בס"ד
כולם, בלי יוצא מהכלל, ללא הבדל גיל ומעמד, מביאים חצי. ולא, גם מי שרוצה לתת יותר, כי יש לו והוא יכול להרשות לעצמו הרבה מעבר, לא יכול. הוא יסורב באדיבות. חצי. נקודה. לא יותר ולא פחות, זו גם הסיבה שהאומר 'אין לי' יתקל בחומה בצורה, אין אין לי. אדוני. אתה נותן, תמכור דבר ערך כלשהו, תלווה. אפילו תקושש מעות, אבל תתן. כי אין מי שלא נותן. כוווולם נותנים מחצית השקל.
סיבות שונות מובאות במפרשים לנתינת ה"מחצית" ולא שקל שלם. לדוגמא – השקל שוויו עשרים מעות, שווי החצי עשר, יביאו ישראל 'עשר' כנגד 'העשר', עשר מעות כנגד הפרת עשר הדיברות... באופן אישי התחברתי להסבר האלשי"ך הק' - השלם נוצר על ידי שני חצאיים. אין לבד. מלמדת אותנו התורה היחס האמיתי לאחדות. כל אחד אינו עומד לעצמו (כשהוא לעצמו הוא רק חצי) אפשר להשיג שלמות, על ידי ההתחברות לזולת.
כשציוונו בוראנו להביא את 'המחצית' לימדנו שנפשו של כל אחד מישראל קשורה בחברו, אנו ערבים זה בזה כי מקור כל הנפשות אחד הוא. זו אולי גם הסיבה שנתינת 'המחצית' היא לדורות, ממחישה לעד את האחריות הקולקטיבית, זהו לא רק החצי שלי, 'האני' זקוק גם לחצי 'שלך'. יש כאן גם הזדמנות גדולה להאמין שמה שאנו רואים בעין הוא רק "מחצית", חלק קטן מפאזל גדול, בן אלפי שנים. ברגעי אתגר יתכן ונראה צרות. אך בה בעת יש לנו היכולת לזכור שהתמונה שאנו רואים אינה כוללת, אין לנו מושג על הסיבה והתכלית של הכל. המודעות הטובה ביותר שלנו היא רק לחלק ממה שקורה סביבנו, וגם אז, הלא לכל אחד יש את 'התרגום' שלו למתרחש סביבו...
המלבי"ם מוסיף עוד נופך – זו פשוט רפואה מול הנגף העלול להיווצר מספירה יחידנית. המניין יוצר פירוד, כל אחד נספר לבד, עומד בפני עצמו. נבחן לפי מי שהוא. ובמצב כזה הסיכון גדול, כל קיטרוג עלול לפגוע (כפי שקרה בימי דוד) ההפך מפירוד, מבדידות הוא הביחד, במהותו יוצר עוצמה, חוזק. שני חלקים המייבאים שלמות. 'זכות הרבים גדול מאוד'... (ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד...)
ולעצמי חשבתי שלמעשה אין בין מגיפת הגוף למגיפת הנשמה... הלא גם שם היחיד העומד בפני עצמו בלבד חשוף... התרופה? "הביחד". שיתן כל אחד את חציו לאחר... יחלוק את תקוותו ובכך "יתאחד", יהפוך לשלם עם מי שיכול להתחבר איתו מישהו כמוהו חציו האחר... ויזכור הייטב שאין בין "עשיר" (בימי הנקיון) לעני... כוווולם מביאים את אותו החצי...
בהחלמה.
