גמילת נער מהוצ"ז לבטלה בני בנים חלק רביעי, כ׳

ב"ה, י"ח תמוז תשנ"ח

למכון אחד

בדבר הנער בן ט"ז שרגיל להוציא זל"ב בידיים ולהדיח חבריו לעשות כן הם לו והוא להם רח"ל, ומתגבר עליו יצרו אע"פ שיודע שעובר עבירה ושלא יהיה לו מקום בקהילתו החרדית עקב מעשיו, וכבר סולק מישיבה אחת ובישיבה אחרת אסרו עליו ללון בפנימיה.

וכתבתם שטיפלו בו בשיטה של הקניית לו דימוי עצמי חיובי כדי שירגיש שיש לו הכוח לשלוט ביצרו. ואכן הגם שממדרגות התשובה היא להיות השב נכנע ושפל רוח כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב' וסוף פרק ז' ורבנו יונה בשערי תשובה בשער הראשון עיקר ז', כל זה לאחר שעזב את החטא וכבר שב אבל כדי לשוב צריך הוא לחוש שהקב"ה מחשיבו ורוצה בתשובתו וממילא שיש ערך לעצמו. וכעין זה נרמז בכתוב ואהבת לרעך כמוך כי כדי לאהוב אחרים צריך לאהוב גם את עצמו והוא כלל גדול בתורה, ברם מצוה להביא את הנער לחדול ממעשיו גם אם לא יעלה במעלות התשובה כלל.

ועוד כתבתם שצוותה עליו הפסיכולוגית שיוציא זל"ב כמה פעמים ביום וכמה ימים בשבוע ויטבול במקוה אחרי כל יום מהימים האלה, ומטרתה היתה להפוך את מעשיו מכפייתיים מצד יצרו לוולונטריים על ידי שתחילה תהיה השליטה בידי הפסיכולוגית ואחר כך בידו ואז יוכל למשול ביצרו. ושאלתם האם שפיר עבדה שהרי צוותה עליו לעשות איסור אף על פי שאמרה כן לטובתו.

הנה בעיקר מה שצוותה עליו לא עברה על ולפני עור מדאורייתא, אע"פ ששייך ולפני עור בציווי או דיבור גם ללא מעשה כמו שכתב הרמב"ם בפרוש המשניות במסכת תרומות פרק ו' משנה ג' וכמו שנראה בתורת כהנים בפרשת קדושים ובמסכת שבת דף ק"נ עמוד א' עיי"ש, כי כיון שהנער מוחזק להוציא זל"ב ואין ספק שיעשה כן גם בלי ציוויה הרי זה כקאי בחד עברא דנהרא במסכת עבודה זרה דף ו' עמוד א'.*

אך מה שצוותה עליו בפירוט לעשות כן כמה פעמים בכמה ימים, אם מדעת עצמו לא היה עושה כן וכמו שמשמע ממה שכתבתם שבקש להפחית את מספר הפעמים שנדרש להוציא זל"ב, לכאורה הרי זה מרבה באיסורו ויש בו מחלוקת הראשונים. לדעת הריטב"א אין בריבוי האיסור משום ולפני עור דאורייתא שכן כתב במסכת עבודה זרה שם, וז"ל כל היכא דמצי עביר איסור שלא על ידינו לית' משום ולפני עור ואע"פ שהוא מרבה באיסור על ידינו לא חיישינן וכו' עכ"ל וכן כתב המאירי אע"פ שמ"מ גורם לו להרבות באיסור אין בזו נתינת מכשול וכו' עכ"ל. ונראה מקורם בגמרא שם שאם לעכו"ם יש בהמה משלו אזי ישראל המוכר לו בהמה אינו עובר על ולפני עור כיון שגם בלי המכירה יכול העכו"ם להקריב את שלו, ולא חששו שמא יקריב את שניהן ונמצא שהמוכר לו הרבה באיסורו.

ואולם יש לדחות שאין דרך העכו"ם להקריב יותר מבהמה אחת ולכן לא חששו מה שאין כן בשאר עניינים שפיר יש לחוש במרבה באיסור משום ולפני עור. זו היא דעת התוספות בדף י"ד עמוד ב' בד"ה מקום שנהגו, וז"ל פרוש משום חשש רביעה ועבר אלפני עור וגו' ומדלא מפליג הכא בין אית ליה בהמה ובין לית ליה בהמה אלמא משמע דאפילו אית ליה לעובד כוכבים בהמה אחרניתא אסור. וקשה להר"ר אלחנן מאי שנא מדלעיל (ו.) לגבי תקרובת דאי אית ליה לדידיה שרי ללישנא דלפני עור והכא קיימינן לאותו לישנא כמו דפרי', ותרץ ר' יהודה דשאני רביעה שהוא מתאווה לכל בהמה ובהמה עכ"ל. הרי שלדעתם אף על פי שיש לעכו"ם בהמה משלו, מכל מקום כיון שהעכו"ם מרבה באיסור רביעה במה שישראל מוכר לו בהמה נוספת שוב עובר המוכר על ולפני עור, ומשמע שעובר מדאורייתא כמו שכתב בשו"ת בית שלמה חלק א' חלק אורח חיים סימן ל"ח. ולפי זה המרבה באיסור הוי מחלוקת הריטב"א המאירי עם התוספות בספק איסור דאורייתא של ולפני עור, ולחומרא.

ואולם לע"ד אין הטיפול בנער מרבה באיסורו אלא מקדים באיסורו, ולדוגמה אם מדעת עצמו היה מוציא זל"ב מספר פעמים בחודש ועל ידי ציווי הפסיכולוגית יוציא יותר מהרגלו בשבוע הראשון, עד אשר יצא מאפו והיה לו לזרה ויפסיק או יצמצם באופן שעד סוף החודש יסתכם באותו מספר הוצאות זרע שהיה מוציא לבטלה בלאו הכי, הרי שהקדימה באיסורו ולא הרבתה באיסורו. ובגמרא משמע שהמקדים באיסורו אינו עובר שהרי אמרו מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול עכ"ל ואוקימנא בתרי עברי דנהרא, ואילו בחד עברא דנהרא אינו עובר אף על פי שעל ידי ההושטה בוודאי ממהר את הכוס לידו של הנזיר או את האבר לידו של הבן נח, ואלמא אין בהקדמת האיסור משום ולפני עור ומה לי הקדמת זמן מעט או הרבה. והגם שבשו"ת משיב דבר חלק ב' סימן ל"א כתב שהמקדים באיסור עובר משום מסייע לעוברי עבירה אין זה אלא מדרבנן עיי"ש, ועוד שכתב כן בדעת רש"י אבל בדעת התוספות באר שבחד עברא דנהרא מותר להקדים באסורו דהוי מסייע שאין בו ממש.

ובנדון של הנער י"ל שגם רש"י יודה כיון שהטיפול בא למנוע ממנו מלחטוא לעתיד כי בוודאי להוציא זל"ב לאורך זמן חמור יותר מאשר להוציאו לשעה, ועוד שאם ימשיך בהרגלו ידרדר לזנות ועריות וכמו שכתבתם שכבר התחיל לבקר במקומות שמצויים שם זונים וזונות. וכמה אחרונים התירו לסייע לחברו לעבור עבירה קלה כדי להצילו מעבירה חמורה ויש שצידדו כן אפילו בולפני עור מדאורייתא, והגם שיש מהמקילים שכתבו רק בלשון אולי ואפשר ואילו הפוסקים כנגדם כתבו בבירור לאסור ועיין בהגהות רע"א ביורה דעה סימן קפ"א סעיף ו' ושדי חמד מערכת הוי"ו כלל כ"ו אות י"א ושו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן קכ"ו וחזון איש הלכות שביעית סימן י"ב אות ט' ושו"ת מנחת שלמה סימן ל"ה, ובספר לפני עור עמ' קנ"ב-קנ"ו ליקט את הדעות. מכל מקום כאן שבלאו הכי הנער עובר תדיר ובאותו החטא והטיפול רק מקדים באיסורו וגם בא בנסיון להצילו לגמרי נלע"ד דקיל טפי. ובפרט שכתבתם שהנער מכשיל אחרים, כי להציל את הרבים שפיר אומרים לאדם לחטוא באיסור קל בכדי שיזכו חבריו כמו שכתבו התוספות במסכת גיטין דף מ"א עמוד ב' בד"ה כופים.

ויש להשוות את הנדון למה שאמרו במסכת מועד קטן דף י"ז עמוד א' וחגיגה דף ט"ז עמוד א' וקידושין דף מ' עמוד א', תניא ר' אילעאי אומר ויש גורסים ר' אילעאי הזקן או אליעזר הזקן, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא עכ"ל. ויש בזה כמה שיטות בראשונים, הא' במועד קטן שם בפרוש המיוחס לרש"י בשם רבו בשם רב האי גאון וכן הוא ברש"י שעל הרי"ף שם בד"ה למקום ובד"ה מ"ט בפרוש הראשון עיי"ש שלא התיר ר' אילעאי לעבור עבירה כלשהי אלא התכוון שעל ידי שילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים יכניע את יצרו ולא יחטא, ומה שאמר שיעשה מה שלבו חפץ עכ"ל היינו שכיון שלובש שחורים וכו' בודאי לבו חפץ שלא לעבור כלל. ולפי זה קצת קשה הסיום ואל יחלל שם שמים בפהרסיא עכ"ל כי אם לא יחטא חילול השם מניין, וצ"ל שקאי על תחילת דברי ר' אילעאי כלומר מי שרואה שיצרו מתגבר עליו אל יחלל שם שמים בפרהסיא אלא ילך למקום וכו'.

ויותר נראה כגרסת ספר האשכול חלק ב' בהלכות מועד קטן ואבלות פרק מ"ו צד 155 בשם הגאון שהוא רב האי גאון, וז"ל יגיעת הדרך ואכסנאות ולבישת שחורי' ישברו יצה"ר וכך יתחיל, ואם לא אהני מעשיו ויצרו מתגבר אף בשחורים עכ"פ טוב שיעשה במקום שאין מכירין אותו עכ"ל שלפי זה ר' אילעאי אמר שני דברים, הא' שמי שמתגבר עליו יצרו ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ואולי יכניע את יצרו, וב' שאם עדיין יצרו מתגבר עליו לפחות אל יחלל שם שמים בפהרסיא. ונמצא שלבישת השחורים באה כדי להכניע את יצרו ואילו ההליכה למקום שאין מכירים אותו באה הן כדי להכניע את יצרו והן למנוע חילול השם אם אינו מצליח להכניע את יצרו.

ולפי זה אפילו בלי לבישת שחורים יש לו ללכת למקום שאין מכירים אותו כי מן הסתם הוא מרוחק מביתו ויתיגע בדרך ויכניע את יצרו, וכן להפך אפילו אם לא ילך למקום אחר ראוי לו ללבוש שחורים כדי להכניע את יצרו. אבל אין לפרש שההליכה למקום שאין מכירים אותו היא רק כדי למנוע חילול שם שמים ברבים, כי הרבה עבירות נעשות בסתר ובפרט זנות ועריות ואין בהן חילול השם אפילו במקומו ואטו בעבירות אלה לא דיבר ר' אילעאי.

ולע"ד יש טעם נוסף ללכת למקום שאין מכירים אותו וללבוש שחורים והוא על דרך שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב' הלכה ד', וז"ל מדרכי התשובה להיות השב צועק וכו' ומשנה שמו כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו וכו' עכ"ל. ולכן אם חטא כשהיה לבוש לבנים ראוי לו לשנות מהרגלו וללבוש שחורים לאמר שאינו אותו מי שחטא כי זה שחטא לבש לבנים. וכן אם חטא במקומו ראוי לו לדור במקום אחר לאמר שאינו אותו האיש כי הלה היה דר במקום פלוני ואילו הוא דר במקום אחר. והוא הדין להפך, שאם יודע שמתגבר עליו יצרו ילך כתחילה למקום אחר וילבש שם שחורים, כדי שכאשר יחזור למקומו וילבש לבנים נמצא כאילו אינו אותו אדם שחטא.

והנה לשתי הדעות בשם רב האי גאון ר' אילעאי מיירי בעבירה ממש רק שלפי מה שהביא רש"י בשמו אין הכוונה שיעבור עבירה בפועל, ואילו לפי ספר האשכול אם יצרו מתגבר עליו קושטא יש לו לעבור בסתר ולא לחלל ש"ש ברבים וכן דעת הפרוש המיוחס לרש"י במועד קטן שם בפרוש הראשון ורש"י שעל הרי"ף שם בלישנא אחרינא וכן כתבו התוספות ורבנו אברהם מן ההר והמאירי במסכת חגיגה וכן כתבו בתוספות הרא"ש והריטב"א במסכת קדושין שם. ובתוספות הרא"ש באר שאין במשמעות רבי אילעאי היתר לעבור עבירה אלא כלומר מוטב שיעשה עבירה בסתר ולא בפרהסיא והיא בחירת הרע במיעוטו אבל אינו היתר. וגם הרי"ף במועד קטן והרי"ץ הובא בספר האשכול פרשו בכוונת רבי אילעאי שיעבור עבירה ממש, אלא שדחו דבריו שכן כתב הרי"ף שאע"פ שמתגבר יצרו עליו מיבעי ליה ליתוביה בדעתיה דקיי"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים עכ"ל. וצ"ע היאך סתר בכך את דברי התנא, ואטו לא ידע רבי אילעאי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

ויש פרוש אחר והוא של רבנו חננאל במסכת מועד קטו דף י"ז עמוד א' שכתב שרבי אילעאי לא התכוון לעבירה על המצוות כלל אלא למעשים המביאים לידי עבירה, וז"ל שעל כגון אלה אמר שילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויכסה שחורין ויעשה מה שלבו חפץ כגון אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן, מה שאין כן דבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפילו חייבי לאוין או חייבי עשה וכ"ש למעלה שאיסורן איסור עולם ח"ו שהתיר רבי אלעאי ואפילו בסתר, אלא דבר שאמרנו למעלה הוא שאמר לעשות, ואפילו דברים הללו לא התיר לו אלא אמר לו כמשיא עצה כדי להבריח יצרו להשלים תאוותו, וכיון שרואה עצמו לבוש שחורין ועטוף שחורין משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה עכ"ל והובא בקיצור בתוספות ובספר האגודה בכמה מקומות. וצריך לאמר שמיירי בתלמיד חכם שחילול השם על ידו חמור יותר כמו שהביא הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ה' הלכה י"א, וכן כתב רבנו חננאל במסכת חגיגה שלא התיר רבי אילעאי אלא במה דליכא עבירה ואע"פ [כן] לצורבא מרבנן חילול שמים הוא עכ"ל. ומיהו לשון אדם שנקט רבי אילעאי אינו משמע כן וגם מסדר העניינים בגמרא משמע שמיירי בעבירה ממש, ולכן בתוספות ותוספות הרא"ש בקדושין שם דחו את דבריו.

ופשוט לע"ד שגם רבנו חננאל והרי"ף מודים שאם אכן אדם עומד לחטוא עדיף שיחטא באופן שאין בו חילול שם שמים ובאופן שיקל עליו שלא לחטוא עוד כי מהיכי תיתי שלא ימעיט בעצמו באיסור, ורק נחלקו האם מותר ליעץ לו כן ועיין בשו"ת משיב דבר חלק ב' סימן מ"ג ומ"ד, כי רבנו חננאל והרי"ף כל אחד לפי דרכו סוברים שאסור לאמר לאדם לחטוא בעבירה קלה כדי להציל את עצמו מעבירה חמורה אלא עליו לכוף את יצרו ולא לעבור כמו שכתב הרי"ף. ואינו דומה למסכת שבת דף ד' עמוד א' שפסק הרי"ף שמותר לאדם לרדות פת מן התנור בשבת כדי שלא לבוא לידי איסור סקילה כי שם כבר הדביק את הפת ובאה העבירה לעולם ולא שייך לכוף את יצרו, מה שאין כן כאן אין לו לחטוא לא בקלה ולא בחמורה, וכל שכן לדעת רבנו חננאל שם שרדיית הפת היא בעיא דלא איפשטא. ואילו רב האי גאון כפי שמובא בספר האשכול והתוספות במסכת חגיגה ועוד ראשונים סוברים שכיון שכוונת האומר היא להמעיט בעבירת חברו מותר ליעץ לו לעבור אותה בצורה קלה יותר.

ולפי מה שכתב בתוספות הרא"ש בקדושין שם שאין בדברי רבי אילעאי משמעות היתר לעבור עבירה אלא רק בחירת הרע במיעוטו מסתבר שבאופן זה הכל מודים שמותר ליעץ לו כן, ושגם רבנו חננאל לא קאמר אלא מפני שלשונו של רבי אילעאי משמע היתר גמור וזה לא יתכן בעבירה, וגם כיון שסתם רבי אילעאי את דבריו משמע שיש להורות כן אפילו ברבים ושמא תצא מזה חורבה [ראה לעיל סימן ח']. מה שאין כן להורות ליחיד, אם ברור לנו שלא מצי כייף ליצרו ומבהירים לו שאין האיסור נהפך להיתר גם רבנו חננאל יודה ועל כל פנים באופן זה יש לסמוך על המקילים.

כתבתי כל זה להלכה אבל עדיין לא למעשה עד שיסכים אתי בעל הוראה מובהק*, ועיין בשו"ת משיב דבר בסוף דבריו שם שלהתיר איסור בשביל איסור צריך להיות מתון הרבה ולצרף דעת גדולים כדי שלא תצא מזה חורבה. ואין ללמוד ממקרה זה למקרים אחרים אלא יש לשאול כל פעם מחדש.

יהודה הרצל הנקין