בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות), מופיע סיפורו של ד"ר בוב, אחד מהחברים המייסדים של תכנית AA (אלכוהוליסטים אנונימיים), וכיצד ביל וו. פגש אותו באקרון, אוהיו, ועזר לו להחלים באמצעות "הפתרון הרוחני", שכלל ארבעה עקרונות: כניעה, שיתוף, יישור ההדורים וקבלת הדרכה. ארבעת עקרונות אלו הפכו מאוחר יותר ל12 צעדים, והם ידועים כתכנית ההחלמה מכל סוגי התמכרות בכל רחבי תבל.

באותה תקופה לא היו עדיין קבוצות AA, וביל היה חבר במה שנקרא אז "קבוצות אוקספורד", בהן יישם את העקרונות, ומאז הצטרפותו לקבוצות הוא הפסיק את שתייתו כליל.

המעניין הוא שגם ד"ר בוב היה חבר באותן קבוצות עצמן, ויישם את אותם עקרונות בדיוק, אבל זה לא עזר לו להישאר נקי ומפוכח. לא רק זה אלא שביל היה בקבוצות רק ארבעה חודשים באותו זמן, ואילו ד"ר בוב כבר היה חבר פעיל במשך שנתיים וחצי, ולמרות זאת לא היתה לכך עליו השפעה חיובית. ד"ר בוב הגיע לקבוצות האלו לאותה מטרה בדיוק: למצוא פיתרון רוחני לבעיית השתיה שלו, אבל זה לא עבד עבורו, ואילו רק כאשר הוא נפגש עם ביל הוא התחיל להחלים.

בספר הגדול מספר על כך ד"ר בוב באופן כללי ואילו בספר הביוגרפי עליו מופיעים פרטים רבים נוספים המשלימים את התמונה. ד"ר בוב כותב בעצמו את השאלה שעולה בראשו של כל מי שנחשף לסיפור: מה היה שונה כל כך כאשר ביל פגש אותו, שהוא לא שמע מאף אדם אחר לפיו, בזמן שהוא ידע על הדרך הרוחנית ואף יישם אותה? תשובתו היא שהשוני נעוץ בכך שביל עצמו היה אלכוהוליסט, והוא "דיבר בשפה שלו". למעשה, ביל היה בן האנוש הראשון שבו פגש ד"ר בו שהבין בדיוק על מה הוא מדבר כאשר הוא תיאר את מה שעובר עליו והכמיהה לאלכוהול.

זה מאוד מעניין כי זה אומר שאדם יכול לחיות חיים רוחניים באופן כללי (ד"ר בוב לא יישם את העיקרון של העברת המסר לחברים אחרים, והחל לעשות זאת רק אחרי המפגש עם ביל), אבל להמשיך ליפול, כל זמן שאין לו מישהו שהוא יכול להזדהות איתו מבפנים.

וזה גם מביא אותנו למה שכתוב בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית הגמילה מהתמכרות למין ולתאווה) שלא ניתן לקיים את התכנית באופן יחידני אלא רק כחלק מקבוצה. בספר הלבן הם לא מנסים להסביר את זה אלא אומרים שכך הנסיון מוכיח, שאף אחד לא יכול להחלים לבד. נראה שהסיבה לכך היא שאנחנו חייבים הזדהות ממישהו חיצוני כדי שנוכל להתגבר על המחלה הפנימית הזאת ששוכנת בראש שלנו.

תודה רבה סוד,
אם אפשר להוסיף נקודה (וכמו שלמדתי פה, רק משהו שהועיל לי) מדובר על קבוצות חיות. אני מצוי עכשיו בתקופה קשה והעזרה שאני מקבל מחברים שפגשתי בקבוצות החיות עוזרת לי להישאר מעל המים. עד שלא ראיתי את החברים לא הרגשתי את הקשר, העזרה והדאגה שאני מרגיש היום.
באחת השיחות הטלפוניות עם אחד החברים נפגעתי מדברים שהוא אמר. ב"ה כשנפגשתי איתו פתאום ראיתי את הדאגה הכנה, את הרצון לעזור וכל העלבון החליק החוצה. כשפוגשים מישהו רואים את ההקשר. לא מספיק רק לשמוע.
ומעבר לזה כשרואים את החברים מרגישים את הריקמה האנושית, נוצרים קשרים אמיתים ומתהווה האפשרות לשיתוף אמיתי.
אשתף רק בעוד סיפור קצר שחוויתי בשבוע האחרון, באחד הימים האחרונים שעברתי יום קשה קיבלתי טלפון מחבר שסיפר שהוא באיזור המשרד שלי. הזמנתי אותו לכוס קפה והרווחתי חצי שעה של שיחה והמון כוחות להמשיך בתוכנית. (והוא הרוויח כוס קפה...  )

תודה רבה סוד. הספונסר שלי הסביר לי כמו שכתבת - 'שהשפה שלו' מכוון דר' בוב להרגשה שהיתה לו כשביל דיבר.  הוא חש שביל יודע מה המשמעות של להיות 'אלכוהוליסט', הוא דיבר איתו מגובה העיניים הסביר לו למה הוא, ביל זקוק לו, לדר' בוב. שהיה שיכור. והראה לו פשוט - שלספר לו מה עבד לו, עובד לו.

מי שלא ראה את השמחה של החברים נפגשים לא ראה שמחה מימיו!

הידיעה שכולם מקבלים אותי כמו שאני עוזרת לי לקבל את עצמי. אני מרגיש בבית אפילו יותר מבבית. זה קריטי לטעמי. בתור אחד שהיה מאוד מחובר למלל אך פחות לחברים חיים אוכל לומר שההבדל הוא קריטי להחלמה.
לא שהמפגשים הם ביטוח למשהו, אבל בלעדיהם יש ביטוח ש תהליך יהיה פחות מחלים משמעותית אם בכלל.

תודה לכם חברים אהובים
הושיעה