כל שנה כשמגיע תקופת החגים שמח לי בלב ועצוב לי בלב. שמח כי יש את הר"ה ויו"כ. כי יש את ארבעת המינים וההושענות. כי יש את שמחת בית השואבה. יחד עם זאת בר"ה אני לחוץ ממה שיגזרו עלי וביו"כ האם יסכימו לתת לי עוד צ'אנס. ביתר החגים איך אפשר לשמוח כשהמצב הוא על הפנים. אבל חייבים. אז איך אפשר לא?

מגיעים שלושת השבועות ות"ב אני מתחיל להיות שמח. לפחות היום אין מצוות שמחה אז אפשר להראות את הפנימיות בלי שום תחפושות.  

מאחל לנו אושר ושחרור לחיים טובים. 

במשך השנה מתנגנים לי בראש "אבינו מלכינו" ו"היום הרת עולם". בתפילות לא אחת אני מתחזן לעצמי בלחש את התפילה בחזנות הזאת יותר מהאחרים. אז נכון שבר"ה עצמו אני מחפש את המניין שמסיים הכי מוקדם (לא ממש הכי אך קרוב מאוד לאמת) כי אין לי מושג מה לעשות בביהכנ"ס כ"כ הרבה זמן (יש מניינים שמסיימים תוך 5-6 שעות ויש ש"סוחבים" 8+ ולמה לשבת בביהכנ"ס עד 3:30 כשאפשר להיות בבית בשעה 11:15?) אבל לעניין המנגינות של "ושמחת בחגיך" ו"ממצרים גאלתנו" הרי שאני מעדיף את "חמול על מעשיך" מנגינת רגש יותר משיר סוחף