28 לספטמבר
תקווה

בהדרגה, אנו נעשים מרוכזים באלוהים יותר משאר בעצמנו, הייאוש שלנו הופך לתקווה.
28 לספטמבר
כמכורים פעילים, הייאוש היה בן-לוויה קבוע שלנו. הוא היה נוכח אתנו בכל רגע של מודעות. הייאוש נולד מעצם החיים שלנו בהתמכרות פעילה. לא משנה מה ניסינו לעשות כדי שהחיים שלנו יהיו טובים יותר, היינו שוקעים עוד יותר בצרות ואומללות. כל הניסיונות שעשינו כדי שתהיה לנו שליטה כלשהי על חיינו נכשלו. במובן מסוים, ההודאה שלנו בחוסר-האונים, בצעד הראשון, הייתה הודאה ביאוש. הצעד השני והשלישי מוציאים אותנו מהייאוש ההוא לעבר תקווה חדשה, שהיא בת-לוויה של מכור מחלים. אחרי שהשלמנו עם זה שכל הניסיונות שלנו לשנות את עצמנו נכשלו, התחלנו להאמין שיש כוח גדול מאתנו. אנו מאמינים שכוח זה יכול לעזור לנו והוא אכן יעזור לנו. אנו עושים את הצעד השני ואת הצעד השלישי כאישור לתקווה שלנו לחיים טובים יותר, ואנו פונים אל כוח זה ומבקשים ממנו הדרכה. עם הזמן, אנו סומכים יותר ויותר על הכוח העליון שלנו שינהל את חיי היומיום שלנו. הייאוש, שנובע מניסיון ממושך לעשות הכל בכוחות עצמנו, נעלם.
רק להיום:
אאשרר את ההחלטה של הצעד השלישי שלי. אני יודע שעם הכוח העליון שבחיי, יש לי תקווה.

1 באוקטובר
לא רק כוח מניע לגדילה

אנו לומדים שכאב יכול להפוך לכוח מניע בהחלמתנו.
טקסט בסיסי, עמוד 30-29
כאב - מי צריך את זה! כך אנו חושבים בכל פעם שכואב לנו. אנו לא יכולים לראות שום תכלית בכאב. דומה שהוא תרגיל מיותר בסבל. אם מישהו מזכיר לנו גדילה רוחנית, כשאנו שרויים בכאב, יש להניח שנבטל את דבריו בבוז ונסתלק ממנו, אומרים לעצמנו שמעולם לא פגשנו טיפוס פחות רגיש ממנו. אבל מה היה קורה אם בני-האדם לא היו חשים כאב - לא גופני ולא רוחני? נשמע כמו עולם אידיאלי? לא ממש. אם לא היינו מסוגלים להרגיש כאב, לא היינו יודעים מתי למצמץ על-מנת לגרש חלקיקים זרים מתוך העיניים שלנו; לא היינו יודעים מתי להפסיק להתאמן; לא היינו יודעים אפילו מתי להתגלגל בשינה. היינו פשוט מתעללים בעצמנו, בגלל העדר מערכת אזהרה טבעית. הוא הדין לגבי כאב רגשי. איך היינו יודעים שהחיים שלנו נעשו בלתי-ניתנים לניהול, אם לא היינו סובלים וכואבים? כאב רגשי, כמו כאב פיזי, מאפשר לנו לדעת מתי עלינו להפסיק לעשות משהו שמכאיב. אך כאב הוא לא רק כוח מניע. כאב רגשי נותן בסיס להשוואה עם רגעי האושר שלנו.
רק להיום:
אקבל את הכאב כחלק הכרחי מהחיים. אני יודע שבאותה רמה בה אני יכול להרגיש שמחה, אני יכול להרגיש גם כאב.



01/10/20

לאהבה יש שורשים וכנפיים גם יחד. היא מושכת מספיק כדי להחזיק, אך בו בזמן גם נדיבה דיה לאפשר עזיבה
(צ'ארלס סוינדול)

תובנה זו מיועדת ליום שבו אתה חש שאתה לא מסוגל לסבול את רעייתך או את בת-בן זוגך אף לא דקה אחת נוספת. לזמן שבו הכול בתוכך דורש נסיגה מיידית ולצמיתות.

האמירה: "איש מעולם לא אמר שמערכת יחסים זה דבר קל" מיועד בדיוק למכורים למין. עלינו להאט ולדאוג לעצמנו כשיש לנו תקופה קשה עם מישהו שאנו אוהבים. אנו נוכל לבדוק את המחשבות והרגשות שלנו. אנו יכולים להתחייב שלא לעשות משהו אימפולסיבי. אנו יכולים לקחת צעד אחורה ולהתבונן בחיינו עם הומור.

איפשהו בתוכך קיימת אהבה ומחויבות לבת/בן זוג שלך. אהבה ומחויבות זו הם אמיתיים, ללא קשר לשאלה כמה כרגע היא או הוא מרגיזים, מטריפים וכפויי טובה כרגע. תגיד לעצמך "גם זה יעבור"- כי זה אכן יעבור.

רק להיום: אני מבקש איזון, ענווה, סובלנות וריחוק בריא כשיש לי בעיות במערכת יחסים.

5.10

עדיף להדליק נר מאשר לקלל את החושך
(פתגם סיני)

בד"כ, כשאנו "למטה" אנו נוטים להרהר על רוע גורלנו וכועסים על עצמנו ועליו. אנו חשים מנותקים מהעולם ואבודים בלילה אפל ללא סוף.

אם נישאר לבד כשאנו פגועים ועצובים, אולי נוסיף להיות שרויים בחושך. נסתובב סביב עצמנו במחשבות שלנו עד שנאבד כל קשר עם חיינו ונשקע בחושך עמוק יותר.

אך אם נצעד צעד החוצה ונהפוך לחלק מקבוצה אוהבת, דואגת ותומכת, נגלה שוב כי איננו לבד. ניזכר שגם אחרים סובלים- מהתמכרות, בדידות, אשמה, מחלות, הזנחה, אבלות. ככל שהם משתפים אותנו ברגשות שלהם ואנו משתפים אותם, יחד אנו מוצאים את האומץ והעוצמה לצאת מהחשכה. ויחד אנו צופים בשחר של יום חדש.

רק להיום: אני יודע שאוכל למצוא כוחות ואהבה בכך שאדליק נר של תקווה יחד עם אחרים בקבוצת הצעדים שלי.

6 באוקטובר
מעשי כפרה ללא ציפיות

הרהורים על כפרה בפועל עלולים להיות מחסום עיקרי לכתיבת הרשימה.
טקסט בסיסי, עמוד 38
הצעד השמיני אומר לנו שעלינו להיות נכונים לכפר על מעשינו בפני כל האנשים שבהם פגענו - כשאנו מתקרבים לצעד זה, ודאי נשאל את עצמנו מה יהיו התוצאות של הכפרות שלנו. האם יסלחו לנו? האם ניפטר מתחושת האשמה? או שאנשים שבהם פגענו יסקלו אותנו באבנים? עלינו להיכנע לנטייה שבתוכנו לחפש סליחה, אם אנו רוצים לקבל את הרווחים הרוחניים של הצעד השמיני והצעד התשיעי. אם נצפה למשהו כתוצאה מצעדים אלה, יש להניח כי נתאכזב מאוד מהתוצאות. אנו נשאל את עצמנו אם אנו תולים תקוות בכך שנקבל מחילה מהאדם שאנו מכפרים על מעשינו בפניו. או אולי אנו מקווים שימחק לנו חוב על ידי נושה שגילה אהדה, והתרגש עד כדי דמעות מסיפור חיינו הקשה. אנו צריכים להיות מוכנים לכפר על מעשינו, בלי שום קשר לתוצאה. אנו יכולים לתכנן את הכפרות אבל לא יכולים לתכנן את התוצאות. למרות שלא כל אלה שנפנה אליהם, יסלחו לנו בצורה מלאה על מה שעשינו, נלמד לסלוח לעצמנו. בתהליך זה נגלה שאנו כבר לא צריכים לשאת את המטען של העבר.
רק להיום:
ארפה מכל הציפיות שיש לי בקשר לאנשים שאני חייב לכפר על מעשיי בפניהם.

6.10

מה שהחוקרים שבאו לפני הבינו הוא: הכוח האנושי טמון לא בהתנגדות, אלא בנתינה. המפתח לתפילה הוא כניעה וקבלה (ויל סטגר)

זה חיוני מאד להשתחרר מרעשי הרקע של העולם והמחשבות שלנו בכדי שנהיה פנויים להקשבה. ולמה ברצוננו להקשיב?בתוך כל אחד מאיתנו קיים קול שקורא לנו. אך בדיוק כפי שלנו קשה לשוחח עם מישהו שכל הזמן רק מדבר, גם לכוח עליון שלנו קשה להשיב לנו אם אנו לא מקשיבים אף פעם. יש לנו את הלב שלנו, הראש שלנו, הרצונות שלנו, הרגשות שלנו, הזיכרונות שלנו. וכל אלו עוזרים לנו להיפתח לתפילה.אולי זה מועיל במידת מה לחשוב על התפילה כרצף של מילים שאנו ממלמלים בלי לדאוג למה שיקרה בהמשך. אך חיים רוחניים מאתגרים אותנו ליותר מזה. פשוט להתפלל ולהאזין בענווה פותח אותנו לתשובה של אלוהים. ובסופו של דבר, האם לא לזה כמה כל הזמן הלב האנושי?

רק להיום: אלוהים- היום אדבר אליך וגם אקשיב לך. 

7 באוקטובר
תלויים בכוח העליון שלנו

כמכורים מחלימים, אנו מגלים שאנו עדיין תלויים, אבל התלות שלנו שונה. אנו כבר לא תלויים בדברים סביבנו, אלא באלוהים אוהב ובכוח הפנימי שאנו מקבלים הודות לקשר שלנו אתו.
טקסט בסיסי, עמוד 67-68
אצל מכורים רבים, מרדנות היא טבע שני. לא רצינו להיות תלויים בשום דבר ובשום אדם, ובמיוחד לא באלוהים. חשבנו כי היופי שבשימוש היה בכך שהוא נתן לנו את הכוח להיות ולהרגיש כל מה שרצינו להיות, והכל בכוחות עצמנו. אבל המחיר ששילמנו תמורת החופש המדומה הזה היה תלות גרועה יותר מכל הסיוטים הכי מפחידים שלנו. במקום לשחרר אותנו, השימוש שיעבד אותנו. כשבאנו למכורים אנונימיים למדנו שהתלות באלוהים לא צריכה להיות מה שאנו חשבנו שהיא צריכה להיות. כן, אם אנו רוצים לחזור אל השפיות, עלינו להתחבר אל כוח גדול מאתנו. אבל אנו יכולים לבחור איך אנו תופסים את הכוח העליון הזה. אנו בעצם יכולים להמציא לנו אחד. תלות בכוח עליון לא תגביל אותנו להפך, גילינו שהיא תשחרר אותנו. הכוח שאנו מוצאים בהחלמה הוא הכוח שלא מצאנו בתוכנו. זוהי אהבה שפחדנו להיות תלויים באחרים על מנת לקבלה. זוהי התחושה של הכוונה אישית, שמעולם לא הייתה לנו, זוהי ההדרכה שלא היינו ענווים מספיק כדי לבקש אותה, או לסמוך על אחרים שיתנו לנו אותה. הכוח הוא כל הדברים האלה, והוא שלנו. כיום אנו אסירי-תודה שיש לנו כוח עליון שאנו יכולים להיות תלויים בו.
רק להיום:
אהיה תלוי באהבה ובכוח הפנימי שאני שואב מאלוהים, כפי שאני מבין אותו.

שמור על המתנה

החיים מקבלים משמעות חדשה כשאנו מגלים פתיחות למתנה זו.
טקסט בסיסי, עמוד 102
הזנחת ההחלמה שלנו דומה להזנחת כל מתנה אחרת שניתנה לנו. נניח שמישהו נתן לך מכונית חדשה. האם תניח לה להירקב בחניה? האם תיסע בה, בלי להקדיש שום תשומת-לב לתחזוקה, עד שהיא תיתקע בכביש? מובן שלא! אתה תשקיע מאמצים רבים על מנת לשמור על מתנה כל כך יקרה. גם ההחלמה היא מתנה, ואנו צריכים לדאוג לה אם אנו רוצים להחזיק בה. ההחלמה שלנו לא באה עם תעודת אחריות. יש שגרת תחזוקה יום יומית. תחזוקה זו כוללת השתתפות סדירה בפגישות, וצורות רבות של שירות. נצטרך לעשות מעט ניקיון יומי - הצעד העשירי - ולפעמים יהיה צורך בטיפול כללי - צעד רביעי. אבל אם נתחזק את מתנת ההחלמה, ונודה כל יום למה שנתן לנו אותה, היא תמשיך. מתנת-ההחלמה גדלה בנתינה. אם לא ניתן, לא נוכל לשמור עליה. אם נשתף אחרים בהחלמה שלנו, נעריך אותה עוד יותר.
רק להיום:
ההחלמה שלי היא מתנה, ואני רוצה לשמור עליה. אעשה את התחזוקה הדרושה, ואשתף אחרים בהחלמה שלי.

17.10

לחיים ישנה רק תכלית אחת- החיים עצמם (אריך פרום)

 אולי בילינו זמן רב מדי בחיפוש אחר משמעות החיים, כאילו שהייתה קיימת נוסחת קסם שתספק לנו כהרף עין תבונה, כוח ואושר. אך ייתכן שלחיים אין משמעות אחת פשוטה שתקפה עבור כל אחד.

בהתמכרות שלנו, היינו בתחושה שחייבת להיות תשובה אחת פשוטה לכל השאלות שלנו. נוסחת קסם שאולי תרפא אותנו מהטירוף ותשחרר אותנו. כמה רצינו שמישהו יספק לנו את נוסחת הקסם הזו.

אך אם באמת הייתה קיימת תשובה אחת שכזאת, החיים היו אותו דבר עבור כל אחד ואחד. כמה משעמם זה היה! בהחלמה אנו לומדים שהמשמעות בחיים של כל אחד מאיתנו נגלית רק דרך הפעולות שלנו ותהליך החיים עצמם- וזה מה שהופך את חיינו לייחודיים ומלאי הרפתקאות.

רק להיום: אני מאושר לקחת חלק בחיפוש המשמעות שאורכו כאורח החיים.

 

18.10

על אף שזה נכון שפחד וייאוש עלולים להציף אותנו, לא ניתן לקנות תקווה על ידי סירוב להרגיש (סוסן גריפין)

לרובנו יש מעידות בהחלמה. אז נכון שככל שאנו ממשיכים בהימנעות, אנו מתרחקים מאפשרות של מעידה. אך עלינו לזכור שאנו אנושיים וחסרי אונים מול ההתמכרות שלנו למין.

אם הייתה לנו מעידה, עלינו להיות כנים עם עצמנו ועם החברים בתכנית. הם וכוח עליון שלנו יודעים מה עובר עלינו. לעולם לא נצטרך יותר לשאת לבד את החרטה, הניכור והאשמה שאנו חשים אחרי מעידה. אנו גם יכולים להתנגד לדחף להרגיע את הכאב שלנו עם אלכוהול או סם אחר, בעקבות מעידה. דרך התכנית שלנו למדנו לכפר, במיוחד כלפי עצמינו. ניתן ליישם את הידע הזה במקרה של מעידה.

מעידה היא בהחלט כואבת, אך היא בשום אופן לא סיבה להידרדר חזרה אל המקום ממנו התחלנו. במקום זאת, אנו יכולים להתחייב מחדש לשפיות ולחיים מנוהלים, לשחרר את העבר ולהיות נקיים היום.

רק להיום: אני בהימנעות, מרגע זה ואילך. אני יכול להתמודד עם ההווה ולמצוא שפיות כאן ועכשיו.

מקפיץ לחברים היקרים