שלום חברים
להלן פרק מתוך הספר "להפחיד את הפחד" - (פרק לדוגמה שמופץ בחינם) - מקור
הספר דן בנושא החרדה, אבל הוא עזר לי להבין קצת יותר את מנגנון ההרס העצמי שמתחולל בתוכי כשאני מסתיר דברים שאוכלים אותי מבפנים. מעצמי ומאחרים. והוא נתן לי מבט על הכוח המרפא שבכתיבת הבעיה שלי ושיתוף חברים בה.
הדגשה חשובה - לגבי שיתוף בני המשפחה בהתמודדויות שלנו עם התאווה (אשה/הורים) מומלץ מאד לא לספר לפני שמתייעצים עם מחלים ותיק ומקבלים ממנו הדרכה איך ומתי לספר.
שיהיה לכולנו יום עם קצת יותר שלווה וקבלה פנימית. אמן.
מלכודת הסודיות
"הבית של מיץ פטל עמד בקצה החורשה:
היו לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים
ותריסים אדומים. החיות בחורשה שאלו:
'מי הוא מיץ פטל?' אבל אף חיה לא ידעה".
-חיה שנהב
בספר הילדים היפה של חיה שנהב, מסופר על חיה מעניינת ששמה מיץ פטל.
מיץ פטל לא רצה שיגלו מיהו. איש לא ידע איך הוא נראה, ואף אחד לא ידע איזו מין חיה הוא. זה היה סוד.
למה התחבא מיץ פטל? אולי הוא התבייש? אולי הוא פחד שלא יאהבו אותו?
אולי, מיץ פטל פחד אפילו מפני עצמו?
כמו מיץ פטל, אנחנו צריכים עיניים של מישהו אחר כדי לגלות את עצמנו.
למרות זאת, הרבה מאתנו בוחרים להתחבא, ולא תמיד נותנים שיגלו אותם.
לפעמים, גם מנסים להסתיר את עצמם מפני עצמם, לא פחות מאשר מפני אחרים.
כפי שתגלה עוד מעט, מלכודת הסודיות – דרכים רבות לה.
לפעמים, מלכודת הסודיות יכולה להיות ניסיון מתמשך (וסיזיפי) שלא לחשוב על הבעיות והקשיים,
לנסות "לטאטא אותם מתחת לשטיח", להתעלם מהם עד כמה שרק אפשר.
שמירת הבעיות "בסוד" מפני עצמי היא ניסיון לעקוף את הקושי הכרוך בהכרה ובהתמודדות עם הקשיים.
"יוסיף דעת, יוסיף מכאוב" אמר קהלת והמשפט הזה נכון במידה מסויימת גם לידע של האדם על מה שקורה בתוכו,
בפרט על הדברים הכואבים שחבויים בו.
אם מתבוננים על מלכודת הסודיות דרך עיני הגישה ההתנהגותית, למעשה מדובר באסטרטגיית הימנעות לכל דבר:
"אם אני לא אחשוב על זה, אם לא אדבר על זה, זה לא יכאב".
אבל, כמו כל אסטרטגיית הימנעות, גם כאן מלכודת הסודיות נוטה להכשיל את עצמה.
במיוחד, היא נוטה לעכב את הההחלטה להתחיל לטפל בעצמך.
הרי עצם ההחלטה לטפל בעצמך כרוכה בהכרה בכך שישנה בעיה, ובמוכנות בסיסית להתמודד אתה!
וכמובן, כמו בכל "מעגל קסמים שלילי", כשאתה מסרב לטפל בעצמך, הבעיות שלך הופכות לחמורות, מתמשכות וגדולות אפילו יותר.
זאת אחת הסיבות שהרבה אנשים סובלים הרבה מאוד שנים, בלי להגיע לטיפול.
האם גם אתה מנסה להימנע מהכאב שכרוך בהכרה בקשיים?
האם הניסיון להימנע מהכאב מעכב את היכולת שלך לטפל בעצמך?
לפעמים, מלכודת הסודיות מקורה במחשבה לפיה "אם אני אחשוב או אדבר על הבעיות והקשיים, יקרה אסון".
זוהי מחשבה מפחידה ומאיימת במיוחד שבבסיסה יכולה לעמוד האמונה שלפיה מחשבות רעות או מילים קשות,
מובילות בהכרח למעשים רעים או לתוצאות קטסטרופליות.
(מעניין שאמונה הפוכה, שלפיה אם נחשוב מחשבות טובות יקרו לנו דברים טובים, נפוצה הרבה פחות).
במילים אחרות, מדובר בקושי להבחין בין מחשבה (בין אם היא נאמרת בקול רם ובין אם לא) לבין פעולה: דיבור על אסון,
כמוהו כיצירת האסון בפועל.
במובנים רבים, מחשבה כזאת דומה לאמונות פופולריות רבות (אם אגיד משהו טוב על עצמי, יקרה לי משהו רע,
וכן, אני צריך להקיש על עץ שלוש פעמים).
ההבדל היחידי הוא שבמקרה של מלכודת הסודיות, המחשבה אינה גוררת אתה פעולה נראית לעין.
הפעולה, במקרה זה, היא מאמץ מתמשך, קשה וחבוי מהעין, לשמור בסוד את הקשיים, את הבעיות, את המחשבות הרעות ואת הפחדים.
סיבה נוספת, אולי הנפוצה ביותר, להתפתחותה של מלכודת סודיות היא הפחד מהתגובות השליליות של אחרים:
האפשרות שיצחקו, ילעגו, יכעסו, ידחו. האפשרות שישפילו.
אם זה המצב אצלך, הסודיות שלך יכולה להתבטא באינסוף דרכים שונות ומשונות:
אולי אתה שומר בסוד את החרדה שלך מבני משפחה שלך או מהחברים הקרובים שלך?
האם בכלל סיפרת להם שיש להם בעיה?
אולי סיפרת שיש לך בעיה, אבל בדרך חלקית ועמומה?
מי שלכוד במלכודת הסודיות נוטה לדבר תוך שהוא מסתיר פרטים חשובים.
יש כאלה שמבלפים, מעמידים פנים ומשקרים. יש מי שפשוט שותקים.
בכל מקרה, שמירה על סודיות יכולה לסבך מאוד את הטיפול העצמי שלך:
איך אפשר לעשות משימות טיפוליות אם אף אחד מסביב אינו יודע שיש בעיה?
איך אפשר להסביר מה קורה, בלי להסביר ממש?
האם האנשים הקרובים לך יודעים מה עובר עליך? האם היית ישר אתם?
המצב מסתבך אף יותר אם לוקחים בחשבון שכמעט כולנו מצפים מהיקרים לנו להיות מסוגלים ל"קריאת מחשבות".
כלומר, אנחנו מצפים שהקרובים לנו ידעו את צרכינו הכמוסים, מחשבותינו הסודיות וקשיינו, גם בלי שנאמר אותם ישירות.
לכן, גם אם אנחנו שומרים על קשיינו בסוד, אנחנו מצפים בו זמנית שהיקרים לנו ידעו ויבינו גם בלי מילים.
ככל שעובר הזמן, ככל שהבעיות מתגברות, וככל שהקרובים לנו ממשיכים לא להבין, כך מתגבר התסכול.
במקום להשקיע את האנרגיות בטיפול, כל המאמץ מנותב למציאת דרכים משוכללות ויצירתיות לשמור על הסודיות,
לרגשות של תסכול וכעס, ולהתמודדות עם קרובים וחברים כעוסים ומבולבלים שלא מבינים מה קורה.
כמו איש שב"כ, כמו מרגל, אתה מוצא את עצמך חי במציאות כפולה, שבה מה שרואים הוא לא מה שקורה,
ומה שאומרים הוא לא מה שאתה באמת רוצה! ובסופו של דבר, מתוך רצון להתגונן מהתגובות של אחרים,
אתה מוצא את עצמך בתוך מציאות שבה אתה מרגיש כמו מישהו שחי בזהות בדויה:
בודד, מנוכר, עצוב.
להלן סיכום שלוש הדרכים שבהן יכולה להתבטא מלכודת הסודיות:
א ◄ עדיף שאני לא אחשוב על זה:
אם אני לא אחשוב על זה, זה לא יכאב.
אם אני לא אחשוב על זה, זה ייעלם.
מילים יוצרות מציאות, לכן עדיף שאני לא אחשוב על הבעיות.
אני מעדיף למות ולא להגיד לעצמי שזה קורה לי.
אם אני לא אחשוב על הבעיות שלי, הן ייפתרו מעצמן.
עדיף שאחשוב על הבעיות מחר.
עדיף שלא אחשוב על הבעיות הכי רציניות שלי כדי שלא אצטרך לומר אותן.
ב ◄ אסור לי לחשוב על זה:
אם אחשוב על מוות, מישהו ימות.
אם אחשוב על מחלה, היא תופיע.
אם אגיד מחשבות רעות בקול רם, הן יתגשמו.
אם אני אחשוב על זה, אני אשתגע.
ג ◄ אסור לאחרים לדעת את זה:
אם הם ידעו, הם יצחקו ממני, או יבוזו לי, או יכעסו עליי.
הם יחשבו שאני שקרן, מפונק ועצלן שרוצה להתחמק מהחובות שלי או סתם לא יאמינו לי.
הם יאשפזו אותי. הם יספרו לחברים שלהם איזה מוזר אני.
עדיף לשמור את זה לעצמי, העיקר שהם לא ידחו אותי.
זאת בושה גדולה, ועדיף לשמור את זה מהם בסוד.
יציאה מתוך מלכודת הסודיות – פירושה להוציא את החרדה שלך אל האור,
וזה עניין מרפא מאוד כשלעצמו.
