היום ראיתי את עיקרי הדברים שזכיתי לכתוב לפני כמה שנים "במכתב מאליהו" (ח"ב - ע"מ 242) של הר' דסלר זצ"ל. הוא מביא את דברי הרמב"ן בסוף פרשת יתרו שגם אחרי ראיית ניסים גלויים והתגלות אמת צרופה באופן שלא היה ולא יהיה עוד לעולמים (מעמד הר סיני), יש עדיין לאדם את היכולת לבחור את הפרשנות האישית שלו לראייתו ושמיעתו. 

התחברתי במיוחד לסדרת משפטים נהדרים שלו: "יש בני אדם שעוסקים בעניינים גדולים בצרכי כלל ישראל, ורואים סייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע, והם תמהים על עצמם, איך ייתכן שפחותי ערך כמונו שאין אנו כדאים אף לזכות למצוות גדולות כאלה, שנזכה להיות בעלי מופתים שכאלה בסייעתא דשמיא? ...

כן, מתגלה הקב"ה לכך אדם כל עוד לא אפסה התקווה שתפעל עליו ההשפעה".

אמן.