בס"ד                                                   
כל חתן בר מצווה יודע שטעמי המקרא הם לא רק 'תווים' למנגינה, הם פירוש של ממש. המנגינה עוצרת מפסיקה ומתעצמת לפי המילה והעניין. השלשלת היא מהטעמים הנדירים ביותר, ארבע פעמים בלבד היא מוזכרת בתורה. בפרשת וירא מעל למילה "ויתמהמה", בפרשת חיי שרה מעל למילה "ויאמר", בפרשתנו - פרשת וישב מעל למילה "וימאן", ובפרשת צו מעל למילה "וישחט".

ולא בכדי הטעם הזה נמצא בדיוק מעל למילים הללו. המשמעות שלהם היא דרך חיים. או יותר נכון, התנהלות כדרך חיים. אני לא זוכר היכן ראיתי ומי אומר את הפירוש הזה (על יצר הרע, אלא מה) אך כמי ששם לו למטרה לחבר את התוכנית לחיי הרוח שעליהם גדל אני מוצא שהדברים תואמים. שיהא לתועלת.

הפעם הראשונה נמצאת מעל למילה "ויתמהמה". לוט מתעכב. הוא צריך עוד זמן. למלאכים אין רגע מיותר אך בכל זאת ה' חומל עליו ולכן הם אוחזים בידו ומוציאים אותו אל מחוץ להפיכה. הפעם השניה שיש בתורה שלשלת היא בתפילתו של אליעזר עבד אברהם להצלחת שליחותו, "ויאמר" הקרה נא לפני היום... השלשלת השלישית שייכת לסירובו של יוסף לבקשותיה החוזרות ונשנות של אשת פוטיפר."וימאן". והפעם האחרונה שהשלשלת מוזכרת היא כשמשה רבינו שוחט את איל השלמים. "וישחט".

כשקורה לאדם ארוע כלשהו, לא כדאי לו להתבהל. שינשום עמוק וישהה את פעילותו. לפחות עד שיעכל מה שקורה איתו. ואז יעמוד ויתפלל. שיבקש מאביו שבשמיים יראה לו את הדרך הנכונה לו. ואם מישהו בא ומבקש ממנו פעם אחר פעם לפעול בניגוד לצו מצפונו שיסרב. ללא חשש. אם יתמיד, הוא יראה הוא יראה איך נשלמים הימים ויש מי שעושה את העבודה במקומו...

- - - - - -

ומעניין לעניין באותו עניין. כשבאה האובססיה, רצוי להתעכב. להאמין שיש לנו אפשרות לא לפעול עליה כאוטומט. להתמהמה. לא למהר לקפוץ למעשה. לגרור רגליים (עד שיבואו המלאכים...) לבנתיים נעמוד ונתפלל. אין סיבה שמה שעבד לעבד, לא יעבוד גם... "לומר". ואז נקבל כוח לא לפעול. גם כשהגל ישוב, והוא ישוב (כדברה אליו יום יום) נמשיך לסרב לתאווה. ''נמאן''. ואז נעבור לשלב הנוסף, "קרבן השלמים" הזה ישתלם לנו. נראה בחוש איך הוא "שוחט", עושה למעננו.   

שנזכה.

 

בהקשר לשלשלת ראיתי בדיוק היום דבר מדהים בשם המגיד מזלאטשוב. וזה הציטוט:

""וימאן" טעמו שלשלת [טעם שנגינתו, וגם צורתו הגרפית, ארוכה וחוזרת על עצמה. טהרני],
שבא ללמד על הצורך למאן ולחזור ולמאן נגד היצר הרע, עד שבאמת לא ירצה".

אז למאן בדרך של מלחמה לא עובד לי,
אבל לבקש: "אני חסר אונים! אנא, עזור לי!",
ולחזור ולבקש ולחזור ולבקש ולחזור ולבקש ולחזור ולבקש
ולחזור ולבקש ולחזור ולבקש ולחזור ולבקש ולחזור ולבקש
עד שהאובססיה עוברת, עבד לי בכל פעם שניסיתי,
בניסי ניסים, במשך 303 הימים האחרונים.

תודה. אגב "וימאן", כשהתבוננתי במפרשים ובמדרשים הבחנתי שיוסף במיאונו סיפק מניעים צדדיים לחוסר רצונו להישמע לה כדוגמת - הקב"ה, אביו, המרכבה העליונה, וכמובן כפיות הטובה מול בעלה פוטיפר... הוא לא אמר לה ישירות שהוא לא מעוניין בה. להבדיל מחולה שסיבות "חיצוניות" שכאלו לא ימנעו ממנו את הפעולה. שם, אצל המכור, אין ברירה מלבד ההפנמה שהדבר עצמו לא טוב לו, וכל רצונו העכשוי הוא בניגוד לרצונו האמיתי.

אולי הכוונה שיש שלשלת על תיבת וימאן,
שאפילו אני חבול בחבלים ובשלשלת אבל הקב"ה נותן ביד בריאיו כח לומר וימאן

ניסיתי לומר את תפילת צעד שלוש - "שחרר אותי מכבלי בכדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך" - הלך לי לא רע... תודה. (השלשלת על כבלַי...)