מכתב לשכינה/אשה/נשמה אהובה.
נבגדת אהובה שלי!
כן זה בטח נשמע לך משפט לא הגיוני, אבל זאת האמת שלי כרגע.
אני אוהב אותך אהבת נפש, ובמקביל מודע עד כאב מוות שבגדתי בך.
בגדתי בנו.
בגדתי בי.
אין לי מושג מה קרה לי, איך הייתי כ"כ עוור וחלש מול הרצונות שלי,
אינני יודע להסביר לעצמי מה בכלל חיפשתי בחוץ?,
מה ביקשתי שם שלא נתת לי?
שלא יכלת לתת לי?
אם רק הייתי אמיץ מספיק להיכנע לגאווה הפנימית שבי,
מנסה בכנות להתחבר בקשר אמיץ ופנימי איתך,
מרכין ראשי ומבקש בענווה את רשותך להעניק לך ולהתמלאת.
לעולם לא אשכח את התקופות היפות שלנו,
את הרגעים הקסומים מלאי ההוד והכיסופין,
כמה חיכיתי כבר להתאחד איתך ולחוש שלם,
כמה ציפיתי כבר להימלט מתחושת המרדף שלא נתנה לי מנוח,
להגיע הביתה.
איך אותו היום היה מושלם, לגמרי,
כל כך שמחנו רקדנו עד כלות החושים והכוחות,
הבטחתי לעצמי אז מתחת לטלית,
שלמרות הקושי והמחויבויות שכפיתי על עצמי ביודעין בשביל להתקשר איתך באמת,
למרות שידעתי שאינני חזק בהבטחות אפי' כלפי עצמי,
הבטחתי לך והבטחתי לעצמי שזהוא - הטירוף ייפסק מעכשיו,
אפסיק להשתולל אפסיק לרדוף אפסיק לחפש,
אפסיק לברוח..
אוי כמה שטעיתי אז רק היום אני קולט,
הייתי כ"כ אנוכי ומרוכז בעצמי,
שאפי' כשחשבתי והבטחתי להעניק ולהתפתח חשבתי בעצם מנקודת מבטי,
מה אני יכול לתת ואיפה אני יכול להתפתח,
לא הבנתי שזה מקור לכל החיפוש המטורף,
רק עכשיו אני מגיע להכרה שעלי להרים ידיים מול רצונותיי,
עליי להפסיק לנסות להילחם בהם,
עליי להיכנע,
ולבקש בענווה עזרה מאחד והיחיד בעל הכוחות כולם,
שלא תחושי אשמה אהובה שלי,
אני יודע היום שלא הייתי מוכן ליצור קשר כ"כ גבוה ורוחני כמו שאת רצית,
השליתי את עצמי שוב שזה באמת אני גם, זאת הדרגה שלי גם,
השליתי את עצמי שוב שאני כמוך נבגדת קדושה שלי,
לא הכרתי את עצמי, לא רציתי באמת להכיר את עצמי,
זה היה יותר מדי כואב לי, מזה כל הזמן ברחתי,
לא יכלתי לשאת את ההבנה שאינני מושלם,
שאני בעצם בודד מפוחד, ובעיקר חולה.
חולה במחלה ממש מתעתעת,
מחלה שגורמת לי לחוש הכי בריא מכולם.
היום כשכבר הגעתי לתהומות,
והבנתי שלבד אין לי מוצא מהבור שחפרתי לעצמי,
אני בא לפנייך בבקשה אחת.
סליחה.
סליחה שהשליתי אותך שאני מסוגל לקשר כמו שמגיע לך באמת,
סליחה שכל הזמן חשבתי רק על עצמי,
סליחה שלא הייתי אני.
אינני בא לדרוש מאומה,
רק רציתי לומר לך שלמרות הכל, ואחרי השבר הגדול שנוצר בי,
הסתכלתי בחשש פנימה וגיליתי שאת הדבר היחיד שבאמת חשוב לי בחיים,
רק אותך אני אוהב באמת, בלי לחשוב מה אשיג מהאהבה הזאת,
רק איתך יש לי פה סיכוי מול עצמי ומחלתי,
אני נותן לך להחליט לגמרי איך להתקדם,
אני מתפלל מעומק ליבי, שלמרות כל מגרעותיי,
את עדיין רואה בי את נקודת הטוב הבסיסית שעליי לפתח,
שתסכמי לקבל אותי החצי בן אדם הזה, וליצור איתי קשר בדרגה שלי כרגע,
קשר שהוא נמוך בהרבה ממה שמגיע לך אהובתי.
אני מבטיח ללכת אחרייך במדבר, עד סוף העולם, כמה שנים שאצטרך,
בשביל לבנות מחדש את הקשר הנמוך, ולהעלות אותו לדרגה הראשונה,
הדרגה שלך.
אשא איתי על לוח ליבי תמיד את שברי הקשר הראשון,
הם תמיד יזכירו לי לאן לשאוף.
התסכימי אהובה שלי?
שלך מכל הלב בכל בחירה שתבחרי.
המחלים.
