נשברתי. נשוי, אב ל6 ושבר כלי.
אני מודה. אין לי כל שליטה על חיי עוד. למסקנה האומללה הזו אני מגיע אחרי הרבה יזע ודמעות. אני מכור למין. קשה לי אפילו להעלות זאת על הכתב. אבל עכשיו, אחרי שהוצאתי את זה, הוקל  לי מיד. לא, לא כל העשרה פילים ירדו מהלב, אבל גם אחד או שניים זה משמעותי.
כבר בחטיבת הביניים התחלתי לגעת בעצמי. הביישנות שבי הצילה אותי מלהגיע רחוק יותר. ניסיתי לגעת ולהתקרב לבנות אך תמיד חששתי שירגישו בכך וכשפנו אלי מיד הייתי נבוך והלכתי לאחור. חיפשתי תוכן מיני בכל ספר אפשרי, בבדיחות גסות שאבי שמר לעצמו, בטלוויזיה, בעיתונים שהגיעו הביתה וברחוב בכל מה שהיה אפשר להציץ עליו. לנגיעות בעצמי ולהוצאת שז"ל ממש התמכרתי. כמעט לא עבר שבוע בלי זה והיו ימים של פעמיים ביום. והיו גם הפסקות ארוכות. אבל תמיד זה חזר.
את האינטרנט הכרתי כשעברתי לעבוד בסביבה חילונית וחולנית מבחינה מינית. מקום העבודה החדש נתן לי אינטרנט פתוח עם כל הזוהמה הקיימת, במקום סמוך ראיתי כמעט מידי יום אנשים מקיימים יחסים לעיני כל וחשתי שאני מתדרדר וכמעט לא יודע את נפשי. הייתי מתקשר לכל מיני הצעות מגונות שהתביישתי להוציא אל הפועל. אבל הדימיון עבד. וגם אני אבדתי. הלכתי לאיבוד בתוך עצמי. משם התרוממתי ונפלתי שוב ושוב עד היום. כמעט 7 שנים.
במקביל לכל אלו התקדמתי מבחינה רוחנית ונחלתי חוסר הצלחה מדהים בכול העולם המעשי. אני היום בן 35 ללא תואר אקדמי וללא תעודת בגרות. יש עוד לא מעט דברים שפספסתי בחיי. למעשה אני די חש שעד היום פספסתי את חיי. אני במקום הלא נכון בכמעט כל דבר במובן הרגשי. היום אני נתון למצבי רוח ולעיתים אני שואל את עצמי אם אני בדיכאון או משהו דומה.
מבחוץ אני כוכב של הצלחה ומידות טובות. נישואים לדוגמא שרבים שואלים לסוד הצלחתנו. מידת החסד היא שם נרדף למשפחתנו ואנו מלאים מצוות כרימון. ב"ה. גם פרנסה ב"ה יש אם כי לא ברווח.
והיום אני מודה. מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרתי לי את הכרתי בחמלה. רבה אמונתך בי.
אתמול החלטתי (כקיום להבטחתי לחשוף את עצמי אם אפול שוב) שאני חייב לחשוף מישהו לחיי הכפולים כדי שיסייע לי לצאת משם. עשיתי זאת ואני מאושר ובוכה. התחלתי את הצעד הראשון ב12 הצעדים ואני בדרך להיות אדם אחר. הדרך תהייה ארוכה ומפרכת אך אני מאמין בכל ליבי שהריח שעולה באפי כרגע הוא ריח הגאולה הפרטית שלי.
כבר מחר אשתתף בקבוצה הטלפונית. ביקשתי שיהיה לי ספונסר שילווה אותי וכל הטלפונים האפשריים של אנשים שיוכלו לסייע לי בעיתות מצוקה כבר בתוך הזיכרון של הטלפון. אני חש שהתיק שלי הולך ומתמלא ואני מוכן למסע. גם דמעות לקחתי. הרבה.
יהי רצון שתהיה עבודתי לרצון לפני אדון כל!

אשריך!!!
צדיק על, זה בדיוק מה שאתה!
אשריך על התובנה!
אשריך על הרצון!
אשריך על השיתוף!
"אם תרצו אין זו אגדה" כך אמר חוזה מדינתנו הרצל, אני חש שהמשפט הזה מדבר בדיוק עלינו.
אם תרצה באמת אתה תגיע רחוק.
צעד ענק עשית היום ,כמו שאומרים "צעד קטן לאנושות צעד גדול לאדם"  8) (כן כן, גם בדיחות זה חלק מההתרפאות שלנו)
בהצלחה מרובה,
אין יאוש
נ.ב. אם תרצה היום יש שיעור ב-19:30 אני חושב ששלחתי לך הודעה בפרטי.

נועם
אני אוהב אותך ומתחבר כ"כ חזק לכאב שלך,
גם אני חי חיים כפולים,
גם אני נכה רגשית,
גם אני חווה את הצעד הראשון  "חוסר האונים",
אני מאחל לך הצלחה בדרך ודע כי אם אתה מרגיש שהגעת לתחתית, זה מצוין,
הגיע הזמן לשינוי,
אם תהיה מעונין אשמח לתת לך את הטלפון שלי באישי
בהצלחה
מוטי

תודה על החיזוקים אחים יקרים!

וואו! כמה כואב וכמה משחרר.

כל כך כואב הסיפור שלי, למרות שאתה זה שכתבת אותו, וכל כך כואב הסיפור שלך למרות שאני קורא אותו. בעצם כולנו באותו מצב וכולנו נכים במובן כזה או אחר ולא משנה כמה אני מוצלח ומכובד.

כואבת לי ההתרסקות שלך באופן אישי, בפרט אחרי ההתכתבויות שהיו לנו. אין לי הרבה מה לומר. וידום אהרן.

נותר רק להתפלל לה' שהכאב שעברנו יספיק ויפתח לנו באמת את העיניים לכך שאנחנו מכורים. כן, גם אני מנסה לשכנע את עצמי שאולי אני לא באמת מכור. הגיע הזמן לקחת את הכאב למקום הנכון, לכניעה האמיתית ולידיעה שאני לא יכול, ורק ה' יתברך הוא יכול לעזור לי במקום שנכשלתי כשלון חרוץ כל כך.

באהבה,

זלמן

לילה טוב לך
 
  אני מאחל לך שכמו שעברת את המכשול הראשון וחשפת את הסיפור שזה לא דבר קל
תמשיך בשאר הצעדים ותצא מאפילה לאורה
  איתך מכל הלב

בהצלחה. לבי אתך

אתמול התוודתי לראשונה על מעשי. היום נכנסתי סוף סוף לקבוצה הטלפונית. מה לומר? באמת חששתי. אני כותב את זה עכשיו כי עוד רגע כבר לא אבין ממה פחדתי בכלל.
זיעזעה אותי המחשבה שמישהו שאני מכיר ידע היכן אני נמצא באמת. לא האמנתי שיכול להיות שאני אהיה שייך לקבוצה שכולם בה חולים. כן חולים על מין וחולים ממין. התאווה הורגת אותם. אי אפשר לקום ולהודות בכך ברבים! זה שיגעון! ומה זה בכלל יכול להועיל? וגם, מי אמר שאני מכור כמותם?
את כל ערמת הלוקשים הזו אני כותב כדי לא לשכוח. כדי לא לשכוח לעולם איך מנעתי מעצמי את הצעד החשוב הזה!
אז כדי שמי שעוד לא עשה זאת ידע איך זה עבר עלי אני מתעד:
האדם שמכיר אותי, שבחרתי לחשוף בפניו את נגעי קיבל אותי באהבה רבה. הוא מיד הבין כמה ביקורת עצמית יש לי והוא רק תמך ונתן לי כלים להתקדם. הוא גם נתן לי את התחושה שהוא תמיד יהיה שם בשבילי. זה לבד חיזק אותי. הרי הבדידות היא אחד האויבים הגדולים של הפועלים על התאווה.
הקבוצה הטלפונית כל כך מעודנת וכל כך שומעת ומקשיבה. אין חטטנות. יש רצון גדול ומשותף לצאת החוצה ולתמוך זה בזה ככל הניתן. עלו כמה שאלות כלליות. היו כמה ברורים חשובים (כמו זה שאנו מכורים לתאווה ולא למין, גם אם התאור השני מחדד טוב יותר את המצב). זה מחזק ומחייה.
בקיצור, לכל המתלבטים: לכו על זה. אני הלכתי על זה אחרי ששמעתי שגם מי שלא מכור אלא רק נופל מידי פעם טוב יהיה לו להצטרף. והבנתי, אני מכור בהחלט. הפחד שהכשיל אותי הוא דמיון ולא מציאות. הרב קוק כותב כי לכל המידות יש היפוך לתיקון (ענווה-גאווה, חסד - דין) חוץ מלפחד. הוא רק דמיון מכשיל ואם אתה פוגש אותו עליך להבין היכן אתה עובד על עצמך.
רק לפני זמן קצר הייתי נקי חמישה חודשים. התחלתי ליפול ונשבעתי שאם אני נכשל אני משלם קנס ואם אכשל 3 פעמים בתוך פרק זמן קצר, אני משתף מישהו בבעיה שלי. הקב"ה אירגן לי צניחה חופשית כדי להחזיר לי את השפיות. ב"ה שלא התדרדרתי לגמרי.
בהצלחה לכולנו!

נועם,

מחזק מאוד לשמוע אותך בקבוצה, ומחזק מאוד לקרוא את התובנות שלך. כולנו יודעים כמה זה לא קל להיחשף בפני מישהו עם הסוד הכי נורא בחיים שלנו, אבל כמעט כולנו כבר מכירים כמה זה משחרר ואיזו הרגשה נהדרת יש לנו אחר כך שסוף סוף אנחנו לא לבד. אנחנו חלק מכח גדול יותר שעובד על החזרה לשפיות.

אתה לא לבד. כולנו כאן איתך ותמיד נהיה כאן עבורך ועבור כולנו.

תחזיק חזק כי יוצאים למסע של החיים.

האם להיות עם פילגש נקרא לחיות חיים כפולים? או שזה פורקן ידוע של האדם שלפעמים הוא צריך עוד אישה בחייו עוד מאשתו.
הרי בעבר היו מתחתנים עם כמה נשים וחיים איתם חיי אישות. אולי אנחנו מדכאים יצר בעוד שזה בכל לא יצר אלא דבר טבעי?
אני בטוח שהנושא הזה עלה מתישהוא לדיונים.. אך אשמח לקרוא תשובה לשאלה הזאת באופן אישי...

ידידי היקר,

כפי שכתבתי כבר כמה פעמים, לא מעניין אותי כעת מה מותר ומה אסור, אני לא מדבר בכלל מכיוון דתי ולכן השאלה מה צריך להיות איננה רלוונטית. אני מתעניין רק בשאלה הבאה: האם אני רוצה להפסיק את הפעולות האלו. אם כן - לא משנה הסיבה לכך שאני רוצה להפסיק. משנה שאני רוצה להפסיק משהו ולא מצליח וזאת התמכרות.

ההתמכרות לא שייכת לשאלה האם אני מכור לצפיה במגזינים של הלבשה של דוסיות או לצפיה בחלונות ראווה של פאות בבני ברק או שאני מכור ללכת לבתי בושת. זה בכלל לא נוגע ולדידי זה לא משנה. אבל אם אני רוצה להפסיק (מכל סיבה בעולם) ולא מצליח - אז יש משהו יותר חזק ממני ואיבדתי את השליטה על חיי.

ערב טוב משוש חיי
  לא יודע איפה קראת על פילגש . לא הית קטע כזה בסיפור האישי.
ואם כן היה . אז התשובה היא שזה דבר רע וחיים כפולים . וחיים של שקר . ובן אדם שנמצא במקום כזה מרגיש רע עם עצמו ושקרן
  *אני מכיר מכור נקי 6 שנים שהיה לו מאהבת . והוא סיפר לי את זה באופן אישי . וזה מה שהוא הרגיש

אולי במקום לנגח את ההתמכרות מכל הכיוונים אפשר להוריד לאט לאט את המינון.
בחור שהלך לכמה בתי בושת, או הסתכל בכמה פאות של דוסיות בפאתי העיר החרדית, אז שיראה פחות בפעם הבאה.
הרי, להפסיק לגמרי איננו יכולים. להמשיך במצב שבו היינו עד כה איננו מסוגלים להרשות לעצמנו מסיבות ידועות וברורות, אז להוריד את המינון. אולי זה הדרך?
כמו אדם שמכור לכדורים פסיכוטרופיים. אם הוא יפסיק בבת אחת לקחת את הכדורים כי הוא רוצה להגמל מהם הוא יסב לעצמו יותר נזק מאשר תועלת. אך אם הוא בהדרגה ייקח מינון אחד פחות בכל פעם אז יקל עליו הדבר והוא יוכל להגמל בצורה בטוחה וטובה. תשאלו את הרופא אני ממליץ 

הקטע של הפילגש לא היה בסיפור. אני הוספתי שאלה לא קשורה לנושא.
ולחיות עם פילגש זה לא בהכרח בגידה או חיים כפולים כמו שחושבים. פשוט, כאשר האשה איננה מתפקדת והגבר צריך את זה מאוד אז הוא פונה אליה. זה מקובל גם על האשה גם על הפלגש ואין סיבה שהגבר יראה את זה כדבר נוגד את המוסר האנושי...

אפשר תמיד לנסות, אבל לא במקרה שלי. במקרה שלי גם להוריד את המינון פירושו למות, ואני לא רוצה למות. אני רוצה לחיות.

במקרה שלי "להוריד את המינון" פירושו הוא בעצם "להעלות את המינון", כי כשאני מרשה לעצמי רק פעם אחת, הדבר הבא שאני זוכר זה ההרגשה אחרי שהתרסקתי.

פעם אחת זה יותר מידי, אלף פעמים זה לא מספיק.

פעם אחת זה יותר מידי כי אחרי הפעם האחת יבואו אלף פעמים. אבל אלף פעמים זה לא מספיק כי גם אם אפול אלף פעמים, זה לעולם לא יספק את התאווה שלי.

אז זאת כבר בעיה אינדיווידואלית לך שלא קשורה לשאר האנשים כאן...
בכל מקרה לשבור את היצר לגמרי איננו יכולים. זה פשוט לא הגיוני ואולי גם משמיים לא מצפים מאתנו לעשות מעשים כל כך נחפזים...
שמעתי מרב צדיק וירא שמיים אמיתי דבר חכם כאשר הייתי במצבי התרסקות. הוא אמר שהתרגל לרצוח 100 אנשים בשבוע לא יכול בבת אחת להפסיק את זה לגמרי. הוא פשוט ישתגע לגמרי ויחזור אחר כך לרצוח בכמויות יותר גדולות. לכן, עם כל הצער שבדבר, עליו להוריד את המינון מ100 אנשים ל50 אנשים בשבוע ואז להתרגל ל50 אנשים. וכשהוא מתרגל ל50 אנשים בשבוע אז הוא מוריד שוב את המינון עד שהוא מפסיק לגמרי עם המעשה הרע שלו.
אך להפסיק בבת אחת, אולי אתה מסוגל ואשריך ידידי! אך אני לא חושב שזה נכון לגבי כולם...

בתור אדם שמנחה קבוצה אתה חייב להיות פתוח לכל הרעיונות האפשריים שקיימים וגם אולי ללמוד עליהם. עלינו ללמוד את התמונה מכל הצדדים... (סליחה על החוצפה אך אני חושב שאתה מבין אותי אחי היקר...).