוסטים מתלהבים של חוזרים בתשובה מסונוורים (כאלה שתמיד דילגתי עליהם וחשבתי שאין להם מושג על החיים באמת..). אבל זה פשוט מה שחוויתי.וזה חסד של אבא אוהב! תודה!

איזה נחת לקרוא,
תודה

מזדהה מאוד עם החיבור שלך,
זה סימן שאתה בדרך הנכונה.

אוהבים.
תודה רבה על השיתוף.

קורה לי גם לפעמים שאני לא מאמין למה שנכתב על ידי, אבל המציאות חזקה מכולם.

יום נקי ומחובר.

יום ראשון. 

מה הייתי צריך לעשות: 
לזכור מראש להתחבר במצב של מוצאי חג, הקושי ביציאה מהחג לכל סיבוכי החול. 
לזכור שאם סידרנו את הכלים עד 1 בלילה, אז אני עייף, וזה כבר מטשטש את הפכחות (עכב"ר). 
לזכור שאסור לי להיות לבד בבית בלי לו"ז מדוייק מה אני עושה, שיתוף ופתיחת מעגל. 

בפועל: 
אני מרגיש סבבה, יהיה בסדר... 
שעתיים מול המחשב בהתמכרות הכללית למדיה (חדשות, סרטוני בידור וכו'). איפה הזמן שתכננתי לישון בו? הלך.. 
אח"כ חזרתי לפרצה הנושנה. יש דרך לעקוף את החסימה לכמה שניות עד שהתכנה עולה על זה. לא מספיק זמן בשביל להנות מתאווה, אבל אובססיה היא אובססיה. שוב ושוב מנסה לראות כמה אפשר להספיק בשניות בודדות.. מתפלל ערבית מוקדם מהר, כדי להספיק בשירותים של הבית כנסת לנסות שוב עד שהחזן יתחיל קדיש..  לגימה, מעידה. 

עבה מחשבה בראש: מזל שאני בsa, כי בpa הייתי צריך לאפס... 

רק בערב עשיתי פעולות. טלפונים, למסור, להכנע. 

הספונסר יישר אותי. ימי נקיות הם לא חלק התכנית (סוד אמר את זה חד ומושחז, כדרכו: אם אתה רוצה נקיות מלאה הכי קל שתלך לaa..). צריך להתמקד בזה שאני לא יכול אפילו טיפה. אלרגי. כן נקי, לא נקי - אני לא יכול. 

אסירות תודה שיש דרך להפסיק ולהתפכח. 

תודה על השיתוף

נקיות ומפוכחות... שתי עולמות....
תודה רבה
אוהב