ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא: קטעים קצרים על החלמה 997 צפיות

קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #105719

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2282 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 805

שלום אחים יקרים
אני רוצה (שתי המילים שהכי מפחיד אותי לבטא פה..) לפתוח שרשור שבו אביא בל"נ קטעים קצרים על התמכרויות והחלמה מאנשי מקצוע או ממכורים מחלימים ששמעתי או קראתי באינטרנט ואני מרגיש שהם מוסיפים לי בהבנה או בקבלה העצמית.
ייתכן שיהיו דברים שיאתגרו את התפיסה המקובלת, לדעתי ראש פתוח חיוני לכל תהליך עצמי ואשמח לקרוא ביקורת או הזדהות עם הנאמר.
אם מישהו מעוניין במקור הנאמר שישלח בקשה בפרטי, רוב הדברים יהיו במקורם באנגלית.
בתפילה שיהיה רק לתועלת. אמן.
אוהב אתכם
'פנימה'

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #105720

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2282 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 805
ד"ר גאבור מטה (בהונגרית: Gabor Maté) הוא רופא קנדי המומחה לחקר וטיפול בהתמכרות.
מטה נולד בבודפשט שבהונגריה בשנת 1944 והוא ניצול שואה.

אשליית ה"נורמה"
אחד מהשיעורים שלי נקרא - האשליה של ה'נורמלי', אנחנו חושבים שיש אנשים שנמצאים פה שהם נקרים 'נורמליים', 
ולעומתם יש את האנשים עם הבעיות ה'פתולוגיות' עם המחלות כמו - דיכאון, חרדה, התמכרויות, סכיזופרניה, תסמונת דו-קוטבית, הפרעות קשב וריכוז, או שאר מצבים נפשיים.
מה שאני רואה זה 'רצף', וכולנו על הרצף הזה. התכונות הללו נמצאות ברמה כזאת או אחרת כמעט אצל כולנו, וזה מיתוס שגוי שטוען שיש כזה דבר 'נורמלי' 'לא נורמלי'.
ע"פ המחקר המקום הכי טוב בעולם לאדם סכיזופרני הוא לא בארה"ב, עם כל תרבות התרופות שיש בה, אלא בכפר בהודו או באפריקה, שבו יש קבלה של המצב הזה, אנשים שם עושים מקום לשוני שלו, קשרים חברתיים לא נשברים בגלל המצב אלא מתוחזקים, האדם לא מנודה מהחברה אלא מקובל על ידה, ונותנים לו מרחב להתנהג בצורה שבה הוא חש שהוא צריך להתנהג, להתבטא באופן שבו הוא מרגיש צורך להתבטא, וכל הקהילה אולי תשיר איתו או תפתח איתו שיחה, תעשה איתו טקסים ברמה ובאופן שבו הוא מתקשר איתה, ואולי תמצא משמעות ב"שיגעון" שלו.
'מחלה' זו הגדרה ברמה התפיסתית והתרבותית, היא לא תופעה מבודדת שהיחיד מייצר מעצמו, אלא תבנית שהחברה מייצרת.
לכן חברה שחותכת אותנו מהרוחניות שלנו, חברה שחותכת אותנו מלהיות חברתיים - בכך שהיא עושה אידאל מלהיות אדם אינדיבידואלי שנאמן רק למה שהוא מרגיש ורוצה, והורסת את ההקשר החברתי של דברים מה שמתעלם מהצרכים הרגשיים שלנו להיות שייכים לחברה, חברה כזאת תהפוך להיות חברה שמייצרת מחלות, 
לדעתי זה קשור מאד למערכת הכלכלה של החברה שבה אנו חיים, שאומרת שמה שחשוב זה לא 'מי אתה' אלא איך אתה מוערך על ידי האחרים, והחברה שלנו מעריכה אותנו במדדים חומרניים, כמה ערך חומרני אנחנו צורכים וכמה אנחנו מייצרים,
ואנשים שלא צורכים ולא מייצרים הופכים אוטו' לחסרי ערך בעיני החברה, כמו למשל אנשים קשישים. הטבע הזה של החברה מפריד אותנו מ'עצמנו'.
יש בטבע ובעולם שסביבנו תבונה, ואני לא מתכוון למי שייצר ומפעיל את הטבע, אלא לתכונות שקיימות בעולם עצמו, תכונות שאם נתעלם מהם אנו יוצרים סבל לעצמנו ולאחרים, והדרך להתיישר עם התבונה הזאת זה לבטא את עצמנו בצורה של חמלה, חיבור, ואהבה, זו הדרך שבה נועדנו להיות, ולהכיר בכך ולשאוף לזה זאת 'רוחניות' בעיניי.
הדרכים לשם הם רבות, חלק מוצאים אותה דרך ה'דת' שלהם, לחלק ה'דת' היא מכשול לזה כשהיא מגיע בצורה שלא תואמת אותם, תלוי אצל כל אחד ב'מי' ו'איך' ו'איפה' שלו, אבל בסוף זה מה שהאנשים מחפשים, ויש הרבה דרכים אחרות לרוחניות שאינם דתיות, אבל ביסודם של הדברים ישנו אלמנט רוחני בנו שאם נתעלם ממנו אנחנו בעצם מתעלמים מחלק מהותי בנו.
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #105727

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5817 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3428

מקסים.
תודה על זה.
זהו המבוא בקורס פסיכופתולוגיה..

מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #105739

תודה רבה פנימה, ממש מודה לך על כך. נשמח מאוד אם תוכל להחכמנו בעוד מאמרים נוספים.

תבורך!
אין ספק שזה יביא הרבה תועלת. תחום ההתמכרות הינו אחד התחומים הרחבים ביותר, כל מה שיש פה בפורום זה רק טיפה מן הים!

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #105753

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4213
תודה על השירות.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #105818

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2282 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 805

תודה על התגובות המעודדות אחים יקרים.

להלן עוד הרצאה של ד"ר מטה, היא קצת ארוכה אבל מאד דיברה אלי, ברובה.
שיהיה לתועלת.
יום מחובר ושמח לכולנו

נ.ב. - הוא מביא במאמר כמה דברים שהשארתי בבחינת "חכמה בגויים תאמין", ייתכן שטעיתי, אשמח להארותכם. 
אוהב אתכם.


ד"ר גאבור מטה - "כוחה של ההתמכרות, וההתמכרות לכח"
באתי הנה כדי להרצות על התמכרות, על כוחה של ההתמכרות, אבל גם על ההתמכרות לכוח.
כרופא, אני עובד בוונקובר שבקנדה, והזדמן לי לעבוד עם כמה אנשים מכורים ביותר. אנשים שמשתמשים בהרואין, שמזריקים קוקאין, שותים אלכוהול, משתמשים בקריסטל מת' ובכל סם המוכר לאדם.
והאנשים האלה סובלים. 
אם הצלחתו של רופא נמדדת באורך חייהם של חוליו, הרי שאני כשלון, כי חולי מתים צעירים מאד, יחסית.
הם מתים מאיידס, הם מתים מדלקת כבד, הם מתים מזיהומים בשסתומי הלב, הם מתים מזיהומים במוח, בעמוד השדרה,
בלב, במחזור הדם, הם מתים בגלל התאבדויות, מינוני יתר, אלימות, ממוות אקראי, 
וכשמסתכלים עליהם, נזכרים בדברי הסופר המצרי הדגול נגיב מחפוז שכתב: "אין ניכרים רשמי חיי-עצב יותר מאשר בגוף האדם."
כי אנשים אלה מאבדים הכל.
הם מאבדים את בריאותם, הם מאבדים את יופיים, הם מאבדים את שיניהם, הם מאבדים את הונם, הם מאבדים מערכות-יחסים ובסופו של דבר הם בד"כ מאבדים את חייהם.
אבל דבר איננו מערער את התמכרותם. דבר איננו יכול לאלץ אותם לוותר על התמכרותם. ההתמכרויות האלה רבות-עוצמה,
והשאלה היא: מדוע?
כפי שאמר לי אחד מחולי:"אינני פוחד למות", הוא אמר. "אני פוחד יותר לחיות."
והשאלה שעלינו לשאול היא: מדוע אנשים פוחדים מהחיים?
ואם רוצים להבין את ההתמכרות, אסור לבדוק מה לא בסדר בהתמכרות, אלא מה בסדר בה.
במלים אחרות, מה אותו אדם מקבל מההתמכרות? מה הוא מקבל ממנה שלא יקבל בדרך אחרת? 
מה שהמכורים זוכים לו הוא הקלה בכאב, הם זוכים בתחושת שלווה, תחושת שליטה, ברגיעה, רגיעה זמנית ביותר.
והשאלה היא מדוע חסרות בחייהם האיכויות האלה? מה קרה להן? 
אם מסתכלים על סמים כמו הרואין, מורפיום, קודאין, אם מסתכלים על קוקאין, על אלכוהול, אלה כולם משככי כאבים.
 בצורה זאת או אחרת, כולם משככים כאב.
 ולכן, השאלה האמיתית לגבי ההתמכרות איננה "מדוע ההתמכרות?" אלא "מדוע הכאב?"
 לאחרונה סיימתי לקרוא את הביוגרפיה של קית' ריצ'רדס, הגיטריסט של ה"רולינג סטונס", וכפי שאתם ודאי יודעים, 
כולם עדיין מופתעים מכך שריצ'רדס עדיין חי. כי במשך זמן רב הוא היה משתמש כבד ומכור להרואין. ובביוגרפיה שלו הוא כותב שהתמכרות היתה כולה עניין של חיפוש אחר שכחה. הוא אמר: "המאמצים שאנו עושים "רק כדי לא להיות עצמנו לשעות ספורות."
ואני עצמי מבין זאת היטב, כי אני מכיר מעצמי את האי-נוחות הזאת, את האי-נוחות להימצא בתוך עורי שלי, אני מכיר את התשוקה לברוח מן המוח שלי.
הפסיכיאטר הבריטי הדגול ר"ד לאנג אמר,שאנשים פוחדים משלושה דברים.
הם פוחדים מהמוות, מהזולת ומהמוח שלהם.
במשך זמן רב בחיי חיפשתי הסחות-דעת מהמוח שלי, כי חששתי להימצא ביחידות במחיצתו.
ואילו הסחות-דעת ניסיתי?
מעולם לא השתמשתי בסמים, אבל עשיתי זאת באמצעות עבודה, השלכתי את עצמי לפעילות.
והסחתי את דעתי גם בעזרת קניות; במקרה שלי, תקליטורי מוסיקה קלסית. אבל במובן הזה, הייתי מכור אמיתי. היה שבוע שבו הוצאתי 8,000 דולר על תקליטורי מוסיקה קלסית, לא בגלל שרציתי, אלא כי לא יכולתי שלא לחזור לאותה חנות.
כרופא, יילדתי גם הרבה תינוקות. ופעם אחת נטשתי אישה בצירי לידה בבית החולים, כדי לקנות מוסיקה קלסית. הייתי יכול להספיק לחזור בזמן לבית החולים, אבל כשנמצאים בחנות, אי-אפשר לצאת ממנה, כי במעברים מסתובבים ספקי מוסיקה קלסית מרושעים:
"חביבי, כבר שמעת את מחזור הסימפוניות האחרון של מוצרט?
"לא?! ובכן..."
אז החמצתי את הלידה ההיא וכשהגעתי הביתה, שיקרתי על כך לאשתי.
כמו כל מכור, נהגתי לשקר ולהתעלם מילדי בגלל האובססיה שלי לעבודה ולמוסיקה.
אז אני יודע איך זה לברוח מהחיים.
ההגדרה שלי ל"התמכרות" היא כל התנהגות שנותנת הקלה זמנית, עונג זמני, אך בטווח הארוך מסבה נזק, יש לה תוצאות שליליות ואי-אפשר לוותר עליה, למרות התוצאות השליליות האלה.
ומנקודת המבט הזאת אתם יכולים להבין שיש הרבה מאד התמכרויות.
נכון, ישנה התמכרות לסמים, אבל יש גם התמכרות לצריכה, יש התמכרות למין, לאינטרנט, לקניות, לאוכל.
לבודהיסטים יש מושג: "הרוחות הרעבות". הרוחות הרעבות הן יצורים בעלי בטן גדולה וריקה צוואר קטן וכחוש ופה זעיר,
ולכן הן לעולם אינן שבעות. הן אף-פעם לא מצליחות למלא את הריקנות הפנימית שלהן.
כולנו, בחברה הזאת, רוחות רעבות, לכולנו ישנה הריקנות הזאת, ורבים כל-כך מאיתנו מנסים למלא ריקנות זאת במשהו מבחוץ וההתמכרות היא כולה הנסיון למלא ריקנות זאת במשהו מבחוץ.
ואם רוצים לשאול מדוע מישהו מתייסר בכאבים, אי-אפשר לחפש את התשובה בגנים שלו.
צריך להתבונן בחייו, ובמקרה של החולים שלי, החולים המכורים מאד שלי, ברור מאד מדוע כואב להם. הרי כל חייהם
הם סבלו מהתעללות, הם החלו את חייהם כילדים מושפלים.
כל הנשים איתן עבדתי במשך 12 שנה, מאות נשים, סבלו מהתעללות מינית כילדות.
וגם הגברים סבלו מטראומות. גם הגברים סבלו מהתעללות מינית, מהזנחה, מהתעללות גופנית, מנטישה ומפגיעות רגשיות, שוב ושוב. וזו הסיבה לכאב.
ויש כאן עניין נוסף: המוח האנושי. 
המוח האנושי עצמו, כפי שכבר שמעתם, מפתח יחסי-גומלין עם הסביבה. זה לא רק תכנות גנטי. אז סוג הסביבה בה גדל הילד עתידה לעצב את התפתחות מוחו.
אני יכול לספר לכם על שני ניסויים בעכברים. לוקחים עכבר קטן, מכניסים לפיו מזון, והוא יאכל אותו, יהנה ממנו ויבלע אותו, 
אבל אם מניחים את המזון במרחק סנטימרים מאפו, הוא לא יתקרב כדי לאכול אותו; הוא יהיה מוכן לגווע ברעב מאשר לאכול אותו.
מדוע?
כי ביטלו במוח שלו, בהתערבות גנטית, את הקולטנים של חומר כימי בשם "דופאמין".
הדופאמין הוא הכימיקל של התמריץ וההנעה. הדופאמין תמיד זורם כשאנו מונעים, נרגשים, מלאי-חיים, תוססים, סקרנים, 
כשאנו מחפשים מזון או שותף מיני. ללא הדופאמין, אין לנו הנעה. 
ומה לדעתכם מקבל המכור?
כשהמכור מזריק קוקאין, כשהמכור מזריק קריסטל מת', או כל סם אחר כמעט, הוא מקבל מנת דופאמין למוח.
והשאלה היא, מה קרה למוח שלו מלכתחילה? כי הקביעה שסמים ממכרים היא אגדה.
הסמים לכשעצמם אינם ממכרים,כי רוב האנשים שניסו סמים לא הפכו כלל למכורים. 
אז השאלה היא, מדוע אנשים מסוימים פגיעים להתמכרות?
כפי שמזון איננו ממכר, אבל יש אנשים שמתמכרים לו, קניות אינן ממכרות, אך יש אנשים שמכורים להן, הטלוויזיה אינה ממכרת, אך יש אנשים שמתמכרים לה.
אז השאלה היא, מדוע הרגישות הזאת?
היה ניסוי נוסף עם עכברים, ובו עכברים תינוקות, אם הם מופרדים מהאם, לא יבכו אליה.
ומה זה אומר בטבע? זה אומר שהם ימותו, כי רק האם מגינה על חיי הילד ומטפחת אותו.
ומדוע?
כי בהתערבות גנטית נותקו הקולטנים של החומר הכימי שקושר בין אזורים במוח, האנדורפינים, והאנדורפינים הם חומר טבעי
דמוי-מורפיום; האנדורפינים הם משככי הכאבים הטבעיים שלנו. והמורפיום או האנדורפינים גם מאפשרים את חוויית האהבה; הם מאפשרים לחוות את הקשר אל ההורה ואת הקשר של ההורה לצאצא. אז העכברים הקטנים האלה, ללא קולטני האנדורפין במוחם, באופן טבעי, לא יקראו לאם.
במלים אחרות, ההתמכרות לסמים אלה, וכמובן להרואין ולמורפיום, סמים אלה פועלים על מערכת האנדורפין; זו הסיבה שהם עובדים.
ולכן, השאלה היא, מה גורם לאנשים להזדקק לכימיקלים אלה מבחוץ?
מה שקורה להם הוא שכשהם סובלים מהתעללות בילדותם, המעגלים האלה אינם מתפתחים. 
כשאין בחיים אהבה וקשר, בגיל צעיר מאד, המעגלים החשובים האלה פשוט אינם מתפתחים כיאות.
ובתנאים של התעללות הדברים פשוט לא מתפתחים היטב ולכן המוח שלהם רגיש לשימוש בסמים.
עכשיו הם מרגישים נורמליים. עכשיו הם חשים הקלה בכאב. עכשיו הם חשים אהבה.
כפי שאמרה לי חולה אחת: "כשעשיתי הרואין בפעם הראשונה," היא אמרה, "ההרגשה היתה כמו חיבוק חם ורך, "ממש כמו אמא שמחבקת את תינוקה."
אני חשתי אותה ריקנות, אם כי לא כמו החולים שלי. 
מה שקרה לי הוא, שנולדתי בבודפשט שבהונגריה, ב-1944, להורים יהודיים, ממש לפני שהגרמנים כבשו את הונגריה.
ואתם יודעים מה קרה ליהודים במזרח-אירופה. ואני הייתי בן חודשיים כשהצבא הגרמני, הוורמאכט, נכנס לבודפשט.
וביום שלמחרת, אימי טילפנה לרופא הילדים ואמרה לו: "התוכל לבוא לבדוק את גאבור? הוא לא מפסיק לבכות."
ורופא הילדים אמר: "כמובן שאבוא לבדוק אותו, "אך דעי לך שכל התינוקות היהודיים שלי בוכים."
ומדוע? מה כבר יודעים תינוקות על היטלר, רצח-עם או מלחמה? כלום.
אבל קלטנו את המתח והאימה ואת הדיכאון של אימותינו, וזה אכן מעצב את מוח הילד.
וכמובן שבהמשך לכך קלטתי את המסר שהעולם איננו רוצה בי, כי אם אימי אינה מאושרת איתי, מן הסתם אין היא רוצה בי.
מדוע הפכתי מאוחר יותר לחולה-עבודה? כי אם לא רוצים בי, לפחות יצטרכו אותי. אהיה רופא חשוב ואנשים יצטרכו אותי וכך אוכל לפצות על התחושה הראשונית של היותי לא-רצוי.
ומה זה אומר? זה אומר שאני עובד ללא-הרף, וכשאינני עובד, אני קונה מוסיקה בכפייתיות.
ומה המסר שמקבלים ילדי? ילדי מקבלים את המסר שהם אינם רצויים. 
וכך אנו מעבירים את זה הלאה, מעבירים הלאה את הטראומה, מעבירים הלאה את הסבל, באופן תת-הכרתי, מדור לדור. 
אז ברור שיש דרכים רבות מאד למלא ריקנות זאת, ולכל אדם דרך משלו למלא את הריקנות, אבל הריקנות חוזרת תמיד למה שלא קיבלנו כשהיינו קטנים מאד.
ואז אנו מביטים במכור לסמים ואומרים לו: "איך אתה מסוגל לעולל זאת לעצמך? "איך אתה מסוגל להזריק לגוף שלך את החומר הנורא הזה, "שעלול להרוג אותך?" 
אבל ראו מה אנו מעוללים לעולם. אנו מזריקים כל מיני דברים לאטמוספירה, לאוקיינוסים ולסביבה, דברים שהורגים אותנו, שהורגים את העולם. 
איזו התמכרות גדולה יותר? ההתמכרות לנפט או לצריכה? איזו מהן מסבה נזק גדול יותר?
אבל אנו בכל זאת שופטים את המכורים לסמים, כי אנו בעצם רואים שהם בדיוק כמונו וזה לא מוצא חן בעינינו. אז אנו אומרים: "אתם שונים מאיתנו. אתם גרועים מאיתנו." 
במטוס לסאן-פאולו, או ריו דה-ז'ניירו, קראתי את ה"ניו-יורק טיימס" מה-9 ליוני, והיתה שם כתבה על ברזיל, והכתבה עסקה באדם בשם ניסיו גומז, מנהיג שבט הגוארני שבאמזונס, שנרצח בנובמבר האחרון, וסביר ששמעתם עליו. הוא נרצח משום שהגן על בני עמו מפני החברות והחוואים הגדולים שמשתלטים על יער הגשם והורסים את יער הגשם ומשמידים את סביבת המחיה של עמי האינדיאנים הילידים, כאן בברזיל.
כמי שבא מקנדה, אני יכול לומר לכם שכך גם קרה שם. 
רבים מחולי הם אכן אינדיאנים, בני האומה הראשונה, אינדיאנים ילידי קנדה, והם סובלים מהתמכרויות קשות. 
הם מהווים אחוז קטן מהאוכלוסיה, אבל אחוז גדול מהאסירים, מהמכורים, מחולי הנפש, מהתמאבדים. מדוע?
משום שאדמותיהם נלקחו מהם, ומשום שהם נטבחו והושפלו במשך דורות רבים. 
אבל השאלה שאני שואל היא, אם אפשר להבין את הסבל של עמי הילידים האלה ואיך הסבל הזה גורם להם לחפש הקלה בהתמכרויות שלהם, מה עם האחראיים לפשע זה? 
למה הם מכורים?
ובכן, הם מכורים לכוח, הם מכורים לעושר, הם מכורים לרכישת נכסים. הם רוצים להגדיל את עצמם.
וכשניסיתי להבין את ההתמכרות לכוח, בחנתי את כמה מהדמויות הכי חזקות בהיסטוריה.
ראיתי את אלכסנדר הגדול, נפוליאון, היטלר, בחנתי את ג'ינג'יס חאן, את סטאלין. 
מעניין מאד להתבונן באנשים אלה. ראשית כל, מדוע הם הזדקקו כל-כך לכוח? ראוי לציין שמבחינה גופנית הם היו אנשים נמוכים מאד, כמוני או נמוכים יותר; נמוכים יותר, למען האמת. הם הגיעו מהשוליים, הם לא באו מהאוכלוסיה העיקרית.
סטאלין היה גרוזיני, לא רוסי; נפוליאון היה קורסיקאי, לא צרפתי; אלכסנדר היה מקדוני, לא יווני, והיטלר היה אוסטרי ולא גרמני. כלומר, תחושה אמיתית של חוסר-בטחון ונחיתות. והם הזדקקו לכוח כדי להרגיש בסדר, או כדי להרגיש גדולים יותר, 
וכדי להשיג כוח זה, הם היו מוכנים בהחלט לצאת למלחמות להרוג המון אנשים, ולו רק כדי לקיים כוח זה. 
אינני טוען שרק נמוכים יכולים להיות רעבים-לכוח אבל הדוגמאות האלה מעניינות, כי כוח, ההתמכרות לכוח קשורה תמיד לריקנות שמנסים למלא במשהו מבחוץ. ונפוליאון, אפילו בהיותו בגלות באי סנט הלנה, אחרי שאיבד את כוחו, אמר: "אני אוהב כוח." אני אוהב כוח. הוא לא יכול היה לחשוב על עצמו כעל חסר-כוח. לא היתה לו שום תפישה עצמית ללא שום כוח חיצוני. 
וזה מעניין מאד, כשמשווים זאת לאנשים כמו בודהה או ישו, כי כאשר קוראים את סיפוריהם של ישו ובודהה, את שניהם פיתה השטן, ואחד הדברים שהשטן מציע הוא כוח, כוח גשמי, ושניהם סירבו. ומדוע הם סירבו? הם סירבו משום שהיה להם כוח בתוכם, הם לא הזדקקו לכוח מבחוץ. ושניהם סירבו משום שלא רצו לשלוט באנשים, אלא ללמד אנשים. הם רצו ללמד באמצעות דוגמה אישית ובמלים רכות, בעזרת חוכמה, ולא בכוח, ולכן הם סירבו לכוח. ומעניין מאד מה הם אמרו על כך.
ישו אמר שהכוח והמציאות אינם מחוץ לאדם, אלא בו עצמו. הוא אמר שממלכת האל היא פנימית. ובודהה, על ערש מותו,
כשנזיריו מתאבלים ובוכים, והם כולם עצובים, אמר: "אל תתאבלו עלי." הוא אמר: "וגם אל תסגדו לי. "מיצאו את האור שבתוככם, היו אור לעצמכם, מיצאו אור פנימי."
אז כשאנו מביטים בעולם הקשה הזה, עם כל חורבן הסביבה, ההתחממות הגלובלית והרס הימים, הבה לא נפנה לבעלי הכוח
כדי לשנות דברים, כי האנשים שמחזיקים בכוח, חוששני, הם לעתים קרובות מאד כמה מהאנשים הכי ריקים בעולם והם לא ישנו עבורנו את הדברים, עלינו למצוא את האור שבתוכנו, עלינו למצוא את האור בתוך הקהילות ובתוך החוכמה והיצירתיות שלנו-עצמנו. איננו יכולים לצפות שבעלי הכוח ישפרו עבורנו את הדברים, כי הם לעולם לא יעשו זאת, אלא אם נכריח אותם. 
אומרים שהאדם תחרותי מטבעו, תוקפני מטבעו, אנוכי מטבעו.
ההיפך הוא הנכון: מטבעו, האדם משתף פעולה, מטבעו, האדם הוא נדיב, מטבעו הוא נוטה לקהילתיות. 
אנו רואים כאן, בכנס, את האנשים שמשתפים מידע, אנשים מקבלים מידע, אנשים שמחוייבים לעולם טוב יותר, וזהו באמת הטבע האנושי.
ומה שאני אומר לכם הוא, שאם תמצאו את האור הפנימי, אם תמצאו את טבעכם האמיתי, אזי ניטיב יותר עם עצמנו וניטיב גם עם הטבע.

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #105909

פנימה היקר והחביב,

קראתי בסבלנות הכול ורציתי להודות לך מכל הלב!

תודה רבה!! 

זה היה מדהים, בטירוף! 
אין עליך!! כל הכבוד!! החכמתנו מאוד מאוד.

תבורך!!!!

אין תחליף  ל ח ו פ ש.  נקודה.

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #105977

  • צריך חבר
  • רצף ניקיון נוכחי: 927 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

פנימה היקר התלבטתי בתוכי האם לשלוח מייל או להוסיף לפוסט 
אהבתי לקרא את הקטעים הללו 
ולהבין ולו בטיפה מה מעודד את התמכרותי 
תודה

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #106032

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2282 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 805
תודה על התגובות אחים יקרים, אוהב אתכם.

להלן מאמר שמעודד אנשים לקחת על עצמם את אתגר ה - 'NoFap' - שזה אומר להפסיק עם ההתמכרות לפורנוגרפיה ואוננות, אני אקרא לזה פה 'החלמה'.
'NoFap' - הוא ארגון עולמי של תמיכה חברתית באנשים מכל העולם שמנסים להחלים מהתמכרות לפורנוגרפיה ואוננות.
מתפלל שיהיה לתועלת.
באהבה רבה
'פנימה'

החלמה - הוכחות מדעיות שזה עובד:
אני מאמין מאוד שלהפסיק לראות פורנו זה השינוי הכי משנה חיים שאתם יכולים לעשות לחיים שלכם היום.
אבל יש הרבה סקפטיות בנוגע להפסקת הצפייה בפורנו מכיוון שהחברה למעשה מעודדת גברים ונשים צעירים לראות פורנו ולאונן.
זה נחשב נורמלי, זה נחשב בריא. 
ובגלל זה יש מיליוני אנשים על הכוכב הזה שלא מודעים לתופעות הלוואי המסוכנות של צפייה בפורנו. 
אז היום אני הולך לשכנע אתכם לקחת על עצמכם את אתגר ההחלמה ולהפסיק לצפות בפורנוגרפיה לעד באמצעות ממצאים מדעיים שיגבו את טענותיי.
  
לפני שנקפוץ לתוך הפורנוגרפיה בעצמה אנחנו צריכים לדבר על מוליך עצבי קטן ומיוחד בשם דופמין.
מה זה דופמין ולמה זה חשוב? דופמין הוא מוליך עצבי שאחראי על חיפוש "פרסים".
דומפין מעניק לנו את המוטיבציה והרצון לרדוף אחר פרסים אפשריים או מטרות ארוכות טווח.
אם אי פעם השתוקקתם לקינוח זה היה בגלל הדופמין.
אם אי פעם בזבזתם שעות על משחק מחשב כדי לעלות שלב זה היה דופמין.
אם אי פעם גררתם את עצמכם מהמיטה בבוקר בשביל ללכת לשיעור זה היה דופמין.
בלעדיו הייתם מאבדים את כל המוטיבציה לצאת החוצה ולעשות דברים.
מדענים אפילו ערכו מחקרים בהם הם כיבו את קולטני הדופמין בעכברושים וגילו שהעכברושים הפכו להיות כל כך עצלנים שהם מתו מרעב למרות שהיה להם אוכל בכלוב.
פשוט לא הייתה להם מוטיבציה.
סמים כמו קוקאין והרואין משפיעים על קולטני הדופמין במוח. הם מגרים את קולטני הדופמין ברמות גבוהות מאוד שהגוף מנסה באופן קבוע לשמר כקו בסיס.
אז כשהקולטנים פוגשים רמות לא טבעיות המוח פועל על ידי הורדת מספר הקולטנים הכולל.
מה ההשפעה של רמות נמוכות של דופמין?
מחקרים מראים שאנשים עם כמות נמוכה של קולטני דופמין סובלים מתופעות הלוואי הבאות - עייפות, חוסר מוטיבציה, נדודי שינה שינוי מצב רוח, איבוד זיכרון, חרדה חברתית, חשק מיני נמוך, השתוקקות לסוכר, לחץ, חוסר יכולת להתחבר לאחרים, וחוסר יכולת להתרכז.
יש גם מספר עולה של ראיות שמראות שרמות נמוכות של דופמין הם גורם ישיר של דיכאון.
אתם וודאי חושבים "טוב זה רק בהקשר לסמים קשים אין סיכוי שלפורנו יש השפעה דומה על מערכת העצבים כמו לקוקאין"
וכאן אתם טועים.
גירוי מיני הוא למעשה הפעילות שהכי מגרה את הדופמין שאתם יכולים לעשות באופן טבעי, 
מכיוון ש- מין הוא חיוני להישרדות הגנים שלכם אז הגוף תמיד נותן לכם את הפרס הגדול ביותר בשבילו.
הוא מעלה את רמות הדופמין לסביבות 200 אחוז שזה כמו מורפיום וקצת פחות מקוקאין שמעלה את הרמות ל 300 אחוז.
ובניגוד לקוקאין שמעלה את הדופמין ל 300 אחוז רק לכמה דקות, לפורנו יש יכולת להישאר מעל ל 200 אחוז למשך כמה זמן שתרצו.
זה קורה בשל דבר שנקרא אפקט קולידג'. 
כשמדענים שמו עכבר זכר בתוך כלוב עם נקבה הם שמו לב שהעכבר יקיים הרבה יחסי מין, אבל לאורך זמן הזכר יתחיל להיות פחות ופחות מעוניין. זה מראה שרמות דופמין ירדו במשך הזמן.
למרות זאת כשנקבה חדשה הוצגה לזכר רמות הדופמין שלו עלו כל הדרך בחזרה והוא הצליח לעשות את זה שוב.
למעשה אם המדענים היו ממשיכים להציג נקבות חדשות לתוך הכלוב שלו הוא היה ממשיך לקיים יחסים עד שהוא לא יוכל לזוז באופן פיזי. 
ההשפעה הזאת קיימת ב 100 אחוז בבני אדם.
זה אומר שבזמן צפייה בפורנו אפשר להשאיר רמות דופמין גבוהות באופן קבוע על ידי צפייה בסרטונים שונים.
כל סרטון ווידאו כל קליפ חדש שאתם רואים הוא כמו לקחת עוד מנה קטנה של קוקאין. 
ובניגוד לקוקאין שיש גבול לכמה שאתה יכול להשתמש בו בגלל המחיר הגבוה שלו קושי להשיג וסיכון למנת יתר 
יש סיכוי גדול שתצפו בפורנו במשך שעות על גבי שעות כל פעם.
וזכרו שבכל הזמן שאתם צופים בפורנו אתם מפציצים את המוח שלכם עם רמות דופמין ששוות לאלה שנגרמות על ידי סמים קשים. 
וכמובן כשזה קורה המוח שלכם מתחיל להקטין את כמות קולטני הדופמין במוח ובמשך שנים של צפייה בפורנו אתה תקוע עם נזק רציני למעגלי הפרס של דופמין.
זו סיבה רצינית מדוע הרבה גברים סובלים מבעיות נפשיות כמו חרדה חברתית דיכאון חוסר מוטיבציה. 
זה מכיוון שהם באופן קבוע מקלקלים את הדופמין.
והחלק הכי גרוע הוא שהחברה למעשה מעודדת אותם לעשות זאת.
זאת לא הפתעה שאנשים שלוקחים על עצמם את אתגר ההחלמה ומפסיקים לצפות בפורנו מדווחים על דברים כמו יותר מוטיבציה יותר חשק מיני פחות חרדה
עלייה בכישורים חברתיים והרגשה של חיים חדשים.
שוב זה בגלל שכשהם סוף סוף הפסיקו לראות פורנו רמות הדופמין שלהם החלו לחזור לגובה נורמלי.
קחו על עצמכם את אתגר ההחלמה ואני יכול להבטיח שתראו את אותן תוצאות.

בהצלחה!
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

נערך לאחרונה: לפני 4 שנים, 2 חודשים על ידי פנימה.

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #106083

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4213
פירסמתי בקבוצות וואצטאפ של החלמה, קיבלתי הרבה פידבקים.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: קטעים קצרים על החלמה לפני 4 שנים, 2 חודשים #106303

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2282 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 805

שלום אחים יקרים

להלן מאמר מתורגם שמסביר את 'תפילת השלווה' והיישום שלה בחיינו, שיהיה לתועלת,
באהבה.

נפש שווה שולטת

לקחת אחריות על מעשינו, אך לא לדאוג בשל מה שאינו בשליטתנו. האם זהו מתכון לאושר אפשרי?

"א-לִי, תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה - לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם,
אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה - לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם".

זוהי תפילת השלווה, שנכתבה במקור בסביבות 1934, על ידי התאולוג האמריקני 'ריינהולד ניבור' ומשמשת את ארגון 'אלכוהוליסטים אנונימיים' וקבוצות דומות. 
היא אינה מהווה רק צעד משמעותי בדרך לגמילה מהתמכרות, אלא גם מעניקה מתכון לחיים מאושרים, חיים משמעותיים של שלווה, שניתן להגיע אליהם על ידי בחירה מודעת להתייחס למאורעות החיים בשוויון נפש ורוגע.

תפילת השלווה מביעה רעיון ישן, המוכר מכתבים בודהיסטים מן המאה השמינית, וגם מן הפילוסופיה היהודית של המאה ה-11. הגרסה הנושנה ביותר שאני מכיר מופיעה כבר בדבריו של הפילוסוף הסטואי 'אפיקטטוס', שחי במאה השנייה ברומא ולאחר מכן בניקופוליס שבמערב יוון, וטען כי:



"אנו אחראים לחלק מן הדברים, אך ישנם דברים שאיננו יכולים להיות אחראים להם. 
הראשונים כוללים את השיפוט שלנו, הדחפים שלנו, התשוקות והסלידות שלנו והיכולות המנטליות הכלליות שלנו; 
האחרונים כוללים את הגוף, הרכוש הגשמי שלנו, המוניטין והמעמד – בקיצור: כל דבר שאין לנו יכולת לשלוט בו... 
אם אתם מבינים היטב מה באמת שייך לכם ומה לא, לעולם לא תיתקלו בכוח או מכשול, לעולם לא תאשימו או תבקרו איש, ותעשו את כל מעשיכם מתוך רצון. 
לא יהיו לכם יריבים ואיש לא ירצה לפגוע בכם, כי תהיו חסינים מפגיעה מכל סוג".



אני קורא לכך 'ההבטחה של אפיקטטוס': אם תבינו באמת את ההבדל בין מה שנמצא בשליטתכם ומה שאינו בשליטתכם, ותפעלו בהתאם, תהפכו לבלתי מנוצחים מבחינה פסיכולוגית, חסינים מפני העליות והמורדות של הגורל.

זה, כמובן, קל יותר לומר מלבצע. הביצוע דורש תרגול מודע. אבל אני יכול להבטיח לכם מניסיוני האישי, שזה עובד. 
למשל, בשנה שעברה הייתי ברומא, ובמקרה עבדתי על ספר על אודות הסטואה. יום אחד, בשעת אחר צהריים מאוחרת, צעדתי לעבר תחנת הרכבת התחתית שליד הקולוסיאום. ברגע שנכנסתי לקרונית הדחוסה בני אדם, הרגשתי שכל ניסיון להתקדם פנימה נתקל בהתנגדות אדירה. צעיר שעמד לפניי חסם את דרכי ולא הצלחתי להבין מדוע. ואז הכתה בי ההבנה, שנייה מאוחר מדי. בזמן שהפניתי את כל תשומת לבי אל הצעיר הזה, שותפו לפשע תחב את ידו לכיס הקדמי שלי, חטף את הארנק שלי ומיהר לצאת מהקרונית, ביחד עם שותפו. הדלתות נסגרו, הרכבת המשיכה בנסיעה, ואני מצאתי את עצמי בלי מזומנים, בלי רישיון נהיגה ונאלצתי לבטל ולהחליף את כרטיסי האשראי שלי.
לפני שהתחלתי לתרגל סטואיות, איפוק, חוויה כזו הייתה קשה לי מאוד, ולא יכולתי להגיב היטב. הייתי מתרגש, מתעצבן וכועס.  מצב הרוח הרע היה צובע את המשך הערב שלי. ויותר מכך, ההלם – על אף שמדובר בתקיפה קלה יחסית – היה בוודאי נמשך ימים, והייתי חווה תנודות הרסניות בין כעס לחרטה.
אבל אני מתרגל סטואיות כבר מספר שנים. ולכן מיד חשבתי על ההבטחה של אפיקטטוס. 
אני לא מסוגל לשלוט בגנבים של רומא, ואני לא מסוגל לחזור לאחור ולשנות את מה שקרה. עם זאת, יכולתי לקבל את מה שקרה ולהניח אותו בצד, להתייחסות עתידית. יכולתי להתמקד בבילוי נעים בהמשך השהות שלי בעיר. הרי לא קרה לי דבר נורא. חשבתי על כך, וזה הצליח. 
הצטרפתי לחברים שעמדתי לפגוש, סיפרתי להם מה קרה והמשכתי ליהנות מהסרט, מארוחת הערב ומהשיחה. 
אחי נדהם מכך שהתייחסתי לדברים באיפוק ובשלווה כזו. אבל זהו בדיוק הכוח שהעניקה לי הפנמתה של דיכוטומיית השליטה הסטואית.
וכוחה אינו מוגבל למצבים של אי נוחות קלה, כמו המקרה שתיארתי. 
ג'יימס סטוקדייל (Stockdale), טייס קרב שנלחם במלחמת וייטנאם, הופל והיה כלוא שבע וחצי שנים בכלא הנודע לשמצה שכונה 'הילטון האנוי', שם עונה ולעתים קרובות הוחזק בבידוד, מייחס לאפיקטטוס את העובדה שהצליח לשרוד את החוויה הנוראה. השימוש שעשה בדיכוטומיית השליטה במצב הקיצוני שבו מצא את עצמו בשבי, לא רק הציל את חייו, אלא גם איפשר לו, כקצין הבכיר במקום, להמשיך לתאם את ההתנגדות של הכלואים, ממקום מושבו בכלא.

רובנו לא נקלעים למצב דומה לזה שבו היה סטוקדייל, אבל ברגע שמתחילים לשים לב, מגלים שלדיכוטומיית השליטה ישנם אינספור יישומים בחיי היומיום, וכולם קשורים לצעד אחד מכריע: החלפת המטרות הקשורות בתוצאות חיצוניות, בניסיון להשיג הישגים פנימיים.
למשל, דמיינו שאתם מכינים את קורות החיים שלכם לקראת קידום אפשרי בעבודה. אם המטרה שלכם היא לקבל את הקידום, אתם עלולים להתאכזב. אין כל ערבות לכך שתקודמו, כי התוצאה אינה (לגמרי) בשליטתכם. ברור, אתם יכולים להשפיע, אבל התוצאה תלויה בעוד מספר גורמים שאינם קשורים במאמצים שלכם, ובכלל זה תחרות אפשרית מעובדים אחרים או אולי העובדה שהבוס שלכם, משום מה, ממש לא מחבב אתכם.
משום כך, המטרה שלכם צריכה להיות פנימית: אם תאמצו את הדרך הסטואית, תוכלו להתכוון לכך ולהכין את קורות החיים באופן הטוב ביותר האפשרי, 
ואז להתכונן נפשית לקבל כל תוצאה באיפוק ובשוויון נפש, משום שאתם יודעים שלפעמים היקום מעדיף אתכם ובפעמים אחרות לא. 
איזו תועלת תפיקו אם תיכנסו למתח בגלל משהו שאינו בשליטתכם? או אם תכעסו על תוצאה שלא אתם גרמתם לה? בצורה כזו רק תוסיפו פגיעה עצמית למצב, ותחבלו באושר ובשלווה שלכם.

זו אינה הטפה לקבלה פסיבית של כל מה שקורה. אחרי הכול, אמרתי שהמטרה שלכם צריכה להיות חיבור קורות חיים בצורה הטובה ביותר האפשרית! 
אבל אדם חכם מבין שהדברים אינם מתרחשים תמיד כפי שהוא היה רוצה שהם יתרחשו. וכשהם לא, העצה הטובה ביותר היא לאסוף את השברים ולהמשיך קדימה.
אתם רוצים לנצח במשחק טניס? זה לא בשליטתכם. אבל אתם כן שולטים באפשרות לשחק את המשחק הכי טוב שאתם יכולים. 
אתם רוצים שבן הזוג שלכם יאהב אתכם? זה לא בשליטתכם. אבל ישנן דרכים רבות שבהן אתם יכולים להפגין את אהבתכם לבן הזוג – ובזה אתם כן שולטים. 
אתם רוצים שמפלגה פוליטית מסוימת תנצח בבחירות? זה לא בשליטתכם (אלא אם אתם ולדימיר פוטין!), אבל אתם יכולים לבחור לעסוק בפעילות פוליטית ואתם יכולים להצביע בבחירות. 

ההיבטים האלה של חייכם נתונים לשליטתכם. 
אם תצליחו להעתיק את המטרות שלכם פנימה, לעולם לא תאשימו או תבקרו איש, ולא יהיו לכם יריבים, 
כי מה שאחרים עושים הוא בדרך כלל לא בשליטתכם ולכן אין טעם להתעצבן או להתרגז. 
התוצאה תהיה גישה של איפוק ושוויון נפש כלפי העליות והמורדות בחיים, שתוביל לחיים שלווים יותר.

אמן.

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.91 שניות

Are you sure?

כן