27.8

כוח הוא מעורר אולטימטיבי (הנרי קיסינג'ר)

כתוצאה מהתמכרותנו, רבים מאיתנו איבדו את תחושת הכוח. היינו צריכים להודות שאנו חסרי אונים לשלוט במיניות שלנו ושהיא זו ששולטת בנו. עבודת צעד ראשון היא צעד הצדה משדה הקרב שבו תמיד הפסדנו.

בקבוצות ובתכנית שלנו אנו נוהגים לדבר על כוח גדול- רוח או מהות שאינה ברשותנו, אלא מעבר לנו. בהכנעת האגו שלנו לכוח החדש הזה אנו חוזרים ובאים במגע עם מקומנו בסכמה הרחבה יותר של דברים ומגלים את הכיוונים והדפוסים הרוחניים בחיינו.

כמובן, תמיד יהיה גם אלו (בפוליטיקה ותחומים אחרים)שעבורם כוח ולא אהבה הוא הכוח המניע החזק בחייהם. אך למה אנו מתכוונים כשאנו מדברים על כוח וכיצד הוא מספק אותנו? בתור מכורים, ניסינו להשתמש בכוח נגד ההתמכרות שלנו והתוצאה הייתה תמיד כישלון. לבסוף, מצאנו את מה שמצאו רבים לפנינו: הכוח האמיתי והמתמיד בחיינו הוא כוחה של אהבה.

רק להיום: בהחלמתי, אני לומד להגדיר מחדש את הכוח ולראות את יחסיו עם אהבה.

29 באוגוסט
לא להביט לאחור

[הצעדים מציעים] לצאת מחיים שנשלטו על-ידי אשמה וחרטה. עתידנו משתנה כי אנו לא צריכים להתרחק מאלה בהם פגענו. כתוצאה… אנו זוכים בחרות חדשה העשויה לשים קץ להתבודדותנו.
טקסט בסיסי, עמוד 39
רבים מאתנו באים למכורים אנונימיים מלאי צער על עברנו. הצעדים שלנו עוזרים לנו להתגבר על צער זה. אנו בוחנים את חיינו, מודים בטעויות שלנו, מכפרים עליהן ומנסים בכנות לשנות את ההתנהגות שלנו. כשאנו עושים כך, אנו חשים את שמחת החופש. אנו כבר לא צריכים להתכחש לעברנו או להצטער עליו. אחרי שכיפרנו על מעשינו, מה שקרה באמת היה ואיננו עוד. מאותה נקודה ואילך המקום שממנו אנו באים מפסיק להיות הדבר החשוב ביותר בחיינו. מה שחשוב, זה המקום אליו אנו הולכים. באנ-איי, אנו מתחילים להסתכל קדימה. נכון, אנו חיים ונשארים נקיים רק להיום. אבל אנו יודעים שאנו יכולים להציב לעצמנו מטרות, לחלום חלומות ולהסתכל קדימה לעבר האושר שחיי ההחלמה מציעים. מבט קדימה ימקד אותנו למקום אליו אנו הולכים וכך לא נשקע בצער או חרטה על העבר. אחרי הכל, קשה לנוע קדימה אם אנו מסתכלים לאחור.
רק להיום:
הצעדים שיחררו אותי מהצער על עברי, היום אני מסתכל לעבר חיי החדשים בהחלמה.

מַעֲנֶה-רַּךְ, יָשִׁיב חֵמָה (משלי, ט"ו: א')

אחד הדברים החשובים שאנו לומדים בהחלמה זה להיות רכים עם עצמנו. ולמה הרכות היא חשובה כל כך עבור מכור למין בהחלמה? ניסיוננו המשותף מלמד כי התמכרות למין עלולה להיות אלימה. בין אם היינו במערכת יחסים אלימה או שקלנו התאבדות, או חווינו אלימות בדרך אחרת, ראינו כי התמכרות למין יכולה להכות בנו ולהקשיח אותנו. היא מחבלת בכל ניסיון שלנו להרגיש טוב עם עצמנו.

חוכמת ההחלמה עוזרת לנו ללמוד להיות טובים לעצמנו ולזולת. בקבוצות שלנו אנו מתייחסים איש אל רעהו בחמלה, מתוך ידיעה שיחס והתנהגות רכים מרפאים את הקשיחות והאלימות של ההתמכרות. להיות רך אין פירושו להימנע מכאב או להיות לא כנה. למעשה, פירוש הדבר זה שרכות מחזקת אותנו בדרך שעוזרת לנו להשתקם במקום להזיק לנו. רכות מאפשרת לנו מרחב נשימה. היא יוצרת מקום בטוח בתוכנו, כך שנוכל ללמוד לאהוב את עצמנו שוב.

רק להיום: אהיה רך עם עצמי. 

30 באוגוסט
לעשות טוב, להרגיש טוב

אנחנו בוחנים את מעשינו, תגובותינו ואת מניעינו. לעיתים קרובות אנו מוצאים שמצבנו טוב יותר מכפי שהרגשנו.
טקסט בסיסי, עמוד 42
הדרך בה אנו מתייחסים לאחרים חושפת בדרך כלל את המצב שלנו. כשאנו שלווים, אנו מתייחסים לאחרים בכבוד ואהדה. כשאנו לא מאוזנים, אנו מגיבים בחוסר-סבלנות וקוצר-רוח. כשאנו עורכים חשבון-נפש בסדירות, נבחין בדפוס: אנו מתייחסים בצורה רעה לאחרים, כשאנו מרגישים רע ביחס לעצמנו. הדבר שאולי לא יתגלה בחשבון נפש הוא הצד השני של המטבע: כשאנו מתייחסים טוב אל אחרים, אנו מרגישים טוב ביחס לעצמנו. כשאנו מוסיפים אמת חיובית זו לצדדים השליליים שאנו מגלים על עצמנו בחשבון-הנפש, אנו מתחילים לנהוג בצורה שונה. כשאנו מרגישים רע, אנו יכולים לעצור, להתפלל, ולבקש הדרכה וכוח. אזי נקבל החלטה להתייחס אל האנשים סביבנו באהדה, באדיבות, ובאותה אכפתיות שהיינו רוצים שאחרים יגלו כלפינו. ההחלטה להתנהג בחביבות יכולה לשמור ולטפח את האושר ואת שלוות-הנפש שכולנו מבקשים. השמחה שאנו נשרה על אחרים, תרומם את רוחם של הסובבים אותנו ובתמורה נביא להטבה במצב הרוחני שלנו.
רק להיום:
אזכור שאם אשנה את הפעולות שלי, המחשבות שלי ישתנו בהתאם.

 

31.8

אומץ הוא חסד תחת לחץ (ארנסט המינגווי)

התמכרות למין הייתה כוח שכל העת גרם לנו להתנהג בצורה משפילה ומבזה. יצאנו מהבית לקנות משהו- ומצאנו את עצמנו פועלים על דחפים. חסכנו כדי לעזור למשפחה שלנו- ובזבזנו את כל הכסף על פורנו או זונות. חיינו תחת מכבש הלחצים של הסבל שלנו ובהדרגה הגענו לפשיטת רגל מוסרית.

היש לנו תקווה? אכן כן! כשאנו אומרים את תפילת השלווה אנו מגלים את האומץ לשנות את מה שניתן לשנות בחיינו. אנו יכולים ללמוד להתנהג אחרת, בעזרת הקבוצה, שנים עשר הצעדים וכוח עליון שלנו.

בהאזנה לאחרים, בשיתוף בהתמודדות שלנו, באמון שאנו נותנים בחיינו ובמקומנו ביקום, אנו נמצא את האומץ לבחור להפנות את חיינו בגאווה לקראת תקווה חדשה.

רק להיום: אני יודע שאני מקבל אומץ לפנות לחיים חדשים. חיים חדשים אלו יעזרו לי לעמוד בלחצים של המחלה שלי. 

31 באוגוסט
אסירות-תודה

בעיות והרגלי-חיים שנראו חסרי תקנה, השתנו לשמחתנו. מחלתנו נעצרה, עכשיו הכל אפשרי.
טקסט בסיסי, עמוד 102
תוכנית האנ-איי העניקה לנו חופש רב יותר מכפי שאי- פעם חלמנו שנשיג. אבל לפעמים, בשגרת היום, אנו שוכחים עד כמה גודלה המתנה שקיבלנו. איך בדיוק השתנו החיים שלנו במכורים אנונימיים? תמצית ההחלמה כמובן, זה חופש מהשימוש הכפייתי. אנו כבר לא צריכים להקדיש את כל המשאבים שלנו להזנת התמכרות שלנו. אנו כבר לא צריכים לסכן, להשפיל ולבזות את עצמנו ואת האחרים רק כדי להשיג את \"המנה\" הבאה. ההינזרות עצמה הביאה חופש גדול אל חיינו. מכורים אנונימיים נתנה לנו הרבה יותר מהינזרות פשוטה - קיבלנו חיים חדשים לגמרי. ערכנו חשבון-נפש, זיהינו את פגמי האופי שלנו שהגבילו אותנו זמן רב ומנעו מאתנו לחיות וליהנות מהחיים. ותרנו על חסרונות אלה, לקחנו אחריות עליהם וחיפשנו הכוונה וכוח על-מנת לחיות בצורה שונה. קבוצת הבית שלנו מעניקה לנו את החמימות האישית ואת התמיכה שעוזרות לנו להמשיך לחיות בהחלמה. ומעל הכל, יש לנו את האהבה, ההשגחה וההדרכה של אלוהים כפי שאנו התחלנו להבין באנ-איי. במהלך שיגרת ההחלמה, לפעמים אנו שוכחים עד כמה חיינו השתנו במכורים אנונימיים. האם אנו מעריכים באמת את כל מה שהתוכנית שלנו נתנה לנו?
רק להיום:
ההחלמה נתנה לי חופש. אקבל את היום עם תקווה, אסיר-תודה על כך שהיום הכל אפשרי.

1 בספטמבר
ערכים אמיתיים

אנו מסוגלים לקבל החלטות נבונות ואוהבות, המבוססות על עקרונות ואידיאלים בעלי ערך ממשי בחיינו.
טקסט בסיסי, עמוד 101
ההתמכרות הקנתה לנו מערכת מסוימת של ערכים ועקרונות שיישמנו בחיינו. אחד העקרונות האלה אמר, אתה דחפת אותי, אז אני אדחוף אותך חזק. זה שלי. היה ערך נוסף שהמציאה המחלה שלנו. טוב, אולי זה לא היה שלי מההתחלה, אבל זה מוצא חן בעיניי, ואני לקחתי את זה וזה שלי. ערכים אלה היו רחוקים מאוד מערכים של ממש- הם היו הצדקות- וברור שהם לא עזרו לנו להגיע להחלטות נבונות ואוהבות. האמת היא, שהיו אלה דברים שרק גרמו לכך שנשקע יותר ויותר עמוק בקבר שכרינו לעצמנו. שניים-עשר הצעדים נותנים לנו מינון גבוה של ערכים אמיתיים, אלה ערכים שעוזרים לנו לחיות בהרמוניה עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. אנו לא תולים את האמונה שלנו בעצמנו, במשפחות שלנו, בקהילה שלנו, אלא בכוח עליון - וכשאנו עושים זאת, אנו משיגים את הביטחון הדרוש לנו כדי לתת אמון בקהילה, במשפחה, ואפילו בעצמנו. אנו לומדים להיות כנים, לא משנה מה יקרה - אנו לומדים להימנע מעשיית דברים שנרצה להסתיר. אנו לומדים לקבל אחריות על מעשינו. במקום זה שלי, אנו מגלים תחושה של חוסר אנוכיות. אלה סוג הערכים שעוזרים לנו להשתייך לחלק האחראי והיצרני של החיים סביבנו. במקום לשקוע עמוק יותר בקבר, ערכים אלה עוזרים לנו להתחבר אל העולם של החיים.
רק להיום:
אני אסיר-תודה על הערכים שפיתחתי לעצמי. אני אסיר-תודה על היכולת לקבל החלטות נבונות ואוהבות, כחבר אחראי ויצרני בקהילה שלי

 

1.9

אף זעקה מן המעמקים יש בה תקווה: מדוע לזעוק אם אין תקווה שאיש יישמע? (מרטין מרטי)

מה קורה לילדה שאינה מקבלת מהוריה את העזרה שהיא זקוקה. מה קורה לילד שקורה לעזרה שוב ושוב להורה שאינו משיב לצרכיו? איזה מין חיים מצפים לקורבן של פגיעה מינית שאין לו למי לפנות לעזרה?

אנו יודעים חלק מהתשובות לשאלות אלו, כיוון שעבור רבים מאיתנו, הילדות כללה סבל מבודד, בדממה. ביקשנו עזרה, אך לא קיבלנו. כשפנינו לעזרה, האמון שלנו הופר.

איננו יכולים לכעוס על עצמנו אם התקשינו בבקשת עזרה. ריפוי הוא תהליך: מתן אמון הוא תהליך. נטילת סיכון אף היא תהליך. אנו יכולים לבקש עזרה רק במידה שאנו מסוגלים בכל רגע נתון. אנו צריכים לסמוך על כך שבדרך ההחלמה, תחושת הכבוד העצמי שלנו ובהירות תחזור. מיום ליום, נגלה את עצמנו מבקשים את צרכינו בצורה טובה יותר.

רק להיום: הפצעים שלי מהעבר לא צריכים להירפא לגמרי כדי שאתחיל מחדש. 

2 בספטמבר
מכוח עליון

יישום יומי של תוכנית שניים-עשר הצעדים מאפשר לנו להשתנות ולהפוך לאנשים המודרכים על-ידי כוח עליון.
טקסט בסיסי, עמוד 83
מי היינו, ומה הפכנו להיות? אפשר לענות בכמה דרכים על שאלה זו. תשובה אחת פשוטה מאוד: באנו למכורים אנונימיים בתור מכורים, כשההתמכרות שלנו הורגת אותנו. באנ-איי השתחררנו מהאובססיה שלנו לסמים והכפייתיות של השימוש. והחיים שלנו השתנו. אבל זה רק קצה הקרחון. מי היינו באמת? בעבר, היינו אנשים בלי כוח ובלי כיוון. הרגשנו שאין לנו שום מטרה ושום סיבה לחיות החיים שלנו היו חסרי-פשר בעיננו, כפי שהיו בעיני בני-המשפחה, החברים, והשכנים שלנו. למי אנו הולכים ונהפכים באמת? כיום אנו לא רק מכורים נקיים, אנו אנשים בעלי כיוון, מטרה, וכוח גדול מאתנו. יישום יומי של תוכנית שניים-עשר הצעדים הביא אותנו לכך שנבין איך ההתמכרות שלנו השתלטה על הרגשות, המניעים וההתנהגות שלנו. הכוח ההרסני של המחלה שלנו הוחלף בהדרגה על-ידי העוצמה מעניקת-החיים של הכוח העליון שלנו. החלמה היא יותר מהתנקות-החלמה היא התחזקות. עשינו הרבה יותר מלהיפטר מכמה הרגלים רעים; נעשינו אנשים חדשים, המודרכים על-ידי כוח עליון.
רק להיום:
ההדרכה שאני זקוק לה כדי להפך לאדם חדש היא בהישג-יד. היום אתרחק עוד יותר מחיים בלי כיוון ואתקרב עוד יותר אל הכוח העליון שלי.

2.9

איש אינו מסוגל לגרום לך לתחושת נחיתות ללא הסכמתך (אלינור רוזוולט)

גם אם אנו מתכחשים לכך, ייתכן שבסתר ליבנו אנו עדיין שואפים להיפגע מאחרים, ובדרך נסתרת כלשהי מאמינים שזה גם מגיע לנו. בתור מכורים, אבדה לנו דעה חיובית על עצמנו, ולעיתים קרובות היינו שקועים בפעולות שהכניסו אותנו למקומות של השפלה והתבזות. האמת העצובה היא שבתור מכורים חשנו שם בנוח ומעשים משפילים היו עבורנו הקלה ממתח.

בואו נחליט לדחות השפלות! אנו לומדים משיחות עם אחרים שהחיים הם עשירים ומגוונים ופתוחים ומותר לנו ליהנות מהם. אנו לא אמורים להמשיך למצוא נוחות והקלה מזויפים במעשים שפוגעים בנו וגורמים לנו להשפלה.

כעת לתחושות של נחיתות וחוסר ערך אין יותר מקום בחיינו. תכניתנו עוזרת לנו לקבל הארה עצמית ותחושת ערך אמיתית בחיינו.

רק להיום: אני לא רוצה להיות מושפל על ידי אנשים אחרים ומצבים שונים. מגיע לי לעשות דברים שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי.

3.9

כשאתה קולט שדבר אינו חסר לך- אז עולם ומלואו שייך לך (טאו טה צ'ין)

עבודת הצעדים היא תהליך של להיות ולחוות. למצוא, להכיר ולקבל את מי שאנחנו באמת. זה לקבל נכונות ליפול, להיתקע ולשגות. זה להיות מתואם עם מחזור של מוות ולידה שהוא חלק ממקצב החיים.

לכל אחד מאיתנו יש את לוח הזמני הפנימי שלו. גילוי של מה שיש וחיים בהתאם לכך יכולים להביא איתם שלווה ואושר שקשה לדמיין. זה גם ממלא אותנו באנרגיות, כיוון שאנו מפסיקים להילחם בעצמנו ובמציאות. לעיתים קרובות למדי אנו האויבים הגרועים ביותר של עצמנו. אך כדי להתמודד עם מי שאנחנו וללמוד מזה, עלינו ליצור את עצמנו מחדש. בתהליך זה אנו מגלים אמת חדשה על עצמנו. ייתכן שזה חלק מההתעוררות הרוחנית- לראות את האמת בצורה חדשה.

לחיות בהתאם להנחיות הרוחניות ובהרמוניה על הגוף, השכל והרגשות זה לפעמים בגדר מסע די מבודד, אך כזה שיכול לקרב אותנו לאנשים אחרים ולחיים. זה מצריך סובלנות ומביא שלוות אמת.

רק להיום: אני מסוגל לתת אמון בהחלמה שלי. אני לומד דברים חדשים כפי שצריך. אני חש בנוח עם דרך ההחלמה שלי. 

3 בספטמבר
ענווה שבאה מאנונימיות

ענווה היא תוצר-לוואי שמאפשר לנו לגדול ולהתפתח באווירה של חירות. היא מסירה מעלינו את הפחד שהדברים שאנו מספרים כמכורים יגיעו לידיעת מעסיקינו, משפחותינו או חברינו.
טקסט בסיסי, עמוד 73-72
רבים מאתנו אולי לא מבינים את הרעיון אנונימיות היא הבסיס הרוחני לכל מסורותינו. שאלנו את עצמנו איך זה יכול להיות. מה הקשר בין אנונימיות ובין החיים הרוחניים שלנו? התשובה היא - יש קשר! אנו מטפחים ושומרים על האנונימיות שלנו ובכך אנו זוכים לגמול רוחני שהוא מעל הבנתנו. יש משהו נשגב בעשיית דבר מה למען אדם אחר מבלי לספר על כך לאף אחד. כשאנו מתגברים על הדחף להודיע בגאווה לכל העולם, שאנו חברים באנ-איי - ובעצם, לבקש מכולם להודות כמה שאנחנו נפלאים - אנו מעריכים עוד יותר את ההחלמה שלנו. ההחלמה היא מתנה שקיבלנו מכוח גדול מאתנו. אם נתרברב בקשר להחלמה שלנו, כאילו אנו עשינו את זה, נרגיש גאוות-שווא, ונחשוב שאנו ממש גדולים. אם נשמור על אנונימיות, נגיע לענווה ונרגיש אסירות-תודה. החלמה עצמה היא הפרס; הכרזה פומבית לא תוסיף כהוא זה.
רק להיום:
החלמה עצמה היא הפרס; אני לא צריך אישור פומבי להחלמה שלי. אשמור על האנונימיות שלי ואטפח אותה.

4 בספטמבר

נפש עמוסה
אנחנו מנסים לזכור כי כשאנו מכפרים, אנו עושים זאת בשביל עצמנו.
טקסט בסיסי, עמוד 40

כל עוד אנו חייבים מעשי כפרה, הנפש שלנו עמוסה בדברים שאנו לא זקוקים להם. אנו סוחבים מטען חורג של חוב התנצלות, טינה ששמרנו, חרטה שלא הבענו. זה כמו לחיות בבית מטונף. אנו יכולים לצאת, כך שלא נראה את הטינופת, או שאולי נדלג בין ערמות הלכלוך ונעמיד פנים שהן לא שם. אבל אם נתעלם מאי-הסדר זה לא יגרום לכך שהוא ייעלם. בסופו של דבר, הכלים בכיור, הפירורים על הרצפה והפחים המלאים, עדיין שם - מחכים לניקוי. קשה לחיות עם נפש עמוסה ממש כשם שקשה לחיות בבית מלוכלך. נראה שכל הזמן נמעד על פסולת מאתמול. בכל פעם שנרצה לפנות לאיזה מקום, משהו יחסום לנו את הדרך. ככל שאנו מזניחים את האחריות שלנו לכפר על מעשינו, כך הנפש שלנו עמוסה יותר. אנו לא יכולים להעסיק מישהו שינקה את זה. אנו צריכים לעשות את העבודה הזו בעצמנו. אנו שואבים תחושה עמוקה של סיפוק בכך שאנו מכפרים על מעשינו. כמו שלאחר ניקוי הבית אנו נהנים מאוד מאור השמש הנכנס פנימה דרך החלונות הנוצצים כך תיהנה הנפש שלנו כשתגלה את חופש ההחלמה. ברגע שמסלקים את הבלגן הגדול, כל מה שאנו צריכים זה להמשיך ולהתמיד לנקות אחרינו.
רק להיום:
אפטר מכל העומס על הנפש שלי בכך שאכפר על הדברים שאני חייב לכפר.

4.9

אם אתה מסתכל על החיים בדרך אחת, תמיד יש סיבה לדאגה (אליזבט באואן)

ראייה צרה, בייחוד אחת שמקושרת לאובססיה, תתן לנו פרספקטיבה חלקית מאוד על החיים. כמכורים למין, אנו עשויים להגיע לאמונה שכולם תמיד מפנטזים, פועלים על הדחפים, מעורבים באיזושהי הרפתקה מינית, ואומללים. זאת דרכו של העולם, מנקודת מבט אחת. וזה מפחיד.

בתכנית שלנו אנו לומדים לתקשר עם אנשים אחרים. כשאנו עושים זאת, אנו רואים דברים באופן שונה, כאילו אנו שמים עדשה שונה על מצלמתנו. אנו מקבלים פרספקטיבה חדשה. אנו נהיים מעורבים, דואגים, מחוייבים. לא ידענו שחיים יכולים להיות עשירים ולתת כל כך הרבה. כעת אנו רואים אחרים וגם את עצמנו.

מה גרם להבדל? שפיות! כשחדלנו לראות דברים רק מנקודת המבט המשוגעת והמכורה שלנו, חזרנו לניקיון, אהבה והתנהגות שפויה. אנו למדים להסתכל על דברים בדרכים חדשות כשאנו עובדים את הצעדים ומבקשים את עזרתנו של כוח גדול.

רק להיום: אני מרגיש מלא אושר כעת כשאני רואה את העולם בעיניים חדשות.

5 בספטמבר
לא רעים חסרי- תקנה

אנו מגלים שאנו סובלים ממחלה, לא מבעיה מוסרית. היינו חולים אנושות, לא אנשים רעים חסרי- תקנה.
טקסט בסיסי, עמוד 16
רבים מאתנו מצאו במכורים אנונימיים תשובה לחידה שהטרידה אותנו הרבה זמן. למה הרגשנו תמיד לבד, גם כשהיינו מוקפים בני-אדם? למה עשינו דברים כה מטורפים והרסניים? למה רוב הזמן הרגשנו כל-כך רע ביחס לעצמנו? איך הגענו לכך שהחיים שלנו הפכו לבלגן כזה? חשבנו שכל זה קרה בגלל שאנו רעים ללא תקנה, או בלתי שפויים. בעקבות זאת, הייתה זו הקלה עצומה ללמוד שסבלנו ממחלה. התמכרות - היא הייתה מקור הבעיות שלנו. למדנו שבמחלה אפשר לטפל. כשאנו מטפלים במחלה שלנו, אנו מתחילים להחלים. כיום, כשאנו רואים סימפטומים של המחלה שלנו, הצצים ועולים שוב בחיינו, אנו לא מתייאשים. אחרי הכל, יש לנו מחלה שניתן לטפל בה, ולא בעיה מוסרית. אנו יכולים להיות אסירי-תודה על שאנו יכולים להחלים ממחלת ההתמכרות באמצעות יישום שניים-עשר הצעדים של אנ-איי.
רק להיום:
אני אסיר-תודה שיש לי מחלה שניתן לטפל בה, ולא בעיה מוסרית. אמשיך לטפל במחלת ההתמכרות על-ידי עבודת תוכנית אנ-איי.