זה מתוך מסכת עבודה זרה (מעשי גדולים)

למי שהתמונה לא עולה, הנה הכתוב:

• תסח
• [שם] מעשה ברבי חנינט ורבי יונתן שהלכו בדרך. כשבאו לאלו שני
• שבילים, היה שביל אחד פונה ופתוח על פתח של עבודה זרה, ושביל השני
• היה פתוח על פתח של יצר הרע. אמר אחד לחברו: נלך על פתח של
• עבודה זרה שנשחט היצר הרע (כלומר, שנעקר היצר הרע של עבודה-זרה,
• כדאיתא במסכת יומא סט), ולא נלך על פתח בית הזונות, שלא ישלוט בנו
• היצר הרע. אמר לו חברו: נלך על פתח של הזונות, ראו אותם הזונות, והייתה להן
• בושה ונכנסו מפניהם לאהליהם. אמר לו חברו: מנין ידעת שהם ילכו
• מלפניך לאהליהם? אמר לו: דבר זה למדתי מפסוק זה, שנאמר (משלי ב):מזימה תשמור עליך, תבונה תנצרכה. כלומר: התורה תשמור אוצך מן הזנות,

זה מסוכן עבור מי שאינו כר' חנינא. עדיף לברוח מהניסיון.

ברור לברוח
המילה ז' עצמה גורם לי לפעמים לאוננות, חולה שכמוני

עיין בחזו"א באמונה וביטחון, הוא מוכיח מזה בדיוק ההפך - שבמידה והייתה להם דרך אחרת מצווה וחובה הייתה עליהם ללכת בדרך אחרת ולא להכניס עצמם לניסיון - עם כל התורה שיש בהם....

עכת"ד, בלי הוספות מיוחדות

תודה לך 'אהבת חסד' היקר

בזכותך הלכתי לעיין שם בדברי החוזו"א, אם איני טועה כתוב בגמרא (לא זוכר כרגע המקור המדוייק) על הפסוק 'עוצם עיניו מראות ברע' דורשת הגמרא אע"פ שעוצם עיניו מראות, אם איכא דרכא אחריני - רשע הוא.

נכון לגמרי, גם על זה הוא מדבר שם..