פוסט זה מהווה המשך לפוסט בפיצול לכניעה א'.
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3365.0
***
כפי שציינתי בפוסטים הקודמים, כשנכנסתי לפורום לא נכנעתי.
אסביר: נכנסתי לפורום כשהבנתי שאני צריך עזרה. אבל הפחד שיתק אותי. השיתופים שלי היו מהוססים, הרגשתי שהקבוצות הטלפוניות מהוות את 'גרעין הזמן ופריו', אבל גם הרגשתי שאני רוצה שיהיו לי חיים אחרים. לא רציתי להיות מזוהה עם התואר 'מכור לתאווה'.
עמוק בתוך הלב אמרתי לעצמי שזה זמני. שבסוף, אני לא אצטרך את הקבוצות ואת כל החשיפה הכאובה הזו, ואת כל הזמן שזה לוקח לי 'על חשבון דברם אחרים'. חלמתי על זמן בו זה יהיה אחרת, חלמתי על שלווה רגועה כזו, שתאפשר לי להתפנות סוף סוף ל'דברים החשובים באמת'.
קיוויתי, שאיכשהו, מתישהו, אוכל לסמוך על עצמי, על שיקול דעתי, כאחד האדם.
אדייק ברשותכם: קיוויתי, שאחרי שאעבוד על עצמי, אז אהיה אדם שראוי לסמוך על עצמו, וכסוף סוף אני אצא 'מהבוץ' הזה, אוכל באמת להישיר מבט אל אשתי ואל אלוקים ולומר: החלמתי. זה מאחורי. דף חדש.
את הזעזוע שלי חטפתי אחרי ששמעתי בסקייפ את סיפורו של סוד הכניעה בקבוצה חיה.
אני זוכר את עצמי נוסע הביתה ברכב, ובוכה.
משהו זז שם אצלי בפנים. כשחזרתי הביתה, אמרתי לאשתי: אלוהים אדירים, אני יכול להיות שם.
להיות איפה? היא שאלה.
עניתי לה בכנות, מזועזע מעצמי: את מבינה, אמרתי לה, אני יכול ללכת לזונות. זה יכול לקרות לי.
זונות, זאת אומרת, נשים אמיתיות, זאת אומרת לבגוד באמת, זאת אומרת, באמת באמת, לא מול פלסמה ממוחשבת או ספר. באמת.
חשוב לי להבהיר, שמבחינתי זונות נשמע בערך כמו הרואין. נוראי. מגעיל, לא שייך, מרתיע, מבייש. מי הולך לשכב עם זונה? מה נסגר אם אדם כזה? מה חסר לו בחיים? מה הוא לא אדם בוגר, זאת אומרת אני יכול להבין אם הוא הולך לזונה בתור נער, אבל כאדם נשוי, שפיתו בסלו? אני יכול להבין את זה פעם אחת או פעמיים, אבל הרבה פעמים? אטימות. זו המילה שייחסתי לכל האנשים שהולכים לזונות. לא רואים ממטר.
לא רואים את האוטיסטיות הזו, לא רואים את האישה שמולם כאדם, לא רואים את המשפחה האמיתית שלהם, לא מבינים מה זה מערכת יחסים אמיתית. מרוגשים, עיוורים, אפילו קצת אלימים. ברור לחלוטין שלא עדינים ורגישים ומנסים להעניק לאדם אחר.
כל משפחת הרגשות הזו התנקזה אצלי בתוך הראש, והפכה לגעש בלתי נתפס:
א-נ-י י-כ-ו-ל ל-ל-כ-ת ל-ז-ו-נ-ות.
אני אפילו
רוצה ללכת לזונות.
זה שייך אלי.
אף פעם לא הייתי שם, ובכל זאת, אני יכול לראות כיצד חיי מובילים לשם. הנה, סוד הכניעה, שהוא אדם מרשים ומאוד מאוד מציאותי בהתנהלותו, מוק סיפר איך הוא היה שם, ואיך הוא לא הבין.
זה באמת שייך אלי.
אלוהים, צעקתי בדממת ליבי, מי אני? מה זה אומר עלי - שאני אטום? אוטיסט רוחני? חסר כל רגש כלפי אשתי? לא רואה בעיניים? מה חסר לי בחיים?
השאלות האלה היכו בי. לא יכול להיות, צעקתי בהתנגדות פנימית - אני אדם טוב ומתורבת, ואנשים טובים לא עושים דברים כאלה.
זונות? לא בא בחשבון! לא אצלי!
אבל כבר ידעתי שזה לא נכון. פתאום הרמזים צצו מאליהם, הפעם ההיא בגיל שמונה עשרה שהתקשרתי לשיחות חיות עם נשים אמיתיות, הפעם ההיא שהייתי בפורום ההוא, שרק ראיתי את המספר באתר אינטרנט...
אבל זה לא היה הרמזים. משהו נסדק בתוכי. נפער חור שלקח לי כמה שבועות למלא אותו.
הסתובבתי בבית בחוסר שקט, 'אבל זה נורא. איך יכול להיות שאני יכול לעשות דבר כזה? להגיע לתהום כזו?'
באותם השבועות הצעד הראשון שלי הלך ותפח, הרגשתי חסר אונים. הרגשתי שאיבדתי שליטה לחלוטין, שאני יכול להיגרר לכל תהום אפשרית, ומשם - באמת לא יהיה מוצא. יתר על כן, הרגשתי שעמוק בתוך הלב, כשיגיע הגל - אני ארצה ללכת לכל תהום אפשרית כדי לספק אותו, ומול הרצון של עצמי - בטוח לא יהיה לי מוצא.
כן. אני, נתן במתנה, יכול להגיע עד לשם.
אני מכור. נקודה.
זו תעודת הזהות שלי, אולי אפילו השליחות שלי כאן בעולם.
אין 'מקום אחר' אליו אני אמור להגיע.
אלוקים רוצה אותי חלש, מתחנן, מבקש, עוסק בשפיר ושליה. את המלאכים והספירות הוא השאיר למישהו אחר.
ממני הוא רוצה רק דבר אחד פשוט - להיות שפוי.
קשה לי לתאר את עוצמת המצוקה שחשתי באותם השבועות.
נשברה אצלי חומה, חומה מוסרית-ערכית אשר חשבתי שהיא בלתי חדירה נעלמה לחלוטין מעולמי הנפשי.
הייתי שם חסר הגנה, נבוך, מבוייש, מפחד, אשם.
ואז, סוף סוף, אפשרתי לאהבה של הקבוצה ולאהבה של אשתי לשטוף אותי.
כן, נתן במתנה, היא אמרה לי באותו הערב, גם אם תלך לזונות, אני לא אעזוב אותך.
הרגעים בהם שמעתי את זה ממנה באותם השבועות חרותים בזכרוני עד היום.
אולי, חשבתי בליבי, אולי גם אני יום אחד, אקבל את זה שגם אם ההתמכרות שלי הייתה סוחפת אותי לזונות, לא הייתי צריך להתחבא מפניה ומפני אלוקים.
נכנעתי.
הפנמתי, לראשונה בחיי, שאני יכול ליפול לתהום ואין לי שום דרך לעצור את הנפילה הזו מלהתרחש.
מאותם שבועות, לפני כשנה, בחסדי ה' נשארתי נקי.
[בעז"ה בפוסט נפרד אתאר באופן כוללני יותר מדוע תהליך זה תואם לדעתי את התהליך העובר על הרבה מהבאים בשער הפורום].
אוהב
נתן במתנה
