תמיד היה קשה לי עם המושג ירידה על הברכיים
כיון שהרגשתי שזה לא עניין יהודי

עד שראיתי רמב"ן בסוף פרשת בשלח
שכותב שבזמן מלחמת עמלק, משה רבנו ירד על ברכיו בתפילה לה'

אז כנראה שמה שעדיין קשה לי לרדת על ברכיים זה חוסר כניעה ,והשאר היה תירוץ

אוהבים אותך.

תודה רבה על התובנה.

אוהב
הושיעה

עיין בדניאל פרק ו פסוק יא.

רמב"ם הלכות תפילה פ"ה הי"ג

השתחויה כיצד אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה, כריעה האמורה בכל מקום על ברכים, קידה על אפים, השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה.

אני חושב שיש עוד הרבה אבל המקור שהגמרא מביאה לזה שכריעה היא על הברכיים, הוא הפסוק במלכים א פרק ח פסוק נ"ד:
ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ד' את כל התפילה והתחינה הזאת קם מלפני מזבח ד' מכרע על ברכיו וכפיו פרושות השמים.

נראה לי שיש כמה דברים ביהדות שדתות אחרות "גנבו" ומאז הפסקנו להשתמש בהם...
ביניהם כריעה על הברכיים, או נשיאת כפות הידיים בתחינה לשמיים, שמוזכרות הרבה במקרא ובחז"ל.

לשבענו מטובך (ששמחתי לפגוש אתמול ): נראה לי שגם העיסוק בספר דניאל, שאותו הזכרת, מוזנח בקרב לומדי התורה, בגלל שהנוצרים השתמשו בו במשך שנים רבות להוכיח, כביכול, את שיטתם.
ראיתי פעם אדמו"ר שכתב, שנכח במצב בו כומר נוצרי התחיל לשאול רב חשוב כל מיני שאלות על פסוקים בספר זכריה, וכביכול להוכיח משם את טעותם, ואותו רב אפילו לא הכיר את אותם פסוקים... :-\ אותו אדמו"ר גינה בחריפות את תופעת הבורות בעניינים אלה בקרב לומדי תורה.
וככלל, לא תמיד מה שחושבים בהשקפה ראשונה, מבלי לבדוק וללמוד את הנושא הוא נכון.

תודה על העלאת הנושא הזה. גם לי היה קשה לרדת על ברכיי. השתמשתי בטיעון הדתי כתירוץ שהחשבתי כאמתי, עד שתפסתי שגם בימינו אנו יורדים על ברכינו, וביום החשוב ביותר בשנה כמה פעמים ואז הבנתי שהבעיה שלי היא בעיקרה חוסר כניעה ואגו. שנים שאני יורד על ברכיי. כמו יהודי. אשתי קנתה לי מגבת שעליה רקום 'לב טהור ברא לי אלוקים, רצונך ולא רצוני' ובכל בוקר אנו מתפללים עליה יחד.

אכן שרשור מעניין.
לפעמים לא מספיקה לי הירידה בבוקר
וצריך עוד פעם במשך היום.
למי שמתבייש אפשר לעשות את זה בשירותים...
ממש כמו אוננות...