הקדמת המעתיק..:
כפי ששמעתי מהרב שפירא שליט"א, הצעדים לא קדושים, הם רק בבחינת דרך-ארץ קדמה לתורה.
אחת 'מתופעות הלוואי' שלהם, היא חיבור ישיר ואמיתי לאבא רחום וחנון,
וכזה חיבור בהכרח מוסיף קדושה בחיים.


יש לי רגשי נחיתות בתחום הקדושה, כבר הרבה שנים,
ביחס למה שמשדרים (לפחות כלפי חוץ) אחיי היקרים אנשי קהילתי החרדים לדבר ה' אשר זיכה אותם בוראם ליישב ולעסוק בתורתו יומם ולילה. שאינני פוגש בקבוצות..
גם בגלל ההתמכרות שלי, וגם בגלל שאני עובד לפרנסתי - ה' ישמור ויציל..

בהחלמה אני מפנים לאט לאט שזה נובע מכמה פגמי אופי שקיימים בי,
שטחיות, חיצוניות, הזנחה של הלב והכוונה שבעשיית הדברים, ועוד כמה שאגלה כנראה בהמשך, בעזרתו יתברך.

ביחס לזה שאני עובד ולא בכולל, הנושא ארוך ומורכב ואין לי תשובות ברורות עדיין, ברור שיש בדור שלנו עיוות כלשהוא בהלך החשיבה ובלחץ הקהילתי שלא היה קיים בדורות שעברו שבהם גם תנאים עבדו לפרנסתם. וקטונתי להכניס ראשי בזה.
אני אישית התייעצתי בזה עם מורי ורבי ראש-ישיבתי זצ"ל והוא ברכני ברכת הדרך לכך.
והוסיף כדרכו בקודש בחיוך קטן, 'אני לא מהאלה שיגידו לך תשב ותלמד כל החיים בכל מחיר'..
ובסוד קדושים וכו'..
זה מספיק לי.

ביחס לנושא ההתמכרות והמעשים שעשיתי בתחום התאווה,
אעתיק פה קטע שמאד חיזק אותי מהרב קוק:
"כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים,
ודווקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה,
ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום,
ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית,
כן הקודש שבחול,
שירד עד לידי החולין הגמורים,
הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש,
אלא שהוא מסתתר הרבה". (אורות עמ' פ"ה, פסקה מו).

לפחות ב 12 כיסויים הוא מסתתר..

שאזכה לשפיות בחיי.
ולזכות לקדש את החול.
אמן.

תודה גדולה על הפוסט החשוב.
קראתי את מה שכתבת והזדהיתי מאוד אבל מהכיוון ההפוך.
אני אברך. אני לא כזה בגלל שכולם כך אלא אצלי זה היה יותר מבחירה, אבל אחרי מספר שנים וגדיים הולכים ונעשים תיישים, ועוד מספר מרכיבים במחשבות שעולות לי, אני מוצא את עצמי פעם אחר פעם מוטרד שאולי לא עשיתי את הצעד הנכון והייתי צריך לפנות לכיוון אחר. המחשבות הללו מצטרפות למחלה שלי ומסיטות אותי מהלימוד בכל פעם שאני יכול ואמור לשבת וללמוד. מה שמרגיע אותי, כמו שכבר כתבתי על כך בעבר כאן, זה הצעד השלישי, שמסביר לי שכל מה שאני עושה זה חלק מתכנית אלוקית, וזה מה שעוזר לי לקבל את עצמי.  

ולגבי עצם דבריך, בלי קשר למה שכתבתי בשורות הקודמות, אני אישית מאוד מעריך אנשים כמוך שעובדים, וחושב שהקהילה שלנו מאוד זקוקה לאנשים שכאלו.
הייתי לא מזמן בריכוזים חרדיים בחו''ל במשך תקופה ממושכת ושם התמונה הפוכה לגמרי. שם אברכים הם מיעוט ואנשים העובדים לפרנסתם הם הרוב. אני חושב שגם שם וגם כאן אנו צריכים את האיזון, ואני מעריך אותך על הצעד שלך, לא להיפך.
 

אני חושב שיש לנו טעות בהגדרת המושג קדושה. אולי זה רק למכורים, אבל נראה לי שגם אצל כלל הציבור.
ככלל, מושגים רוחניים יהודיים רבים התרוקנו מתוכנם המקורי ולבשו משמעויות חדשות ורחוקות.
כמדומני שלקרוא בסוף "מסילת ישרים" יעזור לתת כיוון מדויק יותר.

תודה רבה טהרני היקר,
עיינתי שם ולא מצאתי לגמרי את הכיוון המדויק שכיוונת אליו.

​אשמח לשמוע ממך הארות מחכימות,
ואפי' הערות..

תודה רבה וליל מנוחה.

בוקר טוב!

אלו המשפטים האחרונים בספר מסילת ישרים:

"זֶה פָשׁוּט, כִּי כָל אָדָם לְפִי הָאֻמָּנוּת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וְהָעֵסֶק אֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק, כָּךְ צָרִיךְ לוֹ הַיְשָׁרָה וְהַדְרָכָה. כִּי דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, אֵינוֹ דֶּרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִמְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ, וְלֹא זֶה וָזֶה דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁעוֹסֵק בִּסְחוֹרָתוֹ, וְכֵן כָּל שְׁאָר הַפְּרָטִים אֲשֶׁר בְּעִסְקֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם - כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, רְאוּיִים לוֹ דַרְכֵי הַחֲסִידוּת.

לֹא לְפִי שֶׁהַחֲסִידוּת מִשְׁתַּנֶּה, כִּי הִנֵּה הוּא שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ וַדַּאי, הוֹאִיל וְאֵינֶנּוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיֵּשׁ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בוֹ. אֲבָל הוֹאִיל וְהַנּוֹשְׂאִים מִשְׁתַּנִּים אִי - אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנּוּ גַם הָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אוֹתָם אֶל הַתַּכְלִית - כָּל אֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ.

וּכְבָר יָכוֹל לִהְיוֹת חָסִיד גָּמוּר אִישׁ שֶׁמִּפְּנֵי צָרְכּוֹ הוּא בַּעַל מְלָאכָה פְּחוּתָה כְּמוֹ מִי אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק מִפִּיו הַלִּמּוּד. וּכְתִיב "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי טז,ד). וְאוֹמֵר:, "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (שם ג,ו).

הוּא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ בְרַחֲמָיו יִפְקַח עֵינֵינוּ בְתוֹרָתוֹ, וְיוֹרֵנוּ דְרָכָיו, וְיוֹלִיכֵנוּ בְאוֹרְחוֹתָיו, וְנִזְכֶּה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו"

העולה מדבריו הוא, שהמעלה הרוחנית פחות תלויה בפעולות מסוימות והרבה יותר תלויה ברוח ובכוונה העומדת מאחורי העשייה - "וּכְבָר יָכוֹל לִהְיוֹת חָסִיד גָּמוּר אִישׁ שֶׁמִּפְּנֵי צָרְכּוֹ הוּא בַּעַל מְלָאכָה פְּחוּתָה כְּמוֹ מִי אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק מִפִּיו הַלִּמּוּד". ואם יורשה לי, כמובן גם להיפך: "וכבר יכול להיות רחוק מאוד מחסידות ומקרבת ה' אמיתית מי אשר לא יפסוק מפיו הלימוד, כמו איש בעל מלאכה פחותה".

(אגב, זה קצת דומה להתמכרות לתאווה: זה פחות משנה מה אתה עושה, ויותר משנה איך אתה עושה את זה).

אליבא דרמח"ל, מעלה רוחנית אינה נמדדת בכמות (שעות לימוד, סכומי צדקה, חומרות ודקדוקים), אלא באיכות (שלימות הלב).

[---צנזור דברים חריפים שלי---]

בכל אופן, אשרינו שזכינו להגיע למקום כזה, שמקנה לנו כלים להתעלות רוחנית אמיתית וכנה.

טהרני כתב on 10 מאי 2016 05:50:

 

תודה רבה טהרני על הציטוטים ועל הצינזורים..

אכן מילים כדורבנות של רבינו הרמח"ל.. קצת מתבייש ששכחתי/לא זכרתי אותם.

כנראה שבפנימיות באמת 'עולם הפוך ראיתי'.

שאזכה לעשייה עם רוח וכוונה.
בחיים ובהחלמה.
אמן.