"תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי"
הפתרון לאלכוהוליזם
"עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת. וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל. הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד". (משלי כג, לג-לה)
יש כאן תיאור מפליא. אדם ששותה יין, שוכב שיכור ומתגולל במצב שפל עד שנוח לו ליפול ולמות.
היכוהו המכים, הלמוהו, והוא אומר שלא חלה, לא יודע כלום.
הכל נשכח, נעלם כלא היה, ורק זועק: "מתי אקיץ, אוסיף, אבקשנו עוד"!!
אדם נורמלי, שפוי בדעתו יאמר כי זה האיש חולה, טיפש ומשוגע. וזו האמת? האם אדם זה באמת חולה טיפש ומשוגע?
אם נעצור את השיכור הזה ברגע של שפיות, נציג לפניו שיכור מתגולל באשפתות, נאמר לו, ראה, כזה אתה לאחר שתיית היין. האם תרצה לחזור לשם?! האם תכניס לפה שלך עוד כוסית משקה אחת?!
ומה עונה אותו שיכור? מעניין מה הוא שתה, איזה סוג, איזה משקה?!
זהו, כאן אנחנו בודאי נדע שהאדם הזה חסר שפיות, משוגע לגמרי. אנחנו מדברים איתו על הסכנה של השתיה, על המוות שאורב לפתחו, על מחלות, הסגרה בבתי חולים לחולי נפש, כליאה בבתי כלא על פגיעה בשלום הציבור, והשיכור בשלו... "איזה משקה הוא שתה"!!
הבעיה – לדעת המלבי"ם
זה התיאור של שלמה המלך ע"ה. נוראה ומבהיל!
כותב הרב המלבי"ם זצ"ל, ז"ל: "עיניך יראו זרות, נגד מה שכתב 'תנה בני ליבך לי ועיניך דרכי תצורנה, אמר שע"י היין יהיה בהפך, אם בעיניו שיתורו אחרי זנות ויראו נשים זרות לזנות עמהם, ואם לבבו שיתור אחרי מינות וידבר תהפוכות וכו'.
מבואר במלבי"ם, שהמצב הזה של שיכרון ומתוך זה חיפוש אחרי זנות ומינות נובע מכך שהאדם לא נותן את ליבו "לי", ואינו נוצר את דרכי ה'.
ממשיך המלבי"ם לתאר את האלכוהוליסט: "והיית שוכב בלב ים, תחלה יהיה כשוכב בלב ים וצף על מים מי הים ולוחם עם גלי הים". כך זה בהתחלה, עדיין האדם מאמין שהוא יכול להילחם.
"ואח"כ ידמה כשוכב בראש חיבל, שהוא תורן הספינה, שמשם ייפול למצולה וכו' ויטבע שם, כן נופל ממעלתו לעמקי בור וטובע בתהום האבדון". אחרי כל הניסיונות לצלוח את הים, האדם כבר מגיע לנקודת ייאוש ורומה להפיל עצמו למוות מראש התורן.
"היכוני בל חליתי", הוא סובל ועדיין אומר שלא חלה, הלמוהו, ביותר ממכה רגילה, ולא יודע גם את זאת. הוא לא מרגיש כלום, הוא בשלו: "איזה משקה הוא שתה"?
מתי אקיץ – למַה? כדי להתחיל דף חדש?
לא!
"אוסיף, אבקשנו עוד".
נראה כאילו אין פתרון לאדם כזה. ובמצודת דוד כתב: "ולזה הזהר בה מאד כי קשה לפרוש ממנה". אבל איך נזהרים ממנה? וכי אותו שיכור לא ניסה אלפי פעמים להפסיק?
וכי השיכור נהנה מזה? הרי הוא הגיע לנקודת ייאוש ש'טוב מותי מחיי'. משפחה, חברים, עבודה, קהילה, בריאות, פרנסה – הכל נאבד ונשמד בידי האלכוהול, וכי לא ירצה להיזהר?
הפתרון – לדעת המלבי"ם
"תנה בני ליבך לי, ועיניך דרכי תצורנה".
זה הפיתרון ששלמה המלך החכם מכל האדם מלמדנו על מחלת האלכוהוליזם.
לא יעזור לו להפסיק ריבי רבבות אלפי פעמים, הוא יחזור לשם שוב, לא כי נהנה ורוצה בזה, אלא מפני שדבר עמוק ופנימי יותר מסתתר מאחורי האלכוהוליזם.
האלכוהול הינו רק הסימפטום, התוצאה.
ומהו, מהי הבעיה העיקרית של השיכור?
נראה כי כאשר נגלה את הבעיה, יהיה זה הפיתרון המושלם לבעיה, וכאשר יבצע את דרך הפעולה לאותו פתרון באופן מתמיד וכנה, יגיע האלכוהוליסט להחלמה.
וזה מה שמכוון אותנו המלבי"ם לפסוק "תנה בני ליבך לי, ועיניך דרכי תיצורנה". אי נתינת הלב לאלוקים, אי שימת העיניים על דרכי השם וההליכה בדרכיו, הם הבעיה.
האלכוהוליסט לא מחפש את האלכוהול. הוא מחפש בתוכו את אלוקים.
כשרק יפקיד את ליבו להשגחת אלוקים, ייכנע, יקבל, יצעד בדרכי ה' – רצונך יעשה ולא רצוני, אז יחווה האדם את החוויה הרוחנית, את השינוי המהותי בחייו, בגישתו לחיים ויגיע לפתרון.
תפילה נישא: קלי, אני מעמיד עצמי לרשותך לבנות איתי ולעשות עימי ככל שתחפוץ, שחרר אותי מכבלי כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך, הסר מעלי את הקשיים שלי כדי שהניצחון עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם לכחך, לאהבתך, ולדרך חייך. מי ייתן ואעשה את רצונך תמיד, אמן!
(מקורות: משלי כג, לג-לה, מלבי"ם, ג'ו וצ'ארלי בסדנה על הספר הגדול)
