גם אני למדתי משהו מלוט. איכשהו היום שמתי לב לדבר מעניין, שמשותף לי וללוט: לוט תקוע עמוק בתוך הראש שלו.
כשהמלאכים אומרים לו לברוח אל ההר, לוט מסביר להם שהוא לא יכול לעשות זאת מכיוון שאולי הרעה תדביק אותו לפני שיצליח להגיע להר.
אבל רגע, המלאכים, שליחי ה', אלה שבעצמם הולכים להפוך את העיר אומרים לך שכן תצליח להגיע לשם! בלעדיהם בכלל לא היית יודע שהעיר תיהפך! אז למה אתה חושב שאתה יודע יותר טוב מהם איפה תינצל ואיפה לא?...
מי שחי בתוך הראש שלו, כנראה ממשיך לעשות זאת אפילו כאשר מקורות המידע מהם הוא ניזון טוענים אחרת ממנו.
ולא זו בלבד. לוט מבקש מהמלאכים להשאיר איזו עיר קטנה קרובה מבלי להפוך אותה, כדי שיוכל לברוח אליה (ובעקבות כך נקרא שם העיר "צוער" במקום "בלע", כיוון שהייתה עיר קטנה וצעירה ובזכות כך ניצלה). המלאכים מקבלים אישור לכך מה' ולוט הולך אל העיר, אך לאחר מכן הוא עולה אל ההר "כי ירא לשבת בצוער".
אבל רגע, המלאכים, שליחי ה', הודיעו לך שבקשתך התקבלה, והעיר תישאר על כנה, אז למה אתה חושש שהעיר תיהפך?... שוב, לוט חי בתוך הראש של עצמו, ולא משנה מה אומרים המומחים לדבר, תמיד לוט יודע יותר טוב.
וההמשך ידוע. לוט נופל עם בנותיו, ולפי חז"ל זה גם קשור לכך שלוט חי בתוך הראש שלו. לוט ידע בקומה של הבכירה, ואעפ"כ לא נזהר בלילה הבא משתיית היין (ובכדי לרמז על כך יש נקודות מעל המילה "ובקומה"). לוט סמך על הראש שלו שאיכשהו הפעם זה לא יקרה... (וגם אני סמכתי על עצמי באופן דומה פעמים רבות...)
והאמת, שהדבר הזה מאוד אופייני להליכה אחרי הראש שלי - פחד מוגזם במקרה שכלל אין ממה לחשוש, וביטחון עצמי מופרז כאשר יש לנקוט בזהירות רבה.
שנזכה ללכת בדרכו של אברהם ההולך אחר צו ה', ולא בדרכו של לוט ההולך אחר עיניו, ובכלל זה - אחר עיני השכל שלו.
נ.ב. רק עכשיו התפניתי לרפרף על הפוסט שקדמני, וראיתי שיש מדברינו שחופפים. ואין שני מחלימים כותבים בסגנון אחד.
