בס"ד
לפני שנתיים כתבתי מאמר
על נושא אחר והבאתי בקצרה את דברי המלבי"ם ביחס לנהר היוצא מעדן – אפשרויותיו של האדם ברדתו לעולם הזה. עברתי עליהם לאחרונה שוב (במהלך קריאת התורה האינסופית של פרשת וזאת הברכה בחג שמחת תורה) וחשתי שראויים הדברים לפוסט נפרד ונרחב. יהי רצון שיהא לתועלת.
כהקדמה אביא את תמצית דבריו; מעת 'שהנהר' - הנשמה - יוצאת מעדן - יורדת לעולם, יש לאדם, ארבע ראשים – ארבעה אפשרויות. קנאה, תאווה, כבוד. וחכמה. לא לחינם פנו הנהרות או סבבו דווקא את המקומות הללו. כל שם מקום מסמל את אחד מהארבע.
"והיה לארבעה ראשים מקיפים ארבע מדינות שטבעם ותכונתם חלוקה. כי עניני האדם ועלילותיו אחרי אכלו מעץ הדעת נחלקים לארבעה. יש הרודפים אחרי ההון והעושר למלאות בתיהם כסף וזהב וסגולת מלכים וחושבים שזה כל תכליתם ואושרם. כת שניה הרודפים אחרי תאוות המשגל והעדונים, וכת שלישית הרודפים אחרי הכבוד והמשרה, ואלה הם שלושה הראשים שהם מקור לכל רעות האדם שהם הקנאה והתאווה והכבוד שמוציאים את האדם מן העולם. כי כל רעות האדם ישובו אל אחת משלוש אלה, שמן בקשת העושר תצמח הקנאה ובקשת הנאה והיפה ושכיות החמדה וקנינים אין קץ וכדומה, ומן התאווה הבשריית היא אשת הזימה אש וגחלים, בקשת המשרה תביא למלחמות ולרצח ולהשחית רבים, והנהר הרביעי הוא לבדו קודש לה' שהוא אשר יעסוק בחכמה וביראת ה' וימאס בהבלי העולם".
פישון הוא הסובב את ארץ החוילה - שם סמל הקנאה. לבקש עושר והון רב לאסוף אוצרות זהב. ושם הנהר השני גיחון - הוא הסובב את כל ארץ כוש ששם התאווה לזנות. אשר בשר חמורים בשרם. ושם הנהר השלישי חידקל - שמימיו ההולכים ברעש לקידמת אשור. שאשור היה מרגיז הארץ ומעורר מלחמות ברעם וברעש. ולכן אמר 'ההולך' ולא 'הסובב', כי המבקש עושר ותאווה יישב בביתו. והמבקש משרה ומלוכה – כבוד – ישטוף על כל גדותיו חוץ לגבולו. והנהר הרביעי הוא פרת – חכמה. לא נכתב מקומו כי הנהר הזה לא יצא שמו לחוץ. וההולכים בדרך הנהר הזה מועטים המה בני עליה. ואמרו חז"ל שפרת אין קולו נשמע.
בהמשך, (פ"ד פס' כא') ביחס לתיאור משפחתו של למך - אומר המלבי"ם שהתורה לא מספרת לנו שום 'סיפור' סתם. התיאור הזה הוא ההמשך לבחירה בנהרות. כל אחד מהם בחר אופציה אחרת. 'שיכלל' את יכולותיו בבחירתו; יבל שהיה אבי אהל ומקנה בחר בנהר הראשון – הרדיפה אחרי העושר, הקנאה. יובל בחר בנהר השני – בתאווה. לשם כך המציא את העוגב. תובל קין לקח את אומנותו של סבו להרוג. בבוחרו בנהר השלישי – הכבוד – החל ללחום. לשם כך לטש כלי נשק. על נעמה לא נכתב דבר. כמו שלא נכתב על הנהר הרביעי שבו בחרה...
- - - - - -
שנים חשבתי ששלושת אלו שעליהם אמרו חז"ל שהם מוציאים את האדם מהעולם, מוציאים אותו מהעולם הבא. בגלל העונש הצפוי למי שמשתעבד להם. בהחלמה למדתי שיציאתי מהעולם התרחשה גם כאן, בעולם הזה. כן, בשביל לנתק אותי מהעולם המציאותי בראה התאווה עבורי עולם שלם של דמיונות. של רדיפה. אחרי תאווה ואחרי עוד דברים. עולם של מלחמות. עד שזכיתי כאותם מועטים לדעת על הנהר הרביעי... יתכן שזו הסיבה שנקטה התורה בלשון הווה – נוכח, 'ונהר יוצא'. עודנו ביציאתו. ולא שיצא כבר, כשם שניתן לצאת מהעולם אפשר גם לבחור בו.
שנבחר בנהר הרביעי.
- - - - - -
כמה מילים בשולי המאמר; מבחינתי, הוא אחד המחלימים ביותר שנכתבו על ידי. לא בגלל התוכן שלו. בגלל הנסיבות שבהן הוא נכתב. בשמחת תורה – יום חמישי - הוא עלה ברוחי. במוצש"ת – ליל שישי – בגלל שהייתי צריך לפרק את הסוכה לארגן את הבית ולקלח את הקטנים ולעלות לקבוצה שאחרי הקבוצה לא הספקתי לכתוב יותר מכמה מילים... בבוקר יום שישי שוב התיישבתי לכתוב, אולם מעת לעת חדלתי בגלל טלפונים של החלמה. ולקראת אחת עשרה עצרתי כדי למתוח חבלי כביסה חדשים. ואז נפגשתי עם ספונסי עד אחת. כשחזרתי כתבתי עוד כמה שורות עד שנזכרתי בגשם הממשמש ובא. ושהבטחתי לי שנה שעברה שאטפל באיטום לפני שהוא מגיע ולא לאחריו... אז התעסקתי באיטום..
עצרתי מעת לעת ושאלתי את עצמי האם התועלת של הדבר הבא חשובה יותר ממאמר שעשוי להביא תועלת. התשובה הברורה גרמה לכך שאת המאמר השלמתי רק במוצ"ש. בעשרים וארבע השעות האחרונות נראה לי שבחרתי בנהר הרביעי...
