לאחרונה נתקלתי בדברים של רבי נתן מברסלב שריגשו אותי מאוד. בתמצית, הוא אומר שלפעמים אדם צריך לחדול מלשמוע דברי מוסר, כשהוא רואה שהם מזיקים לו ומרחיקים אותו מה'. "תדעו שכל מה שכתוב בספר ראשית חכמה הקדוש ובשאר ספרי מוסר עניני קדשה וטהרה גדולה, אין הכונה שאתם לא תהיו אנשים כשרים, רק [=אלא] הכונה כדי שתהיו אנשים כשרים, הינו שכונתם לקרב ולא לרחק". אמנם הדברים פשוטים ומובנים מאליהם, ובכל זאת כדאי לקרוא אותם במלואם בלשונו של רבי נתן (ליקוטי הלכות בכור בהמה טהורה ד: כח), ולהשכיל כמה האשמה הרעילה שאנחנו חשים הרבה פעמים היא פרי הגישה הלקויה שלנו, והספרים הקדושים שלהם אנחנו מייחסים את האשמה ההרסנית הזו מעולם לא התכוונו ליצור אותה בתוכנו. כדאי לעיין עוד בפוסט "התכנית – מכשיר שמיעה".

"לענין מה שכתבנו שם שצריכין לזהר מאד שיקבל היראה לחיים ולא למות וכו', כי לפעמים על-ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב הוא נופל בדעתו יותר ויותר מחמת ששומע גדל ענש החטא ועד כמה וכמה מגיע הפגם של נדנוד עברה ואפלו של תאות שאינם אסור גמור וכו' והוא יודע בנפשו שפגם הרבה מאד, מכל שכן מי יודע בנפשו שפגם וחטא בעברות ממש רחמנא לצלן, ובפרט שיש אנשים שחטאו הרבה מאד רחמנא לצלן ואזי יכול להיות שכל מה שרואים או שומעים מוסר יותר יפלו בדעתם יותר וכנ"ל.

וזהו בחינת יראה רעה שצריכין לברח ממנה מאד, כי צריכין לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למות חס ושלום, דהינו לקרב את עצמו לה' יתברך על־ידי היראה והמוסר ולא להתרחק חס ושלום.

ועתה האיר ה' עיני ומצאתי מפרש בפסוק ענין זה במשלי י"ט וזה לשון הפסוק, חדל בני לשמע מוסר לשגות מאמרי דעת. והמקרא תמוה לכאורה. ועל־כן באמת רש"י זכרונו לברכה נדחק בפרושו וכתב מקרא קצר הוא וכו', אבל עתה מבאר היטב פרוש המקרא כפשוטו שהפסוק מזהיר את האדם שימנע ויחדל את עצמו מלשמע מוסר ותוכחה המזיקים לו הגורמים לו לשגות מאמרי דעת, דהינו כנ"ל שעל־ידי המוסר והתוכחה יפל בדעתו יותר עד שחס ושלום ישגה מאמרי דעת על־ידי זה. צריך לחדל ולמנע עצמו מזה, כי צריכין לקבל תורה ומוסר רק לחיים ולא למות וכנ"ל אחר כך מצאתי בספר מצודות דוד שמפרש המקרא מעין זה, עין שם:

וכבר אמרתי בזה דברי צחות לכמה בני הנעורים הרוצים להתקרב לה' יתברך ועל־פי רב נופלים בדעתם על־ידי ענין הנ"ל מחמת ששומעים או רואים בספרים קדושים כמה הם מחמירים מאד על פגם כל שהוא ואמרתי להם תדעו שכל מה שכתוב בספר ראשית חכמה הקדוש ובשאר ספרי מוסר עניני קדשה וטהרה גדולה אין הכונה שאתם לא תהיו אנשים כשרים רק [=אלא] הכונה כדי שתהיו אנשים כשרים, הינו שכונתם לקרב ולא לרחק שמזהירים את ישראל שיתרחקו אפלו מפגם כל שהוא, כי בודאי כך ראוי שיתנהג איש הישראלי לפי עצם קדשתו משרשו, אבל אף־על־פי־כן אין כונתם חס ושלום שמי שלא עמד בזה ופגם מה שפגם חס ושלום שיתרחק ויפל בדעתו עוד יותר חס ושלום, כי כבר הזהירנו שלמה המלך עליו השלום אל תרשע הרבה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מי שאכל שום וריחו נודף יחזר ויאכל שום וכו'. וכבר מבאר בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה תורות וכמה שיחות יקרות גדולות ונוראות על זה. איך צריך האדם להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בכל עת תמיד יהיה איך שיהיה. והכלל שבכל דברי תורה בכל דבור ודבור ובכל ענין וענין יש בו בחינת צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם בחינת זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות.

ועל־כן צריכין לזהר מאד שלא לקבל היראה והמוסר לרעה חס ושלום רק לטובה שמעצם היראה יחזק את עצמו לקים דברי רבנו זכרונו לברכה שהזהירנו להאמין בחסדו וטובו יתברך שאינו נפסק לעולם ולחזק את עצמו בכל עת מחדש בכל מה שיוכל, כמבאר בדברינו כמה שיחות קדושות ונוראות בענין זה, פוק עין, ותשכח, אשריך אם תאחז בהם:"

לא קראתי הכל, אבל תודה לך

ממש תודה ד"ר!
אחחח אם רק הייתי לומד את זה בישיבה לפני כל רכבת ההרים הרגשית שיסוריי המצפון התורניים שלי היכו בי ללא רחם.
רבש"ע תן בי את השלווה..רצונך ייעשה.אמן.

יש לי לפעמים מחשבות שכל ההתמכרות שלי יושבת על המקום הזה, ואם הייתי נולד חילוני לא הייתי מתמכר..
אני יודע שהמחשבות הללו לא נכונות, בטח לא לגמרי,
ועדיין.. מרגיש צורך לשתף פה בהקשר הדברים הנפלאים שהבאת.

תודה רבה על הבאת הדברים, כמים קרים על נפש מותשת.
 

פנימה- אני דווקא הכרתי את זה בישיבה, אבל זה לא ממש עזר לי.
הרגשתי כל כך רע עם מה שקורה לי, בלי קשר לדת ובלי קשר לכלום.
הרגשתי שטוב מותי מחיי.

טהרני כתב on 12 יולי 2016 22:34:

תודה טהרני.
אני מאמין לך, למרות שאצלי התחושה שונה.
אתה חושב שכמעט  כל נער חילוני או גוי שהיום ע"פ הסטטיסטיקה פועל על התאווה, חש שטוב מותו מחייו כפי שכתבת שחשת, וגם אני חשתי?
לי קשה להפריד ולומר שהמצוות והדת לא קשורים לזה.
או שתגיד שקיבלנו נשמה מיוחדת.. לא יודע.
אודה לך מאד אם תסכים לפרט טיפה - מדוע הרגשת כ"כ רע עם זה, ואיך אתה יכול להיות בטוח שזה לא קשור לעבירה שבדבר - אם זה לא קשה מדאי לחזור שוב פתאום לצעד הראשון שלך.. 
אשמח לשמוע גם את הד"ר היקר, קראתי פעם שאתה אומר (ושמעתי את זה מעוד אנשים) שגם אם היית חילוני היית רוצה להפסיק עם זה.
קשה לי לקבל את זה על עצמי, וכתוצאה מזה יש לי קצת טינות על ה' ותורתו.

אשמח כמובן לשמוע מכל מי שיש לו מה לשתף.
ותודה על הקבוצה האיכותית פה, שה' זיכני להסתופף בצילה.
שאזכה להחלמה פיזית ורוחנית. אמן.
 

אני חושב שאני טיפוס מתמכר. התמכרות היא הרס עצמי, לכן הנפש הולכת אל הדבר שהיא הכי מזהה כהרס עצמי. אצל נשים זה אכילת יתר, אצל דתיים זה מין, וכעזה"ד. כלומר אם הייתי נולד חילוני אולי לא הייתי מכור לתאווה, אבל הייתי מכור למשהו אחר. כך שזה לא ממש משנה. ואם הייתי חילוני ומכור לתאווה כמו שאני עכשיו - בוודאי שהייתי רוצה להפסיק עם זה. רק קשה לי לצייר ציור כזה; מטען הבושה והאשמה ביחס לתאווה היה הרבה פחות גדול. 

מסכים עם אבחנת הד"ר שהדת דוחפת אותי לבחור את המין כמושא התמכרות.

ופנימה - לא הובנתי כראוי. התכוונתי שהדברים האלה של רבי נחמן-נתן, לא הצליחו לרומם אותי. הכאב שלי היה הרבה יותר אמיתי, חזק ונוקב מאשר רעיונות החיזוק הללו. ייתכן שהתלהבתי בהתחלה, אבל לא מהר מאוד התברר כמשהו שלא מספיק חזק כדי לשנות את התובנות שלי על עצמי.
אני נזכר כעת איך קראתי לראשונה את "משיבת נפש" (בערך בגיל 19-20, מעניין שאת ליקוטי מוהר"ן קראתי בגיל 11-12, ואת משיבת נפש כ"כ מאוחר) ופשוט התחלתי לבכות בלי הפסקה, ממש בכל כמה מילים. מסתומא קצת אחר כך הלכתי להשתמש כדי לרפא את הכאב.
 

דוקטור, אני מאמין לך שאתה סבור שהמטען הראשי שהביא אותך להחלמה הוא בושה ואשמה. גם אצלי. כמי שמצוי בקשר עם גויים ואנשים לא דתיים ראיתי שהמטען של בושה ואשמה נותר אצלם לא מול הכוח העליון אלא מול האישה והילדים. קוראים לזה מצפון. ואת זה אני מניח שהיה לך אותו גם כלא דתי...

בנוסף, המטען שכן שונה אצל הלא דתיים והוא הרבה פעמים המטען הגדול ביותר אצלם, הוא צריכת המשאבים של ההתמכרות - חוסר התפקוד. מריחת הזמן מול המחשב. והדפקטים שיוצרת ההסתרה באישיות.  

אסירותודה כתב on 13 יולי 2016 15:11:

התחברתי מאד.
בעיקר בגלל שאצלי אני חושב שהתנסיתי גם ב"דתי" וגם ב"חילוני". בתחילה גמר אותי המצפון הדתי על כמה גהינום אני הולך לקבל, אבל אח"כ כשכבר ברחתי מהתחושות האלה וכבר שכחתי מהם ונעשו לי כהיתר, או אז נשאר המצפון מול האשה והילד הקט. מהמצפון הזה לא יכולתי להתעלם.
מי יתן והמצפון לדת (במצוות אחרות) יהיה לפחות ברמה הזו...

אסירותודה כתב on 13 יולי 2016 15:11:

תודה. כמובן, לא התכוונתי שחילונים או גויים אינם יכולים להתמכר למין. רק שאני, בתור אדם סובל מהתמכרות, מתבקש שהמחלה תתיישב על מה שמעורר אצלי הכי הרבה הרס עצמי, אשמה ובושה. 

למה בהכרח שביטוי ההתמכרות יהיה דווקא בהרס העצמי הגדול ביותר?
ואם כך, למה לא נייס גיא, לדוגמה?

אהבת חסד- מאוד מזדהה עם הודעתך האחרונה. כמוך-כמוני.
ובהחלט ייתכן שדווקא חוסר האונים מהסוג השני הוא הפתח לתכנית.
כל עוד הגיהינום הוא בעולם הבא ולא בעולם הזה, זה כנראה עדיין לא מספיק מלחיץ כדי לעשות הכל כדי לצאת מזה.

האם כאב בהכרח יוביל בסופו של דבר לעשיית פעולות?
אני חש שלמרות שעוברים עליי דברים לא פשוטים משהו במנגנון לא מתרגם את זה לפעולות. בעיות חדשות אולי אפילו מעצימות את ההר העצום הזה של הבעיות שמרפה ידיי 

בעצתך תנחני כתב on 14 יולי 2016 22:03:

אתמול מישהו בקבוצה התבטא ששום כאב ושום קרקעית לא תמנע ממך להמשיך להשתמש, כי תמיד אתה יכול לומר "טוב, אני לא יעשה את הדבר הנוראי הזה..אבל לאונן קצת ודאי לא יזיק" ובסופו של דבר אתה מוצא את עצמך בעוד קרקעית...
אני חושב שהכוונה בדברים היא מה שחויתי אני ('אהבת חסד') בעצמי - ששום קרקעית לא תמנע ממני את הנפילה הבאה ולא תדחוף אותי לעשות פעולות, לפחות לא לטווח ארוך. אישית, מה שעוזר לי לעשות את הפעולות (המעטות שאני עושה) זה רק ההתבוננות - בד"כ ע"י כתיבה - מה אני באמת רוצה ולאן אני לא רוצה לחזור.

חוץ מזה, אמר לי פעם חבר (משותף...) יקר "עזוב אותך שאלות ("מכור לא מכור") עכשיו, בינתיים תעשה מה שכולם עושים כדי להשאר נקי ואז תשאל את אותם שאלות" זה מלווה אותי המון נכון להיום.


 

בעצתך תנחני כתב on 13 יולי 2016 20:05:

עניין של יעילות. אני רוצה להרוס את עצמי, לא פחות מזה. 
נייס גיא ושאר סמים יהרסו לי את הגוף, ומן הסתם בהמשך גם יעוררו רגשות אשמה ובושה. אבל שום דבר מהרגשות האלה לא ידמה למה שאני מרגיש כשאני קורא על גודל הפגם של העוון הידוע, והחובה להיזהר ממנו בכל מחיר. התאווה הורסת לי את הנפש ואת הנשמה, לא רק את הגוף.