בתניא מובא משל "כמים הפנים לפנים" בנוגע לאהבת ה':
כמו שכשאדם מסתכל במים משתקפת לו במים בבואתו שלו, כך כשאדם אוהב את חברו זה מכריח את חברו להחזיר לו אהבה גם כן. וזה הכל אפילו בשני חברים שווים בדרגתם, ועל אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורם מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש פשוט ושפל אנשים מנוול ומוטל באשפה ויורד אליו עם כל שריו ולוקח אותו בידיו ומכניס אותו לחדרו האישי שאין אף עבד ושר נכנס לשם, ומראה לו אהבתו הגדולה והעצומה בחיבוק ונישוק הרי אפילו אם יש לו לב של אבן המס ימס והוא יחזיר אהבה גדולה ועצומה מצידו למלך.
כן ויותר מכן לאין קץ עשה לנו אלוקינו שהוציא אותנו מטומאת מצרים מקום הכי שפל ונתן לנו את התורה. וגם היום עדיין כל יום ויום יש בחינת יציאת מצרים.
החידוש בדרך הזאת להגיע לאהבת ה' היא שככל שהאדם נמוך כך זה יותר ידבר אליו (בשונה מדרכים אחרות שמדברות יותר ליהודים "בעלי מדריגה"), במילים אחרות אם אתה מכור למין ולתאווה ושקוע בצפיה בפורנו ושקוע בלאונן ושקוע בקשרים פסולים מחוץ לקשרי הנישואין, שקוע עם גברים ונשים, זונות וכל מיני מרעין בישין, ואפילו שם ה' ממשיך להראות לך אהבתו הגדולה והעצומה, ומכניס אותך לבוא איתו לחדרו ומחבק ומנשק אותך, זה בלתי אפשרי שאנחנו לא נחזיר אהבה גדולה ועצומה למלך.
