שיר שנתקלתי בו לאחרונה (שנכתב בידי נעמי חשמונאי), קצת מבטא את החוויה שלי של המחלה וההחלמה. אני מביא את השורות היותר רלוונטיות, ולאחר מכן, קצת פרשנות שלי. מי שמתקשה עם לשון הנקבה בשיר, יכול לפרש אותו על הנפש שלו.
"בית א':
איך זה שעדיין אני רוצה מה שאסור
למה רק לרעש יש צליל ברור
עקרב ממתין לי בפינת החדר
רצה מסביב לדלת ולא נכנסת
ולא נכנסת...
פזמון:
למלא את החלל הפנוי
למלא את הלב הזה
שלא רוצה
לזרוק לים את הארנק
ואת הנשק
להזכיר לעצמי נשכחות
לראות את הקולות".
ועכשיו לקצת רשמים שלי מהשיר:
בית א' - המחלה
איך זה שעדיין אני רוצה מה שאסור- אני לא מבין איך אני עדיין בתוך זה, הרי אני נקי כבר יומיים וחצי!
למה רק לרעש יש צליל ברור- למה רק בתחום התאווה כל כך ברור לי ש"אני הולך על זה"? למה הסבל הכרוך בעניין לא ברור לי באותה מידה? למה הצד הטוב והטהור והקדוש שלי לא בא לידי ביטוי בצורה דומה? למה רק לרעש יש צליל ברור?
עקרב ממתין לי בפינת החדר- התאווה תמיד מחכה לי שם בפינה, רוצה לנשוך ולהמית. כן, גם אחרי 709 ימי נקיות.
רצה מסביב לדלת ולא נכנסת, ולא נכנסת...- אני יודע מה אני צריך לעשות. אני מכיר את הדלת החוצה. אבל איכשהו כל הידע הזה לא עוזר לי לבצע את מה שאני יודע. בשנים האחרונות לשימוש, ממש תוך כדי הפעולה על התאווה אני מכיר בבהירות בטעות שלי ובמה שעליי לעשות, אבל זה לא עוזר לי לעצור. זה לא עוזר לי לצאת דרך פתחי המילוט.
פזמון - ההחלמה
למלא את החלל הפנוי- יש בי איזה חור שחור, ריקנות פנימית עמוקה, בור ללא תחתית. אני מנסה ללא הצלחה למלא אותו בתאווה. אני לא יכול פשוט להפסיק להתאוות. אני חייב משהו שבאמת ימלא אותי במקום.
למלא את הלב הזה- החור הזה קשור בקשר בל יינתק בכל התחום הרגשי שלי, במערכות היחסים עם אנשים אחרים.
שלא רוצה- הלב שלי לא כל כך רוצה להתמלא בדבר האמיתי. מאוד מפחיד אותי לעזוב את ההרגלים הישנים לטובת דרך חיים חדשה לגמרי. אני עדיין מחפש איכשהו לשלב בין נקיות לבין תאווה במינון נמוך.
לזרוק לים את הארנק- כדי להחלים אני חייב לזרוק לים את התפיסה שלי, לפיה אני יכול לקנות לעצמי כל מה שאני רוצה, את המחשבה שיש לי את ה"כסף" לכל מה שאני נכסף אליו. הדברים אמורים בעיקר בתחום הרוחני, אבל גם בתחום הגשמי לא יזיק לי לוותר על האובססיה הרכושנית שלי.
ואת הנשק- גם אותו אני חייב לזרוק לים. אני חייב להפסיק להילחם ולהתחיל להיכנע (כן, כניעה היא משהו אקטיבי. משהו שמתחילים לעשות אותו. מקווה לכתוב על כך בהזדמנות).
להזכיר לעצמי נשכחות- אני חייב להפסיק להדחיק את כל מה שקורה איתי. להתייצב מול העבר באומץ לב, ובחשבון נפש נוקב וחסר פחד.
לראות את הקולות- לראות את הקולות הפנימיים שמתוכם אני פועל. כן, זה כואב. אבל מחלים...
