א.

לדעתי, לא ניתן להתעלם מזה בשום פנים ואופן
ולא רק בגלל הנוכחות הגדולה של היצר, אלא מסיבה אחרת לגמרי

סגנון החיים שלנו הוא פתוח, והדרך שלנו להתמודד עם דברים זה על ידי דיבור, הרחבת ידע, בהירות וכדו',
פעם כל דבר שהיה מעבר למטרים הספורים מהבית היה תעלומה, וקצת יותר רחוק היה מעורפל לחלוטין, והיו רגילים לחיות ולהתנהל מול חוסר ידע, אבל היום אם מישהו לא יודע בדיוק איך התפרץ הר געש מסוים, ולאיזה כיון הלבה שלו גלשה, הוא אבוד במרחב,

וזה אחד הדברים הבעייתיים בתחום של יצר מיני והתמכרות, והוא - איבוד המקום במפת הנורמליות של החיים

כי מצד אחד הבחור מתנהל בתוך מערכת מתפקדת, תובענית, 'נורמלית', כשהמיקום שלו במפה מאוד ברור ומוקפד
אבל בו זמנית, בפנים, בינו לבין עצמו, הוא חי בתוך מערבולת חסרת מעצורים, שאין בינה ובין המתרחש בעולם מבחוץ ולא דבר, והמערכת 'לא מכירה בו', מה שגורם לו לחיות בשני מערכות חיים שונות, ובמקרים קיצוניים יכול לגרום לפיצול נפשי וכו', לבדידות, ושריטות נפשיות עמוקות מאוד

ולכן, להשאיר נער צעיר להתמודד עם גלים של תגובות גופניות נפשיות והתנהגותיות, מבלי מענה רגוע, מושכל, מאוזן ומעורר תקוה, זה מתכון בדוק לכל הרעות החולות שיש, וצריך ליצור מרחב דיבור נקי ומרומם, אבל קצת יותר פתוח, סביב ענין זה, כדי לנרמל את עולם היצרים, ואיך שהוא לשלב את זה במרחב הכללי של החיים, גם אם הוא מתנהל עדיין בינו לבין עצמו של החניך

ב.

אני אישית, כמעט אף פעם לא מדבר על זה ישירות, אבל אני מדבר הרבה סביב זה

עיקר המגמה שלי זה לנרמל את כלל מערכת היצרים, כלומר, אני מנרמל את מה שמתחולל בתוך הנפש הנאבקת עם היצר [כלומר, לא את היצר ספציפית, ולא את החטא ספציפית, אלא את כל המערכת של --תאוה-חטא-חרטה-תשובה-- כיחידה אחת, ואת המרקם הנפשי, שנגרר בעקבותיה], ואני משתדל תוך כדי כך להעניק מענה לכל מיני צמתים שבו 

הדבר הזה נכון מכמה סיבות, והגדולה שבהם, שבאמת אין דרך ברורה להתנהל בעולם של יצרים, כי טבע היצר הוא כטבע החיים, שהם מערבולת, ויש בהם עליות וירידות, ואין דומה יום לחברו, ולכן אין אפשרות לתת כללים ברורים ליצר, והדבר הנכון הוא להפגיש את החניך עם כל מיני צמתים, ולתת כלים ותמרורים, רעיונות וגישות שונות, פעם דחיפה, ופעם עידוד ותמיכה, פעם לאיים וליירא, פעם לשמח ולאהב, פעם לגחך ופעם לרצן, וכו' וכו', כל פעם מכיוון אחר

וזה יכול לבוא בהקשרים שונים לחלוטין, כשמדברים על תורה, ניתן לתאר כל מיני אפשרויות של 'יום', כשאחד מהם הוא יום שיצר תופס אותך, ואיך לעומת זה התורה ממלאה ונותנת מענה אמיתי למה שהיצר מנסה למכור, ניתן לעורר על זה בהקשר של תשובה, ואפשר בהקשר של בין הזמנים, ניתן גם לדבר על זה בכלל בהקשר חברתי, אם בנושא פתיחות ושיתוף עם החבר, אם בנושא של לקיחת אחריות על חבר, כדוגמא, אם אתה מזהה אצל חבר שלך בעיה בתחום הזה, איך לפנות אליו, ומתי לפנות לאיש צוות וכו'

כשמדברים כך, ניתן לגעת בהרבה מאוד נקודות, ולהעביר המון מסרים סמויים, כאלו שהשומע אומר לעצמו, 'אהה, זה נורמלי', 'לא ידעתי שהגישה היא כזאת וכזאת', אפשר להוסיף הומור, קצת שחרור, וכדו', כי כשמדברים על זה מהצד, יש פרוולגיה לעשות את זה כדבר שמובן שהוא קורה, בלי להגיד את זה במפורש, שאז אתה מסתבך עם נתינת הכשר לאיסורים חלילה

ג.

כבר כתבו את זה לעיל, שכל ענין רגשי האשמה, זה ממש לא תגובה שבאה מחינוך לקוי, אלא זה חלק בלתי נפרד מהרוע של יצרא דעריות, שהוא ממוטט את הנפש, ולכן רוב פעמים זה לא עוזר להגיד שאין אשמה וכדו', וכמו רוב המסרים הנפשיים שלא עוברים על ידי הוראות והסברים, אלא על ידי בניית סביבה בריאה וטהורה שמקיפים בה את החניך

וסביבה טהורה יוצרים מדיבורים עקיפים, מהדגמת יחס נכון וקדוש לעולם היצרים, על ידי רוממות וקדושה, ועל ידי גדלות הדעת והנפש

וכאן המחנך עומד במקום של 'תיקון היצר', ולא רק במקום של נותן הוראות לחוטא איך לצאת בעצמו מהיצר, כי זה התפקיד האמיתי של רב, לגאול את התלמיד מעולם היצרים שלו ולהעלות אותו לעולם של קדושה, ומחנך שמצליח ליצור אוירה קדושה סביבו, אוירה של שמחה, של רוממות ושל גדלות הדעת, הוא לא רק מדריך את החוטא, אלא גם מתקן את החוטא [ובשביל זה צריך המחנך להיות בעל שיעור קומה, ואחד שתיקן לפחות חטא אחד משל עצמו...]

וכשם שחלק מתרבות החטא, הוא להפיל את הנער למדמנה של שפלות ואשמה ושקיעה בחרטות ודמיונות, כך תיקון החטא הוא ביצירת אוירה שמחה וגדלות גם ביחס לחטאים

וזכיתי אני, להיות אצל יותר מאחד מגדולי ת"ח, שלעגו באזני תלמידיהם על היחס המוגזם לחטאים וכו', [ומי גדול בזה יותר מאשר מו"ר המשגיח הנשגב של ישיבת חברון הגדול הגאון (כלומר גאון ב'גדלות') ר' אברהם סלומון זצ"ל], וזה הגיע מהקדושה והרוממות שלהם, שאותה הם הנחילו לתלמידיהם, מצד אחד את המאיסות של החטא, מצד שני יחס מאוזן לכלל החיים, ואי היסחפות לעולם של קטנות הדעת ושקיעה בעולם של יצרים, חרטות ותיקונים

והמדד לראות מתי זה מגיע מגדלות וקדושה, ומתי זה בא מקלות ראש ומעודף נחמדות כלפי היצר, הוא פשוט מאוד, כי כאשר זה מגיע מקדושה, בעצם השהייה על יד האדם הגדול או משמיעת דבריו, אתה חש שהרצון האובססיבי לעסוק ביצר הוא חלק מהיצר עצמו, וזה דבר שמובחן מאליו מעצם הקירבה לעולם של קדושה גדלות ורוממות הדעת

שח לי תלמידי שבהיותו בן 14 פלוס בישיבה קטנה הוא לא ידע מהלכות צניעות וקדושה הוא רק ידע שאסור להסתכל על נשים אבל הוא לא ידע על פגם הברית והוא לא נכשל לעולם עד שבישיבה שהמגיד שיעור בהלכה למד איתם סימן ג שולחם ערוך והמגיד שיעור עשה מזה דרמה וצעק מורי ורבותי זה העבירה הכי חמורה רוה הצרות של הדור קוראים בגלל זה ובמשך שעה שלימה דיבר בחומרת הפגם מאז התלמיד מספר שהוא נכנס לעולם חדש פתאום יש לו מחשבות תדיר סביב פגם הברית לאחר חודשיים הוא התחיל לפגום ללא הפסקה בלא יכולת שליטה ככה במשך שנים 
האם המגיד שיעור הזה מישיבתו של הבחור יכול לבוא ולומד ידי לא שפכה את הדם הזה???????
כדאי שהסיפור יתפרסם בשביל שכל מגידי השיעורים למינהם יחשבו לפני שהם מוציאים מילה מהפה