קצת בהשפעת השיתופים בקבוצה היום - אפילו תוך כדי הקבוצה אני כותב (חוסר שקט, מוכר?).
הטענה של סוד - על הגיל הצעיר - היא זו ששכנעה אותי שאני חולה. התחלתי בגיל בר מצווה בערך, אולי קודם קצת, לא זוכר. אבל התחלתי לנסות להפסיק בגיל 14.5 - את זה אני זוכר בבירור. וכבר מאז אני יודע שאני לא יכול להפסיק.
אז להאשים אדם מבוגר, למעלה מעשרים שנה מכור, במה שעשה בגיל 14, ולדון אותו על זה למאסר עולם וגרוע מזה - זה לא נשמע סביר, זה לא נשמע מתאים ליהדות.
אבל - האמת, עדיין, אני לא מספיק מאמין בזה על עצמי. קל לי להאמין את זה על אחרים - כשאני מסתכל על כל משתתפי הפורום, ברור לי שאתם אהובים, שאתם צדיקים - לא צדיקים מהסיפורים, אלא אנשים טובים ומתוקים שעושים כל מה שהם יכולים והרבה מעבר לזה כדי לפעול טוב ונכון, על אחרים אין לי בעיה להסתכל בעין טובה. אבל על עצמי... זה כבר סיפור אחר.
אני יודע שאני לא חוטא, אבל בסתר ליבי עדיין לא מאמין בזה, עדיין מפחד שהגרזן עוד ייפול עלי מתי שהוא.
הלוואי הלוואי שאזכה להיפטר באמת מהתחושה השקרית הזו. ריבונו של עולם, שאזכה למסור לך את התחושה הזו עד הסוף, ושלא תחזיר לי אותה בחזרה...

אני מצטרף לדברי "יהודי שמח"
גם אני נמשכתי לתאווה מגיל מאוד צעיר [הזיכרון הראשון מגיל תשע]
ועדיין אני לא יודע כמה מזה חטא וכמה מחלה,
אבל דבר אחד אני בטוח!
אם הקב"ה היה רוצה להעניש אותי, הוא פשוט היה משאיר אותי במצבי הקודם, לא צריך את השד עם הקילשון, לא צריך נהר דינור, מספיק שאני ימשיך עם חיי הכלום והריקנות וזה העונש המובחר מכולם.
אין דבר שמוכיח לי שהשי"ת חפץ בי, כמו העובדה שתוך כדי חיפוש אתרי פורנוגרפיה בגוגל אני רואה בין התוצאות את "שמור עיניך", ובאותו הרגע קיבלתי את האפשרות לחיות מחדש.

"חי אני, נאם אד-ני יה-וה, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" [סליחה "סוד" ו"אסירות"]

היום חשבתי שאולי זו הסיבה שהאור החיים כותב את זה דווקא -יש לא מעט מקומות נוספים לחידוש שכזה - בפרשת ויחי... פשוט, כך חיים.