במסגרת קריאת איזה ספר, נתקלתי בציטוט מעניין, שמגיב  לביקורת על גישות לכאורה פסיביות של שיטות העידן החדש (במובן מסוים, שיטת 12 הצעדים עשויה להיות אחת מהן, כפי שנאמר במאמר שציטטתי כאן בהזדמנות אחרת). אני מביא כאן את הדברים, ומקווה שהם יהיו לעוד מישהו לתועלת:

"רבים טועים לחשוב שאנו מטיפים לקבלה פסיבית של כל מה שקיים. קבלה של עצמנו כפי שאנו, וקבלה של המציאות כפי שהיא. קבלה כזו, טוענים אותם אנשים, אכן מקלה על החיים, אבל יש בה משום דיכוי של המוטיבציה לשינוי הקיים...

המושג "השתוות הנפש" (שאגב, מופיע גם בדברי הבעל שם טוב בצוואת הריב"ש. טהרני), נתפס בטעות אצל רבים כסוג של אדישות, אשר מונעת פעולה ויוצרת נחשלות אישית וחברתית...

כאשר אנו מנסים לכפות על עצמנו או על הזולת שינוי, מתוך איבה לקיים, אנו יוצרים לעיתים קרובות סבל נוסף. במקרים מסוימים, נישקע בהאשמה וביקורת עצמית, ולא תיוותר בנו אנרגיה לשינוי...

ההסכמה לשהות בקיים כפי שהוא, מאפשרת הכלה רגשית של המצוקה, אשר מהווה תנאי בסיסי לפעולה נכונה. ללא הכלה - או שלא נפעל כלל, או שנפעל באימפולסיביות.

עדיף לנו לוותר על אשליית השליטה, ולאמץ במקומה עמדה צנועה יותר. עמדה שאומרת: "איני יכול לכפות שינוי על עצמי או על העולם. אני יכול רק לנסות ליצור את התנאים שבהם ישנה סבירות גבוהה יותר שהשינוי יתרחש".

(מתוך דברים של עודד ארבל וצבי להב, בהרצאתם בכנס השני לרוחניות עכשווית).

ויעוין בפרקי אבות
הכל צפוי והרשות נתונה
ובחז"לים אין סוף על כך שהאמונה והבטחון אינם שאננות ופסיביות,
כשם שהענווה אינה שפלות הרוח
אמנם בכל אלו נדרשת התבוננות עדינה להבחין בין השניים...
והתבוננות מביאה לידי נקיות.
אמן
מוטי 

איפה המאמר על הפסיביות שישנה ב12 הצעדים?
אני מחפש לפעמים איפה מוותרים לי על האקטיביות במסגרת התכנית, ולא מוצא.
תכנית של פעולה.