בס"ד
אין לך ברירה. המצב מחייב. מישהו צריך להשתנות... וזה אתה. למעשה, הכל תלוי בך. נכון, המלצתי לך 'ועזרתי' לך לקבל את ההחלטה, אבל אתה הוא זה שלקח את הסיכון, ועכשיו עליך לקחת גם את האחריות. על מה שנעשה על ידך. כן, יש מעשים ששווים את הסיכון, אבל צריך לזכור שגם יש להם מחיר שאתה עשוי לשלם. זוז, אחרת המחיר יעלה... למעשה כדאי שתדע, חייך בסכנה. ברח!
לא, הדובר אינו ספונסר שמתזז את הספונסי שלו, זו גם לא ספונסרית, זו אימא. אימא רבקה האוהבת את בנה יעקב. 'ילד טוב באר שבע' ששומע בקול אימא שלו. גם כשהיא שולחת אותו למשימה מסוכנת - נטילת הברכות המגיעות לו בדין, רגע לפני שהן ניתנות בשגגה למי שאינו ראוי להן.
אגב, אימו לא מסירה מעצמה את האחריות, ההפך, כשבנה אינו מעוניין להיחשב כמתעתע בעיני אביו ולהתקלל על ידו, היא אימו אומרת לו "עלי קללתך בני". אני איתך בסיפור הזה. והוא, התם, הולך לקיים מצוותה בשמחה. גם כשהיא מביאה בפניו את המידע הסודי - "עשיו אחיך מתנחם לך להורגך", הוא לא מתווכח. בלי אבל... או, 'אז למה שלחת אותי'...
הדבר המדהים ביותר עבורי בחינוכה הבלתי נתפס הוא המתכון לפיוס שעוד יבוא; "עד שוב אף אחיך ממך". אומר ר' איצלה מוואלוזין זצ"ל; ממך! לא 'ממנו'. המחנכת הדגולה פנתה אל יקירה ואמרה לו - אהובי, 'הוא' לא הסיפור. אתה המפתח. כן, גם מול אדם כעשיו, החלק שלך הוא הקובע. אתה רוצה לדעת מתי הוא ישכח את אשר עשית לו? אינבעיה. זה יקרה ביום שבו אתה כבר לא תכעס עליו בכלל...
- - - - - -
תפסיקו כבר עם הגישה הגויית הזו! עד מתי תגישו את הלחי השניה? יהודי אמור לדעת לעמוד על שלו! ללכת לבקש סליחה ממנוולים? בטח, אהבה... נצרות! כך התריס בפני איש קרוב מאוד, 'מהמתנגדים' הגדולים לתוכנית. לא ניסיתי לבלבל אותו עם עובדות. רק בדקתי מה המצב אצלי ביחס אליו, שמעתי את רבקה לוחשת לי - 'ממך'...
עבורי זו עובדה. בדיוק כפי שמים הפנים אל פנים, כן לב האדם לאדם... כיום ב"ה גם הוא מחזיק מפתח משלו...
