בחלומות הוורודים שלי לא חשבתי שאגיע לגדולה. רציתי רק להיות קרוב לגדול הדור. הודיתי ושמחתי על ההזדמנות והאפשרות ללמוד ממנו וללוות אותו. ניסיתי קצת להיות לעזר וסדרתי את 'חדר השיעורים' לפני ואחרי. נכון, המתנתי בסבלנות כל הזמן שגדול הדור עלה אל הקודש פנימה.. ואפילו זכיתי להיות הראשון שפגש בו ובקרינה שבקעה ממנו כשחזר מהאור, אבל כל זה לא לימד אותי דבר על התפקיד שלי..
בפעם הראשונה "שנקראתי לדגל", היה לכולם ברור שמה שקורה לא קשור אליי. "הוא" הרים את הידיים, ואני ניצחתי... בפעם השניה כבר ניהלתי את המערכה, נגד החברים הטובים ביותר שלי.. רגע לפני שהם הרגו אותי, ניצלתי בנס. בפעם השלישית, כששמעתי צמד "קושרים" מכתירים אותי כמנהיג הבא ויורשו מחיים של מורי ורבי, דרשתי במפגיע שייענשו לאלתר.
והם, הם צדקו. אמנם לא הייתי הבחירה הראשונה של מורי ורבי (הוא העדיף שיורשו יהיה ממשפחתו), אבל במציאות אני הוא זה שמונה להיות "הממשיך". לא כולם אהבו את רעיון המנהיגות שלי (אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה), אבל כשהמינוי ניתן לי קבל עם ועולם, כולם התיישרו איתו. כציון עובדה ומבלי להתרברב אכתוב, שכל העולם שמע עליי..
כן, קראתם נכון. בתקופתי, לא היה מי שלא ידע על קיומי.
לא היתה נפש חיה שלא שמעה על יהושוע בן נון. מי שבימיו עברו ישראל את הירדן, העלימו את חומות יריחו, כבשו את ארץ כנען והשמידו את שבעת העממים ושלושים ואחד מלכיהם האדירים עם אבני אלגביש שניחתו עליהם משמיים. לא היה אדם בעולם שלא הבחין בשמש ובירח עומדים יום שלם בגבעון ועמק איילון בהתאמה. ולא, לא עשו לו לוויה מפוארת, גם לא בכו עליו. האמת היא שאפילו לא הספידו אותו כראוי, הוא כל כך הצליח בתפקיד שלו לתת לכולם ושכולם יהיו מרוצים ועסוקים, עד שהסתלק לעולם האמת כמעט בלי ששמו לב.. (שבת קה' ע"ב).
חז"ל אומרים שלאחר ציווי ה' על ירושת בנות צלופחד תבע משה מה' שמחליפו ימונה מצאצאיו – "איש על העדה" (שיהא סובל כל אחד ודעתו – רש"י).. והקב"ה ענה לו: "נוצר תאנה יאכל פריה", אתה יודע שהרבה שרתך יהושע, והיה משכים ומעריב לבית הוועד, והוא היה מסדר את הספסלים ופורש את המחצלות. קח לך את יהושע בן נון. זה אותו יהושוע שהלך עם משה אל הר סיני, גם שם הוא היה "משרת" – "ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל- הר האלוקים"..
גם בזמן נבואת אלדד ומידד יהושוע הוא "נער משרת" שלא רואה את עצמו כממשיכו של משה ודורש לכלוא אותם על נבואתם.. אגב, על התמיהה מדוע קוראת התורה ליהושוע "נער" שלא ימיש מהאוהל בזמן שהוא היה בן 56.. (נפטר בגיל 110, מינוס 14 שנות כיבוש וחלוקה, מינוס 40 שנות הנדודים במדבר), עונה רבינו בחיי שזו בעצם ההגדרה של יהושוע. "נער" פירושו משרת. כמו "נערי המלך משרתיו"... אדם בן 56 שלא מחזיק טובה לעצמו, שמבין שכל מהותו הוא שירות, זה "לתת", הוא ראוי לאמון ההנהגה, הוא מנהיג.
ולא, זה לא בגלל שהוא לא ידע להעמיד גבולות. כי יום לפני מות משה הוא נהג אחרת לגמריי: הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן, הלך משה אצל יהושע ואמר לו: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע: כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך? - - -
יהושוע הוא משרת שיודע שבשום מצב הוא לא הסיפור. יש לו תפקיד. בדיוק כמו בתפילה שתיקן, תפילת "עלינו לשבח"..
- - - - - - - - -
זה הזמן והמקום להדגיש – לא ניתן להשוות בין שמיים לארץ. אין לי שמץ של הבנה קלושה, לא בחמה ולא בלבנה. בטח ובטח לא במה שעזר להם להפוך למה שהם. ואם ראשונים כמלאכים איני חמור. המילים הללו נכתבו כדי שאתחבר למה שחז"ל לימדונו: על הדרך לשרת ולזכות באמון. שאזכה.
