בס"ד
*אני ממש רוצה שהרעיון הזה ילקח למייל היומי. תודה (מי שיכול לערוך מבחינה תחבירית ומוסרית יבורך)
לכופף את הראש פיזית ולהתעניין במה שאתה צריך.
אני מוריד את הראש כל זמן שגל התאווה מרחף מעלי.
סיפור רבי עקיבא: שספינתו שקעה במצולות והוא נאחז בקרש קלוש שצף על פני המים ושרד את כל שהייתו בסופה ובים רק בזכות כך הוא סיפר.
כי כל פעם כשהגיע לעברו גל ,מחשול, גדול הוא כופף את הראש וחיכה עד שהגל יעבור מעליו, וכאשר הים היה רגוע הוא הרים את ראשו והמשיך להאחז בקרש.
בכך הוא ניצל מהים הסוער עד שהגיע לבסוף לחוף.
אני מוריד את הראש בזמן שאני לומד.
זאת היא אהבה, כשאתה מוריד את הראש כאשר יש כנאה, כאס, כאב.
אהבה לא נובעת רק מטיפוח תמידי ונכון, אלא גם ממידת האיפוק!
ובמהשתדלות! המרובה שמקנים לה, כדי לא לשבור או לקלקל אותה (ח"וש).
תאווה, כנאה ניאוף, הומור, כעס קלות ראש, פחד, שקרים הונאה, צניעות, ומנהגי גהנום;
ומפני כבוד השכינה.
אני מכופף את ראשי עד לקרקע אם בכך זה נחוץ.
כי כל ערוב שלי בתוכם ישבור לי את הלב, ולקב"ה את הלב (ח"וש).
כאשר בן אדם טועה ובן אדם צודק לסירוגין וכו, הוא אינו יכול להבחין מתי הוא לגמרי צודק ומתי להפך (חו"ש)
כאשר בן אדם עושה השתדלות מירבית לא לשגות, מסתתר מפני התהום, נחוש בדעתו ומקנה, מגדיר לחושך את מקומו, הוא יוכל לראות את האור האמיתי, אור האמת.
האור שהוא יצליח להבדיל מהחושך.
זה ישבור את לב האבן שלו, וכשמש בצהריים, הוא יצעד אל החירות והגאולה ללא פחד, עם אור האמת.
אמן ואמן.
