שלום לך יומני היקר!

לילה טוב,

צעדתי הערב צעד נוסף, עליתי על הקו בקבוצה הטלפונית הפתוחה שהתקיימה הערב.

איך כתב 'חסר אונים'
נכתב:
אותי לימדו דבר אחד. בשביל להחלים חייבים לפטר את השכל. הפילוסופיות האלה הם הקול של המחלה, ולא הקול של ההחלמה.


נכון, השכל שדיבר עם הקול של המחלה שיכנע אותי שלעלות על הקו לא יעזור לי כלום, אבל עליתי, ועכשיו אני מרגיש הרבה יותר מוכן להתחיל לצעוד בדרך ההחלמה.

אז אני אשתף אותך - יומני היקר - עם תחושותיי בעקבות הקבוצה הזאת ועם מה ששאלתי ועל התשובות שקיבלתי:

'נתן במתנה' ו'אסירותודה' דיברו הרבה על הנושא שחייבים להתחיל לצעוד, שלא מספיק לכתוב, לבכות, ליילל, לצום, לנדור, לשבוע... כל זה לא מספיק, חייבים להתחיל לעבוד עם הצעדים ולפי הספר.. במיוחד תפס אותי 'נתן במתנה' כשהוא הגדיר כמה קשה זה להפסיק ליילל ולהתחיל לצעוד עם 12 הצעדים, ממש התחברתי.
ואז הסביר 'אסירותודה' עם הקול הרגוע והמוסמך הזה (גם זה בא עם ההחלמה?.. ) שרוב משתתפי הקבוצות של 12 הצעדים הם אנשים שבאיזשהיא נקודה אמרו לעצמם "זהו!, במקום הזה אני שוב לא רוצה להיות!", וכשאומרים זאת בכנות ובאמיתיות אז זה הקליק שבו נקלטים בתוכנית ומתחילים לצעוד, וכמו שהוא אמר (אני מצטט בערך) "מכור משיג את כל מה שהוא רוצה, תשים לו סינון K9 בטאבלט בסמרטפון ובמחשב בתוך סינון של רימון עם אתרוג, (דוקא לי יש משהו אחר... - אוהב) והוא ימצא גם שם איזה חלק של תמונה שמזכירה לו משהו ממישהי, ועל זה הוא יעבוד, ועם זה הוא ישתמש - מכור יכול לעבור דרך קירות!!!!!" מאוד הבנתי את דבריו, אבל כששמעתי שוב איך שהוא אומר שהקליטה בתוכנית 12 הצעדים היא כשהאדם כבר זועק "דייי!" - "אני לא רוצה להיות פה!", אז ממש הרגשתי שאני חייב לעלות לשיחה ולשאול.
כש'אסירותודה' אמר שמי שרוצה יכול לעלות, היססתי כמה שניות, אבל התגברתי על עצמי (אז אני כן יכול להתגבר?...) ועליתי, שאלתי כך: "אם אני עדיין לא מרגיש שאני באמת לא רוצה להיות שוב במקום הזה, אם אני עדיין לא מרגיש בפנימיות את זעקת ה'דיי', האם אין לי מה לחפש בתוכנית 12 הצעדים?"

ואלו הן התשובות שקיבלתי (בערך, לפי מה שקלטתי):

הראשון שענה היה "נתן במתנה": הוא נגע בשני נקודות, הראשון, הוא הסביר שבספרות של התוכנית מופיע שישנה קבוצה גדולה של אנשים שנמצאים במצב שהם לא באמת מרגישים שהחיים שלהם חרבים כתוצאה מההתמכרות, הם לא חושבים שזה כזה נורא, על אף שהם רוצים לצאת מזה, אבל זה לא עם זעקת ה'דייי', אבל גם לקבוצה הזאת התוכנית יכולה לעזור מאוד לצאת ממסלול ההתמכרות.
והנקודה השניה, שישנו משפט שאומר, 'במקום לרדת עד הקרקעית, העלה את הקרקעית אליך', דהיינו, לא חייבים לרדת עד למטה, אפשר לעצור בדרך למטה, ומשם להתחיל לעלות.

אחרי זה האריך 'אסירותודה' להסביר, שבאמת גם באנשים שהמחלה מפעילה עליהם את מנגנון ההכחשה העצמית, גם הם בתוככי הלב פנימה גם הם צועקים די, אבל הם פשוט לא שומעים את זה, כי המחלה עסוקה בהכחשה, אז הדרך לבדוק את זה היא, אם אני רוצה להפסיק אני יכול להפסיק או לא?, וכשאני באמת כנה עם עצמי אני יכול לענות לא גדול, כמה כבר הרעשתי שמים וארץ על שאני אפסיק לחטוא... כמה כבר נדרתי צמתי הלכתי למקוה ו..התייאשתי על זה שאני מאונן מטורף... ואם אחרי כל זה אני עדיין כאן, זאת אומרת שאני כן רוצה לצאת ואני לא יכול, אז בעצם אני צריך רק להאזין לקול הזה שצועק דיייי, ולצעוד איתו הלאה.

ולבסוף פקח את עיני החבר המתוק "בועז" (אני מקוה ששמעתי טוב את השם), הוא האריך שגם הוא היה במצב דומה כשהוא התחיל את הצעדים, גם הוא לא חשב שחייו נהרסו אבל עם כל זה הוא התחיל לצעוד בתוכנית, ואז כשהוא היה צריך לפרט את צעד 1 שהוא לפרט את כל ההסטוריה של התאווה, הוא גילה כמה החיים שלו היו הרוסים מבלי לחשוב אפילו שהם הרוסים, 'בועז' האריך בזה, ואני כל כך התחברתי לאמירה הזאת, כי כשהוא אמר את זה אני פשוט נפתח לי המוח, וחשבתי "איך לא חשבתי על זה קודם?", אני הרי שרפתי כל כך הרבה זמן מהחיים שלי על הדברים הנוראיים האלה, האם אני יכול להחזיר לי את זה?, רק אני יודע כמה סבל הייתי מונע מעצמי לולא הייתי חולה במחלת המין הזאת.

אני מקווה להפיק את מירב התועלת מערב זה, ובכוחות שמימיים שאבא'לה אוהב יעניק לי ברוב טובו נקפוץ למים!!!

אוהב את כל החברים שעוזרים לי כל כך.

אוהב

('נתן במתנה' ו'אסירתודה' ו'בועז', אם ציטטתי משהו לא נכון או שלא בהקשר הנכון, נא לתקן אותי, תודה)