החסד הוא מסימני ההיכר של יהודי, אמרת גומל חסדים אמרת יהודי. נראה שאין גדולה מגמילות החסדים, נתינה מוחלטת. לדוגמא אחת הפסגות הגבוהות של חסד היא דווקא עם מת בגלל שאינו יכול להשיב. היינו מזהים טוב אינסופי עם המילה הזו, אך לא, בפרשת העריות משתמשת התורה בלשון חסד ביחס לאיסור הנורא של יחסי אח ואחות - 'חסד הוא', לא פחות.

התמיהה ברורה וההסברים שונים – התרגום מתרגם, 'קלנא' – קלון, גם הרש"י מבאר שהכוונה היא לחרפה. ומביא את המדרש שמסביר שנעשה שימוש במילה הזו בכדי להדגיש את החסד שעשה בורא עולם עם העולם שהיה בטל אילו קין לא היה נושא את אחותו... (כולנו ממזרים) לרמב"ן מהלך משלו - נקטה התורה דווקא בלשון הזו, חסד, כדי להעצים כיעורו של המעשה, במקום שיעשה עימה חסד, ידאג להשיא אחותו לבעל הגון, הוא עוכר אותה. 

ראיתי פעם באיזה 'עלון בית כנסת' רעיון שיסודותיו נמצאים במלבי"ם המסביר 'שחסד' היא מילה המבטאת הפלגה מרחיקת לכת, קיצוניות. כבעל נטיה לקיצוניות מלידה, הדברים תפסו אותי, תאמו לגישה החדשה שלי כמכור בהחלמה בתוכנית, אחלוק את הרעיון איתכם ואקווה שיהיו הדברים לרצון לפני אדון כל

המחשבה המיידית בהקשר למילה חסד היא עשיית טוב ללא חשבון, נתינה, רש"י מסביר שהחסידה נקראת כך על שם החסד שהיא עושה עם חברותיה, על הפליאה מדוע אם כן היא שייכת לעופות הטמאים, יש תשובה מוסרית פשוטה, החסידה עושה את החסד עם חברותיה בלבד, לא עם עופות אחרים. נראה שעשיית 'חסד' דווקא עם מישהו אחד ולא עם אחר, אינה חסד, זו אנוכיות. אהבת העצמי, דאגה רק למי ולמה שיתן לי. זו נטילה גדולה.

היוצא מכך הוא שלא די לה לפעולה להראות כחיובית, המניע הוא מרכיב קריטי שלעיתים קרובות יקבע את עתיד הפעולה עצמה. מניע שלילי נסתר או העדר מניע ראוי עלול להיות הרסני, דחף טבעי לעשות טוב לזולת לא בהכרח יביא לעשיית הדבר הנכון לדוגמא – לוט, הוא ראה חסד אצל אברהם, אך לא רכש קניין במניע ראוי, יש לו אותו כדחף, הגורם לו למעשה חסר פורפורציה – לשמור על אורחיו ולהעדיף אותם על פני בנותיו... (ילדיו בדרגה נחותה ממנו, אפילו דחף אין להם. כפויי הטובה אינם מספקים לחם ומזון לבנ"י)

דוגמא נוספת היא עוד איסור חמור המוזכר בפרשתנו שעם מניע נכון הופך למצווה שאין כדוגמתה - לא ישא אדם את אשת אחיו. ערירים יהיו. אך כשאחיו מת ואין לו ילדים, יש לו מצווה נדירה ומיוחדת, מצוות יבום. הוא צריך להתחתן עם גיסתו האלמנה, הכיצד משנים את התמונה הילדים? התשובה נעוצה במניעים, כשהם אינם, זו נתינה, מוחלטת. שאיפה טהורה להקים שם למי שלא יוכל להשיב, שהרי הצאצא יקרא על שם המת. שהילדים קיימים בטל המניע הטהור וממילא נשואי הגיסה אסורים באופן חמור, זו כבר לקיחה. חבר יקר הוסיף לי שבימינו אין יבום אלא רק חליצה כיון שלא סביר שיתכוונו לחלוטין לתת לשם מצווה...

- - - - -

הדברים נגעו בי מאוד כמכור, שמתי לב כמה קל לי לעשות 'חסד' עם אחרים, להישאר בטלפון שעות, לרוץ לקבוצות, תירוצים והסברים יש לי למכביר, אבל לשבת עם הקרובה אלי? אחרי חמש דקות מתחילים לי פצעי לחץ... להתייחס ליוצאי חלצי? יש לי אורחים... ספונסיים... ההבנה הזו שכדאי לבדוק את המניעים גם בחסד, שינתה אצלי לגמרי את הגישה בבית, אשתי וילדי עברו למקום הראשון, ברגע שהיא קוראת לי, אומרת שהיא זקוקה לעזרה שלי, לחברה שלי, כל דבר נדחה מפניה.

ואתם יודעים מה, לא עשיתי זאת כמניפולציה, אבל פרקטית זה השתלם לי, הידיעה הזו מניחה את דעתה, היא מאפשרת לי לעשות המון למען ההחלמה שלי ושל אחרים, מעולם היא לא מנעה ממני ללכת לשום קבוצה. לשום מסר, אין לה בעיה שיבואו אלינו לבית זקוקים לעזרה גם בשעות לא שעות.

שנזכה לעשות חסד במקום הנכון עם מניע נכון.

בהחלמה.

מזדהה מאד עם המסקנה שהעלית, הלואי שאצליח להפנים את זה.

במחשבה שניה, דווקא אצל הקרובים אלינו, אני נוטה לייחס 'חסד' גם לפעולות שאמורות להיות פשוטות ומחוייבות המציאות, כנראה כדי לזכות בהכרת טובה על כך. אז חשוב לי לפקוח עין על הדברים שאני מחוייב לעשות עם הקרובים אלי, לאחר מכן לגמול איתם חסדים, ורק בסוף, לצאת עם החסד לשאר באי עולם...

אסירות, תודה.
פוסט משובח כתמיד
וכמובן שהגיע אלי גם בזמן הנכון.
בתקופה האחרונה , אני עמוס עד לעייפה בשיחות עם חברים, וראיתי שחוזר אצלי הדפוס החולני שאפיין את
ימי השימוש, אשתי וילדי נראים בעיני כמיטרד.
אני הרי הולך להציל את העולם, או למצער את עצמי. ולמה הם נתקעים לי באמצע, עם כח מיני דרישות. הרי השיחות האלו בסופו של דבר, הן בעיקר לטובתם, וכו' וכו'. ועוד חשבונות למכביר, לימדת אותי למצוא את הגישות החולות גם בהחלמה.
תודה שהצבת מראה לפני, קיבלתי מזה הרבה
מוישל'ה

תודה אסירותודה
אכן החסד הנכון ביותר הוא בבית ,
ולכן הוא גם הקשה ביותר,

אוסיף נקודה קטנה לרעיון,
כפי שהזכרת, אברהם הוא שורש החסד,
הנתינה האין סופית,
אך כידוע אברהם ויצחק למרות גדלותם האין סופית, לא היו מזוקקים לחלוטין,
והם נזקקו לבירור הפסולת ממידתם לפני שהשלמות תאפשר את יצירת עם ישראל,
על כן אברהם שהוא שורש החסד הוליד את ישמעאל והוא מוגדר "פסולת החסדים"
יצחק שורש הגבורה (הדינים) נזדכך בהולדת עשיו המוגדר "פסולת הדינים"
יעקב כבר מזוכך, איש תם, מיטתו שלמה, מידתו תפארת שהיא שילוב של חסד וגבורה
שכהגבורה מאזנת את החסד שלא יגלוש לנתינה מופלגת במקום שאינו ראוי,
והחסד מאזן את הגבורה לנהוג במידת הרחמים,
האיזון הזה הוא היעוד שלנו כאן בעולם.

ישמעאל בעל החסד המופלג מסוגל לארח אורחים  ומיד אח"כ לפגוע בהם,
ישמעאל כ"כ מתחסד עד שנאמר עליו בגמרא
עשרה קבין זימה ירדו לעולם, תשעה נטלו ישמעלים...

שנזכה לגבורה שבחסד
ולחסד שבגבורה
והכל ברחמים
אמן
מוטי

איזה יופי.

היום כתבתי בפעם הראשונה את סיפורי בפורום.

עכשיו נכנסתי קצת לקרוא.

אני מתפעל במיוחד מכך שההתמודדות עם ההתמכרות אינה ישירה, אלא בהבנה שזה נובע משורש עמוק בחיים ולכן עלול להמצא במקומות נוספים בחיים, כמו שמוישל'ה היטיב לבטא, שהוא רואה את הדפוס של ההתמכרות חוזר ביחסו לאשתו ולילדיו.

בהזדמנות זו אני ממליץ בחום על השיעורים של הרב ד"ר מיכאל אבולעפיה הוא ת"ח ופסיכיאטר מומחה.  ראיתי בשיעוריו כיוונים דומים לכיווני ההחלמה שיש כאן.

מי שמעוניין יפנה אלי בפרטי.

תודה לכולם!

ערכתי

תודה רבה לכם מוישל'ה סברס, ודוד חי, ולמוטי, אכן עשית עימי ועם באי הבית הקדוש הזה חסד כשהפרדת 'הקליפות'.

בהחלמה.

תודה אסירות
אתה רוצה קצת לדבר על
"שפע של אחוריים"
או שנשאיר את זה להזדמנות אחרת ?

שלום אסיר תודה היקר
גם את הפוסט "חסד" כתבת כמו תמיד בחסד , חזק מאוד ,
מאוד מתחבר אליי ,  אני מחפש כל הזמן לברוח מהבית , לעבוד בחוץ ,
וכשכבר אני נשאר לטפל בילדים , זה נדמה בעיני כעבודת פרך , אין לי סבלנות אליהם , אני רוצה שקט ,
  נראה לי שבכלל לא רק אצל מכורים קשה לעשות חסד בבית ,  יותר קל לעזור אצל השכנים וכדו' ,
איזה הסבר ששמעתי , כי בחוץ אני יקבל יותר הערכה , בבית זה לא זכות לעזור אלא חובה , וקורה לאחר שנתתי יד לאשתי עם הילדים או בכל ענין  , לא רק שאין מילה טובה והערכה יש עוד תלונות ,

אז איך שאני מבין שצריך להתעלות על זה, והחסד בבית  אמור להיות שלא על מנת לקבל פרס (מילה טובה,תודה ) וזאת העבודה האמיתית , וההחלמה

אסירות, כתבת עלי?
תודה אמיתית. את הפוסט הזה אני צריך לגזור ולשמור.
נגעת בנקודה חשובה ואמיתית.
אוהב.

מוטי, אם "שפע האחוריים" קשורים לחסד אז כן...  תו דה דובי. ולחסר אונים, כתבתי עלי, כנראה שיש לנו מהמשותף..

תודה על הפוסט,

שמעתי מד"ר טווערסקי שהביא דברי הבעש"ט שאכן התאווה למין מעידה על שורש נעלה (אלא שהוא מנותב למקומות שליליים) ובעצם הוא ענין של חסד.

ולא באתי אלא להעיר.

מוטי יקר, למדתי השבוע את פרשת חיי שרה, חיטטתי מעט בשיחתן של עבדי אבות, שקעתי בתיאור מציאת זיווגו של יצחק, נזכרתי במאמר על החסד. קראתיהו שוב וזכיתי שתגובתך המאירה הוסיפה לי השנה עוד נדבך לרעיון. תודה ושיהיה לתועלת.

למען שלימות זרעו של יצחק – התפארת - שהוא שורש הגבורה, הדינים, נדרשה העזר כנגדו להיות בעלת חסד. לכן מבקש העבד בתפילתו – ועשה חסד.. אותה הוכחת לעבדך ליצחק... ולכך הוא מכוון בבדיקת ההתאמה, 'ואמרה גם לגמליך אשאב'.. ובה אדע כי עשית חסד... המציעה מעצמה, יש בה היכולת לחשוב נכון על הזולת, גם על גמלים... 

כשהיא מספרת לו אחר נתינת הנזם והצמידים שהיא ביתו של... הוא מבקש ממנה מקום ללין לילה אחד. היא נותנת לו ללון, כמה לילות. שוב הציעה לו יותר ממה שנתבקשה. בזו השעה הוא משתחווה ליוצר כל על אשר לא עזב  - חסדו... גם בתחינתו להורי רבקה הוא מסיים את דבריו, 'אם ישכם עושים חסד'...

חסד הוא מטרה. כשהחסד מכוון, הוא מחושבן, הגם שהוא באמת פורץ גבולות. נותן אמיתי המעניק נתינה אמיתית בהכרח שיחלוף מעל לגבולות המבקש.

תודה רבה אסירותודה ומוטי. הזכרתם לי משהו שקראתי השבוע, שמאוד ריגש אותי בגלל הזהות של הכותב. אבל בינתיים נשים עקרונות לפני אישיות -

"אהבה זה נפלא, אך אי אפשר להנהיג את העולם בצורה כזו... זה יוצא מפרופורציה, מפני שאתה צריך לתת לאנשים איזון. אתה לא יכול רק "אהבה", זה לא עובד. אברהם זה חסד. אברהם כולו אהבה. שרה זה גבורה, כדי לשמור על איזון. לאברהם הייתה ישיבה לגברים ולשרה הייתה ישיבה לנשים. הנשים חייבות להביא גבורה לעולם, אך לא גבורה בפני עצמה, אלא גבורה שבחסד או חסד שבגבורה. אהבה בגבולות, משמעה: לדעת את מי לאהוב ואת מי לא לאהוב...
נמשיך לדבר על הגר ושרה [שהפעילה את מידת הגבורה כלפי הגר וישמעאל]. שרה היא גבורה שבחסד. לנתינה יש גבולות. לפני שאתה נותן תשאל את עצמך האם זה בשביל לעזור או להרוס אנשים?..."

הכותב הוא ר' שלמה קרליבך, שהשבוע היה היארצייט שלו. הדברים מופיעים בחוברת "שלום". מפתיע, נכון?