ברכת האילנות

הבוקר, כאשר בירכתי את ברכת האילנות (הישג מדהים לכשעצמו, עבורי הדחיין הכרוני...), התבוננתי מעט בלשון הברכה, שמתחלקת לשני חלקים מרכזיים:

החלק הראשון: "אשר לא חיסר בעולמו כלום (ויש גורסים: דבר)". ה' דאג שלא יהיה חסר בעולם שום דבר בשביל הקיום הבסיסי של העולם.

החלק השני: "וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם". כאן ה' כבר לא דואג רק לקיום הבסיסי של העולם, הוא בורא בריות מיוחדות במיוחד כדי "ליהנות בהם בני אדם". שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כיף – אם מותר להתבטא כך.

[הרעיון הזה נמצא גם בברכה אחרת, שאנו מברכים על בסיס יום-יומי: ברכת בורא נפשות. החלק הראשון: "בורא נפשות רבות וחסרונן". כלומר, ה' ברא סוגים רבים של נפשות, וגם ברא את מה שנצרך להן בשביל חסרונן, בשביל לאפשר להם את הקיום ברמה בסיסית. החלק השני: "על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי". ה' לא דואג רק לקיום הבסיסי של הבריות ולמילוי חסרונן, אלא בורא מגוון עצום של דברים כדי "להחיות בהם נפש כל חי"].

***

הדבר הללו גרמו לי להרהורים אודות האילן הפרטי שלי. במשך שנים רבות וארוכות (קצת אחרי שנשברו לרסיסים חלומות הגדלות שלי), חיפשתי רק את דרגת הקיום הבסיסית שלי. רק לא להיות כזה רשע ומלוכלך. רק להישאר נקי. אז – אהיה מאושר. הכל יהיה ורוד. לא יהיה חסר לי כלום.

היום, אחרי שרק להיום ה' מילא את החיסרון הזה שלי, והשאיר אותי נקי במשך 789 יום, אני מגלה שיש רמות נוספות של קיום מלבד לשרוד ברמה הכי בסיסית. אלוקים ברא חיים עם מישורים רבים, עם אופקים רחבים ועמוקים. חיים שאפשר ליהנות בהם מדברים רבים בהנאה מסוג כזה שסבל מתמשך אינו כרוך בעקבותיה.

אלוקים רוצה עבורי חיים טובים. לא רק חיים של לשרוד. לא רק חיים של לא לנבול. חיים של אור. חיים טובים. חיים של צמיחה.

יש חיים אחרי התאווה. לא רק חיים של לא ליפול ולא להשתמש, אלא הרבה יותר מכך.

וכמו באילן, הצמיחה היא בהדרגה, כל יום רק לאותו היום.

שנזכה שיתברכו אילנותינו ויהיו שתולים על פלגי המים הנכונים עבורנו!

אפשר לומר שאני חי את מה שכתבת..

אסירותודה לה' שקמת הבוקר עם אסירותודה כזו שהביאה לנו את הפוסט הזה...

אצלי המנוע העיקרי להיחלץ ממלתעות התאווה,
הוא מה שכתבת בעמקות יפה כל כך

תודה אחינו אהובנו

אני חושב על נוסח הברכה : בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם..
הברכה היא על הראיה - הרואה אילנות פורחים.
ובברכה אנו טורחים לשבח את הבורא לא רק על האילנות היפים אלא גם על הבריות היפות.
אם אני מבין נכון, הנאה מבריות יפות היא דבר חיובי ובלבד שזו הנאה הדומה לראיית אילנות בפריחתם.
הנאה מהיופי בעולמו של אלוקים ולא כלי למימוש תאוה.
הלוואי ואזכה לכך.

יכול להיות שההנאה מהבריות הטובות היא גם מן המראה, אבל לא בעיקר מן המראה, אלא מביטויי האישיות. כפי שההנאה מאילן היא גם מהמראה אבל בעיקר מהפירות.

כמו כן, יכול להיות שאדם רגיל יכול להרשות לעצמו הנאות כאלה (כמו חכם אחד, נראה לי רבי עקיבא או בן עזאי, שבירך על יופייה של אשה שנתקל בה, וגם אז הגמרא מעמידה זאת בסיטואציה מסוימת שלא הייתה לו ברירה אלא להיתקל במראה שלה), אבל אני אלרגי להנאות כאלה, ככתוב בספר הכניעה ב"מאמר הבמבה" (המאמר הראשון). אפשר למצוא את המאמר הזה גם כאן:

gye.org.il/forum/1-%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99/6598-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%9C%D7%A8%D7%92%D7%99-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%95%D7%94#6598

 

טהרני שלום,
קראתי את המאמר.
נדמה לי שחשוב לעשות את ההפרדה בין אלרגיות לתאוה ואלרגיות לנשים.
אני לצערי אלרגי מאוד לתאוה, אם אני מתחיל מבט של תאוה קשה לי מאוד לעצור את הסחף.
אומנם, אני חושב ומקווה שאינני אלרגי לנשים. אני בהחלט מסוגל לדבר ולהסתכל על אישה.
נכון שלפעמים כאשר אני בתוך הקריז של התאוה, אין לי אפשרות להפריד בין מראה של אישה יפה לתאוה.
אך במצב רגיל של פיכחון, ההפרדה הזאת היא ברורה.

האלרגיה היא אכן לתאווה, אך היא מתבטאת בצורות שונות אצל חברים שונים.
יש חברים שאצלם זה בכלל לגברים... יש חברים שמסוגלים לנהל שיחה עניינית עם אשה, כפי שאתה מתאר, ויש כאלה שעבורם זו חציית גבול, מאחר ובאופן החיים שלהם זה כלל לא מקובל. אצל חברים כאלה, גם במצב של פיכחון יהיה קשה להפריד, מאחר והסיטואציה לכשעצמה היא חציית קו.