כבר בתחילת הסיפור על רבי שמעון בר יוחאי, בולטת מאוד אחת התכונות שלו: הראייה למרחוק, להיכן עתידים הדברים להתגלגל.
בעוד רבי יהודה משבח את הרומאים את בניית השווקים, המרחצאות והגשרים, שמביאים תועלת ליהודים. רבי שמעון מזהה את "סוף המעשה" שהיה "במחשבה תחילה", ומבהיר ש"כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן". יכול להיות שיהודים ייהנו מקניות זולות בשוק, אבל הרומאים התכוונו לכך שיהיו להם שם שירותי תאווה מוסדרים ונוחים. יכול להיות שהיהודים ייהנו ממקלחת טובה, אבל הרומאים התכוונו לפנק את עצמם. ויכול להיות שהיהודים ייהנו מקיצור הדרך בצורה משמעותית, באמצעות הגשר שבנו הרומאים, אך הרומאים בנו אותו כדי לגבות מיסים מן העוברים בו.
בהמשך הסיפור, רבי שמעון מבין שעתידים לענות את אשתו, ומן הסתם תגלה היכן הם, ולכן הוא נמלט מבית המדרש בו הסתתר.
כשהוא ובנו מגיעים למערה, רבי שמעון מבין שככל הנראה במהלך שהייה ארוכה במערה, שייתכן שיידרשו לה - בגדיהם יתבלו, ולכן הם פושטים את בגדיהם כבר למן היום הראשון (הם משתמשים בהם רק במהלך התפילה, הדורשת גוף מכוסה וכוללת תנועות גוף הכרחיות כהשתחוויה).
במידה מסוימת, גם את ההרס שיוצרים רבי שמעון ובנו בצאתם מהמערה, ניתן לראות באופן כזה שרבי שמעון רואה את מידת הדין הנוקבת העתידה לבוא, בסופו של דבר, על אותם אנשים המניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, וכבר מופיע את העתיד בהווה.
וכאשר נשאל רבי שמעון "איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם?" הוא משיב "הרואה את הנולד"! (אבות ב,ט. ראו גם תמיד לב,א).

***

בניתוחים ספרותיים מקובל לזהות בסיפור דמות משנה ניגודית, דמות משנית ל"גיבור" המרכזי של הסיפור, שתכונותיה מנוגדות בצורה בולטת לזו של ה"גיבור" ובכך מחדדות ומבליטות את התכונות של הגיבור, באופן של קונטרסט. גם בסיפור על רבי שמעון בר יוחאי קיימת דמות כזו: יהודה בן גרים.
יהודה בן גרים הולך ומספר את דברי החכמים, מבלי לזהות את התוצאה הבלתי נמנעת, מבלי להבין שבשלב כזה או אחר יישמעו הדברים למלכות. וגם בסופו של הסיפור, כאשר רבי שמעון (שכילה כמה וכמה דברים במבט עיניו, וביניהם גם אדם אחד, לאחר יציאתו מן המערה) מסתובב בשוק, יהודה בן גרים אינו מזהה את הסכנה המקרבת, ממציא עצמו לפני רבי שמעון, ומסיים כתוצאה מכך את הקריירה בתור "גל של עצמות".

***

במסגרת תהליך ההחלמה שלי, חשוב מאוד שאדבק בדרכו של רבי שמעון, ואראה את הנולד, אראה להיכן הדברים מובילים.
זה חשוב מאוד לצעד הראשון שלי - לא להסתכל רק על מה שעשיתי, אלא להסתכל על התהליך שהתפתח אצלי במרוצת השנים, ולהיכן הוא עשוי להוביל אותי. הרי לפני עשר שנים ממש לא חשבתי שאהיה במשבצת הזו, אז באיזו משבצת אהיה עוד שלושים שנה, אם לא אחלים? כשאתבונן כך על הדברים, זה יכול לעזור לי יותר פשוט "ללכת על זה".
זה חשוב מאוד גם להמשך הדרך שלי בתוכנית, כאשר אני מבין שהכאב כתוצאה מפגמי האופי שלי הוא ש"זורק" אותי לשימוש בתאווה. כשאני משאיר אצלי טינה (או תאווה) במינון נמוך, אני לא יכול להסתכל רק לטווח הקצר. אני חייב להבין שאם לא אפנה לעזרה שמיימית ואעשה ביחס לזה את הפעולות הנדרשות במסגרת התוכנית, לטווח הארוך זה ייגמר רע, רע מאוד. גם יהודה בן גרים מצא את עצמו "גל של עצמות" רק לאחר למעלה משלוש עשרה שנה...
אני צריך להיזהר מאוד מדרכו של יהודה בן גרים, שמזלזלת בתוצאות הצפויות לבוא לאחר זמן, כדי שלא אחוש כמת מהלך בעודי חי, כדי שלא אהיה בבחינת "גל של עצמות".

***

"היום ל"ג בעומר"!
יהי רצון שתבער בנו האש העדינה הנעימה והמחממת, אש הלהט הפנימי לתקן ולהתקרב.
ויהי רצון שלא תבער בנו האש המכלה כל חלקה טובה, שלא נצלה במדורי הגיהינום אש התאווה.

מקפיץ לרגל המועד(ת)

תודה רבה
אותי אישית זה מפחיד. אולי גם לכן אני פוחד להיות 'סקסוהוליסט'.
הידיעה שזו מחלה שהולכת ומתדרדרת, אפילו בהחלמה (כך הבנתי. שהמחלה לא נעצרת), מפחידה נורא. הרי גם אם אחלים למשך 5 שנים, ויום אחד אחליט 'רק' לבדוק, אני עלול להתרסק עמוק הרבה יותר ובו בעת גם לקחת איתי אולי אישה וילדים. אולי זה לא דיל טוב להתחתן עם סקסוהליסט?

זה דיל מורכב. סקסוהליסט בהחלמה זה דבר ייחודי, אבל סקסוהליסט בשימוש זה דבר כיחודי...

הזכרת לי שבכנס שהיה לפני כשנתיים ובו היו גם חברים מחו"ל אמרה אשה אחת מחו"ל (באנגלית) שהיא מודה לאלוקים שבעלה סקסוהליסט, כי רק כך היא הצליחה לגלות גם את פגמי האופי שלה. אחריה ביקשה אשה נוספת לדבר (ג"כ באנגלית) והדגישה שהיא מודה לאלוקים שהיא נשואה לסקסוהליסט בהחלמה. לא אשכח איך הדגישה זאת כמה פעמים (ועם כמה כאב): "אין ריקאוורי!"

כשאני מתחיל לפחד מה יקרה בעתיד, לפעמים אני אומר לעצמי: יכול להיות שבעתיד הכל יתפרק ואהיה בגיהינום, אבל רק להיום רק לעכשיו אני יכול לזכות למתנת הניקיון. יש לימי החסד האלה ערך גם אם אחר כך תהיינה תקופות של סבל, ושלא אתנסה. מקווה שזה נחשב שסבלתי מספיק, כי המינון הבא נראה לי קטלני. מלחיץ.

אתה, או כל אדם נשוי, זו כבר עובדה מוגמרת.
אבל אדם רווק, סקסוהוליסט, האם זה לא דיל רע להניח את כספה על קרן הצבי שעלול יום אחד לשאת כנפיים ולעוף?

אבל אולי זה סתם מקום לא בריא אצלי השאלות האלה. 

זו החלטה שלה אם לבחור חתן מיוחד כמוך עם כל המעלות והחסרונות ולקחת גם את הסיכון או לא.
אסירות תודה, היא לא ממש מבינה בהתחלה על מה מדובר, ואחר כך היא בדרך כלל היא מתרגלת לרעיון...

"משום מה, נראה שאנו המכורים יש לנו הכשרון לבחור את הנשים הנפלאות ביותר בעולם. מדוע שהן תהיינה משועבדות לעינויים שאנו גרמנו להן? לכך אין לי הסבר..." (הספר הגדול, עמ' 139)

Doesn't sound good in Hebrew

טוב, אבל מסכנה. זה באמת לא מצחיק להיות אשת מכור, לא פעיל ולא מחלים.