יוסף הצדיק בשנות הרעב במצרים אומר למצריים תבואה כנגד ברית מילה.
באים בני האומה המצרית לפרעה ומתלוננים על דברי יוסף.
אומר להם פרעה, מדוע לא אגרתם גם אתם תבואה לשנות הרעב?
עונים המצריים, אגרנו תבואה והיא הרקיבה. ורק התבואה של יוסף נשארה קיימת.
אומר להם פרעה, אם כך גזר יוסף שתרקיב כל התבואה ורק שלו תישאר, כל אשר יאמר לכם תעשו, רגע קט ויגזור עלינו מיתה.
שואל המהר"ל, וכי יוסף רצה לגייר את העם המצרי? מה צורך יש בציווי שלו מילה כנגד תבואה?
◆ ◆ ◆
צידקות יוסף עמדה לו לקיום תבואתויוסף הצדיק רואה את המציאות שהקב"ה מרקיב את כל התבואה במצרים ורק את התבואה אשר הוא אגר ואצר מקיים הקב"ה לשנות הרעב.
רואה יוסף בכך אות וסימן כי זכות מסוימת עומדת לו לקיום התבואה.
יוסף ידע שההתמודדות והנסיונות שעמדו בדרכו בתוככי ארץ מצרים, ארץ זימה ותועבה, וכל מעשה אשת פוטיפר, אלו שהביאו לדרגתו כיוסף הצדיק.
זכות שמירת הברית – קדושת הגוף, היא שעומדת לו לקיום התבואה.
ומכח הכרה זו, ידע, שבשביל לקיים את התבואה אף ביד בני האומה המצרית, יהיה עליהם לכרות את ערלת הברית בגופם.
אמנם זאת עלינו להבין, מהו הקשר בין כריתת ערלת הברית וקדושת הגוף, לקיום התבואה והפרנסה?
◆ ◆ ◆
"רק אין יראת אלוקים" – יסוד לקדושת הגוףמניין נדע שיסוד קדושת הגוף נטוע בנפש האדם ביראת שמים? שככל ויהיה האדם ירא שמים כך יהיה קדוש ושומר על בריתו יותר?
אברהם אע"ה כשהגיע למצרים עם שרה אמר: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אישתי".
מצרים, שורש כל הטומאה התועבה והזוהמה בעולם, אומר אברהם אע"ה אם היה למצרים יראת שמים היו יכולים לקדש עצמם וגופם.
◆ ◆ ◆
רגבי אדמה לקיום תבואה, יראה לקיום התורהמהו הקשר בין קדושת הגוף, יראת שמים הנטועה בלב האדם לקיום התבואה והפרנסה של האדם?
חז"ל אומרים בשבת (לא, א): "אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, עסקת בפו"ר, ציפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר, ואפ"ה אי יראת ה' היא אוצרו אין, אי לא, לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה, הלך והעלה לו, א"ל, עירבת לי בהן קב חומטון, א"ל לאו, א"ל מוטב אם לא העלתה".
חז"ל ממשילים את קיום התורה באדם, האוצר של התורה, שהוא אך ורק על ידי היראת ה', והמשל הוא לאותן חיטים, אותה תבואה שהאדם מעלה לעליה, מה ייתן קיום לתבואה לאורך זמן, דוקא אותן חומטין, רגבי האדמה מהקרקע בהן גדלה התבואה.
כיצד יאצור וישמור האדם את אותה תבואה?
טבע טבוע במעשה בראשית, שע"י עירוב קב החומטין בתוך התבואה יהיה לה קיום, היא תוכל להמשיך לשאוב ממנה את הצרכים לקיום.
רגבי האדמה הינן משל ליראת ה' בכך שהם המגדלים ומצמיחים את התבואה. כך היא יראת ה', היא השורש המצמיח כל מעשה ומעשה בעבודת ה', היא הגורמת לאדם לפעול ולהתקדם בקיום תורה ומצוות.
וכך הוא האיש הישראלי הרוצה לשמר דרגתו ומעלתו בעבודת ה', עליו למשוך ולהחדיר בנפשו וליבו יראת ה', דוקא את אותה יראה שהצמיחה את מעשה המצוה ודרגתו בדבקות בה'.
◆ ◆ ◆
שלושה שופרות – יראה אחת לקיום דרגת האדםשלושה שופרות היו במעמד הר סיני.
השופר הראשון עוד בזמן שעם ישראל היו במחנה "וקול השופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה".
השופר השני כאשר העם עומד סמוך להר וכביכול עובד את ה': "וקול השופר הולך וחזק מאוד".
והשופר השלישי כאשר עם ישראל מגיע לשיא דרגתו, זאת בשביל שיעמדו באותה מדרגה לזמן: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק".
קול השופר מסמל את היראה המפעפעת בלב האדם, עוד בזמן שהוא עסוק בחייו הפרטיים, רץ לבנק, מטפל בילדיו, ואז מתעורר האדם לאיזה מעשה מצווה כל שהוא.
מה דוחף אותו?
יראת שמים!
ואז הוא מתחיל לעשות את המצווה, ולפעמים זה קשה ולא קל.
מה נותן לו את הכח להמשיך?
יראת שמים!
וכשעומד לאחר קיום המצווה, מה גורר מצווה ועוד מצווה? מה מעמיד אותו בדרגתו דבוק בה'?
יראת שמים!
אותה היראה המצמיחה ומעוררת את האדם לקיום תורה ומצוות ולדבקות בה' בעודו שקוע בעסקי היום-יום, בתוך החומריות והעולם הזה, היא-היא המקיימת ומחזיקה את האדם בדרגתו לאחר שנתעלה בדבקות בה'.
◆ ◆ ◆
קיום הגוף בתבואה – מכח קיום הנפש ביראת ה'דוד הע"ה אומר בתהילים (יט, י) יראת ה' טהורה עומדת לעד".
אדם הרוצה לקיים את מדרגתו בעבודת ה' לעד נצרך הוא ליראת ה' טהורה, לא לערב רצונות וחשקים משלו, לזכך את הרצון של האדם שיהיה בטל לרצונו של הקב"ה.
ר' אהרן ליב זצ"ל אמר: "אדם צריך לחשוב, שלא ריבוי הדברים הוא העיקר, רק הזוך, מה שיותר זך יותר רצוי".
אם יחיה האדם באופן זה של זוך וטהרה ביראת שמים, יזכה שמעשיו יתקיימו לעד.
כאשר מעשיו של האדם בעבודת השם מתקיימים לעד, יוכל לזכות למה שמקיים את גופו בעולם הזה.
התבואה והפרנסה של האדם תתקיים כאשר יהיה גופו כלי לעבודת השם בזכות היראת שמים.
