שלום חברים

לאחר שהוצע לי על ידי אחד החברים לכתוב כמה מילים על הדרך שעוזרת לי להתגבר על התאווה מאז שעזבתי את התכנית, אני מרים את הכפפה ואכתוב על כך כמה מילים. אקדים ואומר שוב שאין לי כל כוונה לפגוע או להתריס נגד מישהו או משהו, אלא מתוך רצון כנה לשתף אחרים במה שעזר לי ויכול אולי לעזור גם להם במידה ובצורה מסוימת. מסיבה זו אני מפרסם את הדברים גם במחלקה זו של הפורום על מנת שלא להתערב בפוסטים שעוסקים ב12 הצעדים.

ידועה ומפורסמת שיטת הcbt שאחד העקרונות שלה  (לפי מה שהסביר לי מטפל שטופלתי אצלו, ועיין בויקיפדיה להרחבה), הוא שמאחורי כל רגש והתנהגות שלנו עומדת חשיבה/מחשבה, וברגע שאתה יוצר שינוי בחשיבה/מחשבה, אתה יכול ליצור שינוי ברגש או בהנהגה.

לפי עקרון זה, גם מאחורי פעולות הנובעות מהתמכרות עומדת מחשבה/חשיבה מסוימת, שהיא המובילה לפעולה, ואם ניצור שינוי בדפוס החשיבה נוכל גם ליצור שינוי בדפוס הפעולה. 

כלומר: אם לדוגמה מתחשק לך לצפות במראות כאלה ואחרים שאין צורך לפרטם, היצר שלך בוער ואתה כל כולך באקסטזה ובהתרגשות, מתחת לכל הר הגעש הזה מסתתרת מחשבה/מחשבות/חשיבה, שמפעילה את הר הגעש הזה. אם תשנה את החשיבה/מחשבה/מחשבות, תשמוט את הקרקע מתחת להר הגעש והוא יעלם.

כמובן שהנחה זו עומדת בסתירה מוחלטת לשיטת הצעדים שגורסת שהמכור איבד שליטה ואין ביכולתו לשנות שום דבר בכל מה שנוגע להתמכרות שלו. למען האמת, שיטת הcbt עומדת מול אתגר קשה מאוד כשמדובר בהתמכרות. כי באמת - ואני כותב זאת מניסיון - המכור חווה את ההתמכרות בעצמה כזו שנדמה לו ששום דבר לא יכול להשתנות בכל מה שנוגע להתמכרות, אז איך אפשר לדבר על שינוי חשיבה?

אבל מה יהיה, אם נמצא דרכים יצירתיות וייחודיות, שיגרמו למכור לחוות חוויות של הצלחה, בשינוי דפוסי החשיבה המובילים לפעולת ההתמכרות? מה יקרה אם פעם או פעמיים המכור יצליח איכשהו לשנות גישה במחשבה ולהימנע מפעולת התמכרות? מקרים כאלו לכאורה יעודדו אותו שהשינוי אפשרי, ויתחילו לגלגל כדור שלג חיובי של שינוי והצלחה בהתמודדות מול ההתמכרות.

אז איך באמת מגיעים לזה? קודם כל צריך לאתר מהו באמת המחשבה/חשיבה/דפוסי חשיבה שעומדים מאחורי פעולות ההתמכרות. יכולות להיות מחשבות רבות. מספר דוגמאות:
א. "זו הדרך היחידה שיש לי להתמודד עם הרגשות שלי".
ב. "זה הכיף הכי גדול בעולם וזה שווה את הכל".
ג. "אני חייב את זה עכשיו, זו הדרך היחידה שלי להרגיש טוב".
ד. "זה חזק ממני. זה שולט עלי, אין לי יכולת להתנגד לזה".

אצלי באופן אישי, גיליתי שדפוס החשיבה הבולט ביותר שעומד מאחורי פעולות ההתמכרות שלי  הוא: "אני צריך את זה, עם זה אני ירגיש טוב, ובלי זה אני ירגיש פחות טוב". ובתמצות: "אני צריך את זה" בדגש על המילה צריך.

כלומר כשאני על סף פעולת התמכרות, המוח שלי מקובע על המחשבה זו. כאילו המילים האלו מהדהדות לי בראש, כתובות באותיות של קידוש לבנה.

הדרך שלי להתמודד עם הקיבעון הזה של המוח, היא למצוא דרך להחדיר למוח מחשבה הפוכה. זה כמובן לא יספיק אם אני יחשוב: "אני לא צריך את זה". כי המוח מקובע על המחשבה שאני כן צריך את זה. לכן אני כותב שצריך למצוא דרך יצירתית.

אחת האפשרויות שמטפל הציע לי ומאוד הועילה לי, היא להעלות בראש סיטואציה של סירוב. תמונה של אדם שמסרב ומפנה גב. תמונה של אדם שמהנהן בראשו לשלילה. לא בהקשר של ההתמכרות ולא בהקשר שלי, אך בפועל ממצב בו המוח שלי טעון בדפוס חשיבה נחרץ של "אני צריך", הוא מפנה קצת מקום לחווית מחשבה של סירוב והימנעות. ברגע שהמוח נטען במחשבות של הימנעות, אני יכול לנסות לחבר ביני לבין הסיטואציה של ההימנעות, ולפגום בדפוס החשיבה ההחלטי של "אני צריך".

על מנת לגרום לדפוס החשיבה של ההימנעות לתפוס מקום משמעותי יותר במחשבה, הוצע לי גם להפעיל תוך כדי התהליך שתיארתי מיומנויות חזותיות וידניות. צר המקום מלהרחיב על כך, אבל לפעולות ידיים וראייה בעיניים יש איכשהו השפעה על תהליכי הלמידה/מחשבה שלנו. אז אני יכול לקחת כדור ולהתחיל לזרוק אותו על הקיר, לתפוס אותו ולזרוק אותו שוב, ותוך כדי אני מעלה בראש את הסיטואציות שתיארתי ומשתדל למצוא את עצמי בהם, בהקשר של ההתמכרות.

אני יכול להעיד בהן צדקי, שלא היתה פעם אחת שבה התמודדתי בצורה הזו מול הכמיהה לפעולות התמכרות, ולא חוויתי תחושה של שינוי בדפוס החשיבה של "אני צריך את זה". אני יכול גם להעיד שבכל פעם שחוויתי תחושה של שינוי בדפוס החשיבה של "אני צריך", והצלחתי לחשוב על "הימנעות" "התרחקות" "הפניית גב", הכמיהה נעלמה או לפחות ירדה לרמה שמאפשרת התמודדות ובחירה.

יתכן שדברי לא מובנים מספיק, אני כותב יחסית בשעה מאוחרת כתיבה שוטפת ומהירה ובטח שאפשר להבהיר ולסדר אותם יותר. ואם כן אשמח להבהירם למי שישאל ויהיה מעוניין להבין יותר.

יתכן גם שבמקרה אני מצליח להיעזר בזה וזה לא מתאים לכל אחד. לא יודע.

אולי גם יוחלט שהצגת הדברים פוגעת החלמה של מישהו ועדיף לא להעלות פה את הדברים, ואם כן, אקבל זאת ואפסיק לכתוב על זה.

האמת, חשבתי על זה פעם, וגם חשבתי גם על טיפול "תת הכרה" במקום לחשוב שאני חייב לאונן, לחשוב אני לא רוצה לאונן,
אבל האמת רק אחרי שעושים את קבוצות ה 12 צעדים וכו',
אתה יכול לנסות עוד טיפול אחר במקום הקבוצות ככה נראה לי,
ואתה באופן אישי גם התחלת את החלמה דרך 12 צעדים, אז קשה להציע את זה לחבר חדש,
צריכים לנסות מישהו שלא התחיל בכל 12 צעדים ולראות עם זה עובד או לא,
בכל מקרה הרבה הצלחה,

אישית, אני בעד שתכתוב אתה וייכתב על ידי כל אדם כל מה שמסייע לו. ולגופם של דברים: בתקופה האחרונה עסקתי רבות בהבדלים שבין ocd להתמכרות. גם היום שוחחתי על כך עם חבר / איש מקצוע בעניין. למרות שמדובר בשתי הפרעות עם מאפיינים דומים יש ביניהן כמה הבדלים משמעותיים. מה שאתה מתאר (גילוי נאות, כשהגעת להחלמה דברנו על הנושא) נשמע לי כמו סיוע ל ocd. אחד ההבדלים הוא בדיוק מה שאתה מציין - העיוות המחשבתי מול האלרגיה הפיזית. הכמיהה אינה רק נפשית / רעיונית, יש לה אלמנטים פיזיים ותגמולים רוחניים שמחשבות הפוכות בסגנון - זה רעל / גב / או לא משנה מה - פשוט לא מספיקות.

לדעתי זו הסיבה שחלק ממי שהגיע לכאן או לקבוצות לא מצא את עצמו  ולא התחבר - הוא פשוט לא מכור. הוא סובל. אבל מהפרעה אחרת - ocd. ניתן לקבל את האמונה שאפשר אחרת, שלא חייבים להשתמש, אבל את הדבק שמחבר בין המכורים, הלא מכורים לא מצליחים לרכוש. הם פשוט לא מכירים את הכמיהה הרוחנית לחיבור שמאפיינת מכור בזמן שימושו. (השימוש ב ocd נועד בעיקר להשתחרר מהמחשבה הכפייתית - החרדתית).

אגב, כך גם אפשר להסביר למי שתמה היאך ישנם כאלו המצליחים 'להיגמל לבדם' או על ידי שיטות כאלו ואחרות שאצל אחרים לא סייעו כלל ועיקר. אפרסם בל"נ בקרוב פוסט מרחיב בעניין.

אסירותודה - אני מחכה בכיליון עיניים לפוסט הזה. יש לו השלכות אישיות לגביי.

כמה שאלות שהייתי שמח אם תענה עליהן:
א. כיצד יידע אדם האם הוא מכור או סובל מ-OCD?
ב. האם ישנם אנשים שהם גם מכורים וגם סובלים מ-OCD וכיצד זה מתבטא?
ג. האם ייתכן שאדם לא מצליח כל כך להתחבר לאחרים, לא בגלל OCD, אלא בגלל קושי להשתלב ולהיות חלק מהקבוצה, שהוא חלק מביטויי ההתמכרות שלו. ובמילה אחת: אגו?

בהקשר לשאלה השלישית - אני, למשל, מרגיש לפעמים שבין חברים ותיקים יותר יש "דבק" שלי אין עדיין עם אחרים. לפעמים זה גורם לי לקנא.
לפעמים אני דווקא חושב שכן יש לי משהו דומה עם חברים מסוימים שהתחילו את התהליך בסמוך אליי. יש חברים שאני מרגיש מאוד מחובר אליהם ונראה לי שגם הם אליי.
ולפעמים אני חושב שיש לי קשיים בלהיות באמת חלק מן הקבוצה.

טוב, האמת שעם כל הקושיות, טובות ככל שתהיינה, ברור שאני מכור... :D אני ממש מרגיש את האלמנט הפיזי והרוחני שדיברתי עליו. מזכיר לי את החבר שמספר בספר הלבן שהאוננות בניגוד לאזהרת אמו, הייתה עבורו חוויה רוחנית.

שלום לכם

אני ממש שמח על שמנחם בחר לכתוב על הדרך שלו להתמודד, יודגש ויובהר כבר בתחילת דבריי, שגם אם למישהו עזר דרך אחרת זה לא פוסל כלל וכלל שום דרך אחרת, זה לא פוסל את הראשונים אלא מוסיף על הראשונים, אין דרך יותר טובה או פחות טובה, כי הדרך הכי טובה לאדם היא הדרך שהכי מועילה לו, ולכן כל אדם צריך לבדוק מה שהכי הכי עוזר לו.

לאחר הבהרה ברורה ונחרצת זו אני מרשה לעצמי להמשיך, ובכן, איני יודע בבירור אם אני נכלל בגדר של 'מכור', אם לשפוט ע"פ המדד של העשרים השאלות לבחון את עצמי אם אני מכור או לא, אז אני מכור כבד, בחסדי שמים מרובים הגעתי לטיפול בשיטת הסי בי טי, ובס"ד זה עזר לי מאד מאד מאד, אני יכול להבין בהחלט כפי שאני חש גם על עצמי שמי שנחשף לשיטת טיפול זו אינו מסוגל להתחבר לצעדים, כי הגישות שונות לחלוטין ואף סותרות א' את השניה.

עם זאת האתר הזה תרם לי המון ביכולת להכיל את עצמי ע"י קריאת השיתופים של החברים, אני נחשפתי לאתר זה לאחר כמה שנים שכבר הייתי 'אחרי', מצד שני, האתר הזה גם הזיק לי קצת בזה שהוא 'שאב' את ראשי - ורק את ראשי - קצת חזרה לענין, אני עדיין באמצע בדיקת הדברים אשמח לקרוא הלאה על שיתופי החברים בענין, זה מאד נוגע לי  ומקווה שיביא תועלת לכולם. 

תודה לכל המגיבים

2 הערות:

1. בהתחלה הלכתי למטפל CBT שלא הצליח לעזור לי להתגבר על הכמיהה. אחר כך הלכתי לעוד אחד שעם רעיונות מקוריים כיצד לשנות את החשיבה בראש הצליח לעזור לי למסמס את הכמיהה. זה עובד לי ב100 אחוז. בגלל שזה עובד לי כל כך טוב, הייתי כל כך שמח להציע לאנשים אחרים לנסות זאת. אולי באמת יש פה הבחנה בין הסוגים, וזאת בהנחה שאני באמת שייך לסוג השני שאסירות דיבר עליו.

2. אסירות תודה, כמה שאלות, א. האם כוונתך שאצל המכור לא קיימת מחשבה/דפוס חשיבה מאחורי פעולות ההתמכרות? אני לא איש מקצוע ואני אישית לא יודע לענות על שאלה כזאת. ב. בהנחה שמאחורי כל פעולה קיימת מחשבה, כי המוח תמיד עובד, האם כוונתך שהמכור לא יכול לשנות את דפוס החשיבה, או שכוונתך היא שגם אם הוא ישנה את הדפוס של החשיבה, הדחף לבצע את הפעולה יימשך?             

מנחם יקר, השאלה שלך קצת 'טריקית'. כי על כל תשובה שתינתן ביחס למחשבתו של המכור (ניתנת לשינוי או לא) ניתן לומר שבבסיסה היא מחשבה הניתנת לשינוי. זו הרי מהות ה CBT. בכל זאת אנסה להתייחס לשאלותיך.

גם אני איני איש מקצוע. אבל ממה שלמדתי מאנשי המקצוע וממה שראיתי בעצמי במהלך השנים אצל אלו שאובחנו כמכורים וכ OCD אני נוטה לומר שאחד ההבדלים המשמעותיים ביניהם הוא המשקל של המניעים לפעולה. אצל ה OCD החשיבה היא הכוח העיקרי. אצל המכור, לא. ובאופן גורף. החשיבה בהחלט מעוותת, ואין ספק שטיפולי  CBT עשויים לסייע למכור הנמצא בהחלמה. הוא אולי ילמד לזהות את השקר המתהווה ואפילו הדחף הפיזי (כמו למשל ההסתייעות בכדורים או זריקות), אבל לא את האלרגיה - הכמיהה למהות רוחנית.

אצל מכור, כמעט תמיד מגיע יום / ארוע / רגע / שבו התרגול המחשבתי וההסתמכות על העצמי לא מספיקים. לא רק שהגמול אמיתי (זה הרי לא שקר מחשבתי, העניין הפיזי אצל המכור עובד. ועוד איך) והוא מבטיח גדולות ונצורות, החיבור הרוחני יוצא הדופן שהשימוש בתאווה מייצר לא מותיר פנאי לחשוב על משהו. בטח לא אחר. שוב, לא בדקתי את זה עם אנשי מקצוע, אבל לשם המחשה אכתוב שלהבנתי יש מצב שלהבדיל מה OCD אצל המכור ההתרחשות אינה קשורה כלל לאזורי החשיבה במוח. ההפך, הם משובתים בעת ההתאוות. הם 'מופצצים' באנדרופינים, בדופמין ועוד, המונעים את הרציונליזציה. אז גם אם דפוסי החשיבה ישתנו, ואני מאמין שהם יכולים להשתנות גם אצל מכור, הם ישתנו עד גבול מסויים. או יותר נכון, עד לזמן מסויים. כי התפרצות המבוססת על כשל פיזי + מחשבתי + רוחני = התמכרות, היא משהו אחר מהתפרצות המבוססת על כשל פיזי + מחשבתי = OCD. 

ולמען הסר ספק אדגיש את ההבדל - עבור המכור, חיבור והתמזגות עם ישות / כוח / תנועה המסניפה אל תוכו את הוויתו, זה העיקר. זו הסיבה שאנו מכריזים על התמכרות לתאווה. לא למין הפיזי בלבד. לרוח. אגב, זו הסיבה שרוי K בספר הלבן מגדיר את ההתמכרות שלנו כסגידה, וכעבודת אלילים. מניסיוני, האלמנט הרוחני הזה נעדר מבעלי ה OCD. יש עוד מה להרחיב ולהוסיף, אך אלו הם עיקרי הדברים.

וכן, בהחלט ייתכן שתאמר שהמחשבה הזו על הפער בין המכורים ל OCD ניתנת גם היא לשינוי... טריקי אמרנו? אמרנו. 

שכחתי רק להוסיף, שלדעתי, גם לאדם שסובל מ OCD כדאי לנסות ולהצטרף לקבוצה. כלשהי. הצורך בשייכות הוא קיומי, עבור הכלל. ואם הוא יוכל להיצמד אל המאחד ולא אל המפריד אין לי ספק שתהא לו תועלת. לא סביר בעיני שמטפל רציני ב CBT או סוג אחר של טיפול, יזלזל בעוצמתה ותרומתה של החברותא. כמקור נוסף לכוח, וכמקום גידול אישיותי המהווה ערך מוסף משמעותי לכל סוג של טיפול.

שמעתי מחבר שמכיר מכורים רבים, וביניהם אחוז גבוה של סובלים מ-OCD, שיש כאלה שהצליחו לשלב את שתי השיטות בהצלחה. פעמים רבות, דברים סותרים רק במבט ראשון, אך במבט שני ומעמיק, הם יכולים להיות צדדים שונים ומשלימים של אותו עניין (כפי שכתב הרב דסלר במכתב מאליהו ח"ב בחלק המכתבים בהסבר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים").

גם תכנית הצעדים מרבה לדבר על הפרדוקסים לכאורה שיש בה.

אני אישית לא מצאתי בתיאורו של מנחם ל-CBT סתירה לצעדים באופן שאינם יכולים להשלים זה את זה.

טהרני היקר, אני התעלמתי במכוון המשפט הזה של המאירי. זה פשוט לא רציני. משתי סיבות. א. גם אני הלכתי לטיפול (אחרי ניקיון של שנים) ב CBT ולקחתי משם את מה התאים לי. והיו דברים שהתאימו לי ללא שום סתירה מהותית לדרך חיי - הצעדים. ב. לא כל מי שקרא פה באתר או בפורום על הצעדים יכול להביע דעתו עליהם. זו דרך חיים שמצריכה השקעה הפנמה והטמעה בחיי היום יום, לפחות כמו ה CBT.

מבלי להכנס מדי לעומק בימים כאלו עמוסים של ערב חג, אומר רק שבניגוד לשיטת הצעדים הגורסת שההתמכרות היא למעלה מיכולת ההתמודדות שלנו והיא לא בשליטתנו אז שיטת הסי בי טי והדומות לה מחדירות בדיוק את ההיפך, ולכן קשה מאד לאחוז את החבל בשתי ראשיו, ודאי שאפשר להוציא דברים חיוביים ונקודתיים מכל שיטה, אבל לאמץ ולסגל כדרך חיים את שניהם יחד הוא קצת סותר.

כמובן שקבוצות התמיכה תמיד מועילות וטובות, אבל עם 2 הסתייגויות מאד חשובות:  א. שלא יווצר מצב שמישהו יתקרר מהדרך שמועילה לו.  ב.  שרמת הנפילות של המשתתפים יהיו פחות או יותר שווים, אחרת עלול ליווצר מצב שנופל ברמה קלה יותר ימצא את עצמו חי ונושם מושגים ורעיונות יותר גרועים ממה שחווה עד היום. וזה עלול מאד להזיק לו.

את הנלע"ד כתבתי.

לאסירות תודה: תודה. מקווה שבהמשך הדרך גם אני אדע יותר מתי להתעלם... :D




כמה שזה נכון. בכמה שלבים בתהליך שלי נוכחתי לדעת, שעד שלא עשיתי כל מיני פעולות, לא ממש הבנתי על מה מדובר. בתקופה האחרונה זה בא לידי ביטוי בצעד 5, שפתח לי אופקים חדשים שלא חלמתי עליהם. ממש לא חשבתי שזה יתנהל בצורה כזו (בינתיים עשיתי חלק מהצעד עם שני חברים מחלימים שונים, ומכל אחד מהם קיבלתי דברים חדשים עבורי ומדהימים בהיקף שינוי הגישה שהם אמורים לחולל אצלי).

לישראל המאירי:




לא מדויק לומר ששיטת הצעדים גורסת שאין לנו יכולת להתמודד עם ההתמכרות. להיפך. היא מלמדת אותנו כלים להתמודדות ולקיחת אחריות, אך באופן אחר. לא מתוך שאנחנו מנהלים את העניינים, אלא מתוך שאנחנו פונים לאלוקים שינהל אותם. והפנייה המתמדת הזו לאלוקים היא דבר שדורש עבודה ולקיחת אחריות באופן יום-יומי דקה-דקתי.

להתרשמותך (ולהתרשמות חברים אחרים, שהדיון הזה מעסיק אותם) כמה ציטוטים מתוך "הספר הלבן", הספר הבסיסי שנכתב במיוחד לתוכנית ההחלמה מתאווה:
"מאחר שהיינו מעורבים ביצירת מה שאנו כיום, נוכל גם לקבל אחריות על שינוי הגישה - כניעה - שתאפשר להחלמה להתחיל את פעולתה" (עמ' 57).
"אפילו החברותא לא מספיקה. עלינו לרדת לשורש הבעיה - בעצמנו. במקום אותה גישה לא-מודעת ובוגדנית, "בבקשה תתקן אותי!", כאילו אדם אחר או קבוצה אחרת יוכלו לעבוד על ההחלמה למעננו, אנחנו מקבלים אחריות על ההחלמה שלנו. אנחנו מתחילים לבצע את הצעדים" (עמ' 72).
"קבלת אחריות על ההחלמה שלנו מתחילה בַּרצינות שבחשבון הנפש של הצעד הרביעי" (עמ' 110).
"האם הוא מוכן להתעמת עם עצמו? האם הוא מוכן לקחת אחריות על החלמתו ולקבל הכוונה?" (עמ' 114).
"אנו לא נסחפים לנתח מה גרם להתנהגות או לגישות שלנו... אנו מדברים כמו מי שאחראיים עכשיו על הגישות והפעולות שלנו ומוכנים לקחת אחריות על החיים וההחלמה שלנו" (עמ' 189).

להלן כמה ציטוטים נוספים, שמדגישים באופן מיוחד ובהיר, את האיזון העדין בין לקיחת אחריות מצד אחד, לבין חוסר האונים בהתמודדות לבד מול ההתמכרות מצד שני:
"אנו לוקחים אחריות על ההחלמה שלנו. קיים הבדל בין לקחת אחריות על ההחלמה שלנו ובין להיות "האחראי" עליה. כשאנו לוקחים אחריות, אנו מפסיקים לומר "תתקן אותי" ואנו מוכנים לבצע פעולות הכרחיות להחלים. אנו מוכנים לקבל הנחיות ולעבוד את הצעדים. הגישה הזו היא מה שמוביל אותנו לנקודת חיבור עם חבר מפוכח אחר שעוזר, או עם הספונסר, אחד שיכול לעזור לנו ללמוד כיצד לעבוד את הצעדים בחיי היום-יום שלנו. כשאנחנו בכל אופן נשארים ה"אחראיים", אנו מנתקים את עצמינו מהאור ומעזרה של חברים מחלימים אחרים (עמ' 186).
"אנחנו מקבלים אחריות על ההחלמה שלנו, אבל איננו נשארים מבוּדדים ואיננו "הממונים" עליה. אנחנו נכנעים לאלוהים ומקבלים את ההכוונה מהספונסר. ואז אנחנו מצטרפים לפגישות ומתחילים ליצור את החיבור שלנו עם אנשים. לבד איננו מסוגלים לבצע את המעבר למציאות" (עמ' 73).

לסיום אוסיף, שגם אתה עצמך, למרות שאתה דוגל ב-CBT, מודה שמכור לא יכול (או כמעט לא יכול) לבד, וזקוק לעזרה של קבוצה, של כוח גדול ממנו.

ציטוט של אסירותודה:  "לא כל מי שקרא פה באתר או בפורום על הצעדים יכול להביע דעתו עליהם. זו דרך חיים שמצריכה השקעה הפנמה והטמעה בחיי היום יום, לפחות כמו ה CBT".

צודק מאד, כמו שמי שלא השקיע והפנים בחיי היום יום את שיטת הסי בי טי לא יכול להביע עליה דעה.

ציטוט נוסף: "גם אני הלכתי לטיפול (אחרי ניקיון של שנים) ב CBT ולקחתי משם את מה התאים לי. והיו דברים שהתאימו לי ללא שום סתירה מהותית לדרך חיי - הצעדים".

צודק מאד, אבל כפי שכתבת אחרי נקיון של שנים, בתחילת הדרך כל מחלים זקוק לדרך ברורה וסלולה שידבק בה בכל נימי נשמתו, הפסיחה של שתי סעיפים בזמן החלמה עלולה להזיק, וכפי שכתבת שרק לקחת מה שהתאים לך.

ציטוט של טהרני: "לסיום אוסיף, שגם אתה עצמך, למרות שאתה דוגל ב-CBT, מודה שמכור לא יכול (או כמעט לא יכול) לבד, וזקוק לעזרה של קבוצה, של כוח גדול ממנו"

יכול להיות שזה נכון, אבל לא זה מה שכתבתי, כתבתי שזה מאד מאד עוזר לי להכיל את עצמי.

שלום חברים,

סליחה שאני מתערב בדיון לא לי,[אני לא אוהב כאילו דיונים שנועדים לפילוסופיה והבנה בנפש האדם ולא נכתב פשוט למטרת סיוע לחולה,]
אבל רק 2 הערות קטנטנות על השיטות,
- אני ניסיתי ממש לתקופה קצרה את הCBT וזה לא הסתדר לי עם הרבה דברים[תחושת השליטה של מטפל מול מטופל ולא של חבר מול רעהו שקיים בצעדים אפילו אני מול זלמן שנמצא כבר שנים עמוק בתוכנית בכל זאת הוא יבין אותי טוב למעמקי נפשי וגם לא יכל להרגיש כלום מעלי מכיוון שהוא בסך הכל עלה כמה תחנות בחיים לפני שאני עליתי,]
זה גם עולה המון המון כסף [ עלה לי רק תחילת ההתחלה, הרבה אלפי שקלים,,], והרבה טירחה בזמן וכו' מה שלא קיים בצעדים ומי שמגיע מגיע בד"כ עם חשק ונכונות וכיף שם !
- לי באופן עקרוני שיטת הצעדים משנה המון עקרונות בחיים,יותר נכון זה משנה אותי לגמרי ממה שהייתי לפני כן בכל התגובות שלי לכל מצב בחיים,
וברור לי שלא היה מספיק לי הCBT כי אני באמת חייתי [ למרות הדמיונות שלי,,] ללא אלוקים בחיי היום יום שלי וכאן אני מגיע [ אמור להגיע,,] למצב בו אני חי לגמרי תחת השפעה אלוקית בכל מעשי,
סליחה אם זה היה ברור ומובן לכל,,

חברים, הדיון של מנחם הוסט (גם באחריותי). מעיסוק במה שעוזר איך ולמה הוא הפך למה אמרתי, ציטוטים וכו'. אני מניח שכמו שיש לי מה לענות על מה שנכתב מעלי כך יהיה לזולתי מה לענות על מה שאכתוב בתגובה (ויש לי, האמינו לי) וכן הלאה. מיותר. כי אני אכתוב שדברי הוצאו מהקשרם ואז ייכתב... רצוי שנעצור פה, ויחזור הפוסט לקדמותו. למה שעזר למנחם.

כן, אני מאמין שלצועדים אין מונופול על הדרך היעילה למתאווים המעוניינים לשנות דרכם, יש להם את מה שמסייע להם. וכמי שצועד בעצמו אינני חושש לשמוע על נסיונם של אחרים. כל עוד זהו ניסיון אמיתי. לא שמעתי וידוע לי וחשבתי.

ולמנחם, יש לי תחושה שהמשפט שלך: "זה עובד לי במאה אחוז" דווקא עשוי ליצור רושם הפוך ממה שאתה מעוניין. הן בגלל שבדברים אנושיים נדיר למצוא מאה אחוז הצלחה. בטח שלא מול תאווה וגרורותיה. והן בגלל שגם מטפלי שיטת ה CBT עצמם, שנעזרתי בהם יותר משנה וחצי, לא מדברים על אחוזים המתקרבים לזה. בטח לא מול מכורים מלאי תאווה בתקופת ההחלמה הראשונית.

ובאופן אישי - כרבים אחרים את התקווה שאפשר אחרת קיבלת כאן. גם את האומץ לפנות לעזרה. לא מאנשי טיפול. כשווה בין שווים. נתפלל שנמצא את הדרך שגם אחרים יחושו כך. בהחלמה.