אני לא מאמין שעשיתי את זה ובטח לא מאמין שאני כותב את הדברים אבל זאת המציאות והיא חזקה יותר מכל. היום בבוקר, לפני מספר שעות, ירדתי על הברכיים (כן כן, ממש ככה) והתחננתי. זה פשוט טירוף שאני - המנופח והאגואיסט - יכול לרדת על הברכיים ולהתחנן. הרי אני לא מוכן לרדת על הברכיים אפילו לא באופן מטאפורי אז שאעשה זאת באופן פיזי? הרי הסכמתי להפסיד כל דבר בחיים והעיקר שלא להתחנן, אז כעת פתאום להתחנן? וכל זה הוא רק הקדימון. העיקר הוא בפני מי ירדתי על הברכיים והתחנני, ועבור מה עשיתי את הפעולות האלו. ירדתי על הברכיים בפני אבא שלי - אבא שבשמים, והתחננתי שהוא ישלוט בחיי. הזוי.

זה היה אחרי יום עמוס וקצת לחוץ ולילה לא שקט. בבוקר הרגשתי שהבלמים שלי משתחררים ואני לקראת התרסקות. אפילו לא יום אחד מתוך ה-225 ימים ש"צברתי" לא באו להגנתי באותם רגעים. אני יודע לדקלם יפה מאוד שכל יום "רק להיום", וגם יודע שאין דבר כזה לצבור ימים, אני יכול אפילו לשכנע אחרים שאני חולה באמת, אבל הבוקר זה היה אמיתי. המחלה עמדה להתפרץ ולא היה דבר שאני יכול לעשות בקשר לכך. כל מלחמה שהייתי מקדש - היתה נגמרת בכשלון חרוץ שלי. הרגשתי את החוסר אונים מתפשט בגופי, עולה מהחזה אל הראש. ידעתי מה השלב הבא: איבוד שליטה על החיים ומעשים שהם עבורי מוות.

התקשרתי לחבר, ידידי הטוב ביותר עלי אדמות הוא אדם שמעולם לא ראיתי, חצי עולם מפריד בינינו ואני מכיר אותו רק בשמו הפרטי. זה חסד אלוקים שפגשתי אותו ואני אסיר תודה לה' על כך. כבר ראיתי יותר מפעם את הכוונת אלוקים בנושא הזה. הנה רק אתמול התקשרתי אליו והיה משהו מוזר בקו. לא הבנו מי התקשר אל מי - כי שנינו התקשרנו האחד אל השני בדיוק באותו רגע! אלוקים אוהב אותי והוא עוזר לי כאשר אני מבקש באמת ובתמים את עזרתו. וכעת ידעתי: אני חסר אונים, אבל יש כח גדול ממני שיכול להביא אותי לשפיות. באותם רגעים הרגשתי שאני רחוק שנות אור מהכח הגדול ממני - הקב"ה. הרגשתי מנותק מהתכנית ומאלוקים, אבל ידעתי שהתאווה היא לא אופציה עבורי. אני אדם חולה אבל אני לא רוצה למות. אני מוכן לעשות ה-כ-ל כדי לא למות, והדבר שידעתי שאני צריך כעת יותר מכל הוא להתחבר במקום להתנתק - אז הרמתי את הטלפון.

השאלה הראשונה והיחידה שלי לא היתה "מה נשמע", אלא: "אני חייב רעיון לכניעה, יש לך איזו הצעה דחופה לפעולה הפוכה?". ולחברי היה רעיון מן המוכן. הוא אמר: תרד על הברכיים ותתחנן. אוואץ' זה כאב. אבל זה בדיוק מה שהייתי צריך. נכנסתי למשרד שלי, סגרתי את הדלת וירדתי על הברכיים. הרגשתי כאילו דוקרים אותי. ואז התחננתי. לא ביקשתי מאלוקים שיתן לי לשלוט על העולם וגם לא ביקשתי שהכל יהיה כמו שאני רוצה ואיך שאני מבין. למרבה הפלא, יצאו לי מילים אחרות לגמרי. ביקשתי ממנו שהוא יהיה המנהל של החיים שלי, התחננתי שרצונו ייעשה ולא רצוני. וזה עבד.

קמתי עם הרגשה מטהרת. לא חיפשתי יותר לנהל את העולם ולמרות שידעתי שיש הרבה דברים שלא הולכים כמו שאני רוצה - זה היה בסדר גמור מבחינתי. ידעתי ששום דבר לא קורה סתם בעולמו של אלוקים, ושמחתי שנכנעתי כלפיו. הבנתי שהצעד השלישי הוא לא צחוק וכאשר אני אומר ש"החלטתי למסור את חיי ורצוני להשגחת אלוקים כפי שאני מבין אותו", הכוונה באמת. אני אדם מרוכז בעצמי עד כאב, אגואיסט להחריד, חולה שליטה שחייב לשלוט בעצמי ובכל מי ומה שמסביבי, והפעם לא היתה לי ברירה. הבנתי שיש לי רק שתי ברירות: או שאני נכנע או שאני מת. העדפתי לחיות.

אשריך שזכית.
אני לא רוצה לדמיין לעצמי איך זה היה מסתיים אם זה הייתי אני במקומך.
דבר א' בטוח. לא הייתי יוצא צדיק מהסיפור הזה. אולי גמור כן אבל צגיק בטח שלא.
חזק ואמץ.

שלום
ר' זלמן היקר.

באמת קשה להאמין שאחרי כל התקופת נקיות הארוכה שצברת , ועבודתך בקודש בפורום , ובקבוצה.
עם צעד 12 שלי באופן אישי עזרת המון עד היום ,
  אז אפי' אצלך המחלה ,בדמות התאווה יכולה להתפרץ כמו אצל כל אחד .
אבל זאת ההוכחה הכי גדולה שזאת מחלה , ולא משנה מי ומה , היא יכולה להפתיע , ומפתיעה אפי' "תותח" כמוך.
  שמח מאוד בשבילך שהצלחת בעזרת ה' לעבור את הגל הזה , ויהי רצון שתמיד תעשה את הפעולות הנכונות לעבור את מה שיכול להפתיע בעתיד .

ממש כל הכבוד על הכנות בלחשוף  את הסיפור האישי הזה לכולם .
  מקווה להידבק ממך ולעשות את הדברים הנכונים בזמן .
שבוע טוב ומבורך , ויום יום נקי
 

אני גם אוסיף על דברי דובי
לא רק שזו הוכחה שהתאווה היא מחלה
זו הוכחה הכי גדולה שהתכנית הזו פשוט עובדת!!

אז זלמן יקירנו תודה רבה שאתה מוכיח לנו בגופך שתכנית הצעדים פשוט עובדת..
שנזכה גם..

חזק מאוד
די דיינו יקר.
טוב שהוספת זאת

ועל זה נאמר "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו מכורי העיר?",
סיפור מרגש, לא קל להבנה בכלל, לרדת על הברכיים במשרד? אני מקווה שלא הציצו מהחור בדלת ושדאגת שלא יראו אותך, אחרת יכולים לחשוב שעברת לדת אחרת...
אני לעומתך, גם אם ארד על הברכיים, ואלקק את הרצפה עם הלשון, אחרי דקה שתיים אני נופל על הרצפה, תרתי משמע.

לכן ידידי, תשתדל לראות את הטוב שאתה גורם כל יום ויום שאתה מחזק אותנו בפורום ובקבוצה הטלפונית, תדע שיש בך נקודות טובות שאף אחד לא יוכל לקחת ממך,
גם התאווה ההרסנית לא תוכל למנוע ממך להיות מי שאתה באמת, חלק אלוק ממעל, שטוף אור המקרין אותו עד לחצי השני של כדור הארץ,

חזק ואמץ על הגילוי הנאות!

חזק משוש אחינו, הצחקת אותי לגמרי
גם אני חשבתי על עצמי שלא יעזור לי כריעה על הברכיים ויותר מזה..
זה מדהים איך שהכניעה בהחלמה תעבוד הפוך לפי הנטייה הנפשית של כל אחד..
אני חושב שהרצון לשליטה שלנו מתבטא לא בגאווה ורצון להיות מנהלי העולם
לחברה שכמונו הכניעה המדהימה תתבטא בזמן שנתמלא בתחושות חוסר מזל, דיכאון ואפסיות.. ואז נקלוט שזה זיוף מדהים של הגאווה שלנו שמתחפשת בתחפושות של רחמים עצמיים וכו וכו'..
ואז נבקש מה' באמת באמת שנכיר בערך העצמי שלנו ללא זיופים.. שה' ינהל את זה.. כי אני לבד רק ימשיך להתדרדר בתחושת הדיכאון הזו..

זה סיפור מדהים! תודה רבה ששיתפת אותנו.
שאלה אם אפשר: כתבת שמעולם לא פגשת את החבר המיוחד הזה? אז איך התחברתם?

מדהים!!! תודה על השיתוף וכל הכבוד!

אני מאמין לך שעשית את זה, ושמח בשבילך. אני מתחבר מאוד לזה. ומשתדל לעשות זאת כל יום. ואם צריך יותר מפעם ביום. אשתי קנתה לי מגבת מיוחדת היא רקמה לי עליה: "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי - רצונך ולא רצוני"... (זו המגבת שאני לוקח לבית הכנסת ביום כיפור...)

לא פעם חוויתי קושי מהסוג שאתה מתאר, בכל פעם שנכנעתי מול העצמי שלי, הקושי הפך לאתגר, מקפצה אדירה בכוחו של אלוקים קדימה. קליפת האגו שלי קשה כקליפתו של אגוז קוקוס (ולפני שנזעקים כאן: זה האגו, שלי.)  רק 'בומבות' מהסוג שאתה מתאר סדקו אותה ואפשרו את כניסת אלוקים.

לסיום, אשריך שיכולת לשתף חבר, כך הייתי נוהג בעצמי, אולם מנסיוני אוסיף שכדאי לי לשתף את הספונסר. למרות שלא תמיד היה קל, ולפעמים בכלל הרגשתי שהוא חלק מהבעיה עצמה, בסופו של דבר, תמיד הועיל לי לדבר על כל הקשיים גם איתו. הוא האיש בו בחרתי למדריך בנושא החשוב בחיי, אשתדל שלא יהיה לי ממנו שום מחסום...

לאיש התקווה - את החבר הזה לא פגשתי מעולם אבל הכרנו דרך הפורום ומאז אנו משוחחים בטלפון כמעט כל יום - לפעמים מספר פעמים ביום. הוא חבר להחלמה שזה עבורי הדרגה הכי גבוהה של חברות.

לאסירותודה - תודה. אכן הרצוי היה קודם להתקשר לספונסר ורק אחר כך לחבר, אבל משום מה נהפכו היוצרות ורק אחרי הכניעה המוחלטת יכולתי לשוחח איתו בחופשיות. הסופנסר שלי לימד אותי שתמיד אעשה טעויות, אז אני שמח שהטעות הזאת נגמרה בטוב ואני רק יכול ללמוד ממנה ולהתחזק.

משוש - אני מעדיף שיראו אותי יורד על הברכיים ולא שיראו אותי עושה דברים הרבה יותר חמורים. ממש לא מפחיד אותי שיתפסו אותי בהחלמה.

ואחרון חביב לדובי היקר. דובי, אם מישהו חושב שאני שונה אפילו במעט מכל חבר אחר בפורום ואולי "עברתי" ו"התגברתי" על התאווה - טעות בידו. התאווה מלווה אותי כמו שהיא מלווה את כל החברים כאן, אלא שה' עושה לי נס כל יום בו אני לא נופל. איך אני זוכה לנס? אני לא מבין אבל אני יודע - זה כאשר אני עושה את 12 הצעדים. יחד עם זה, אכתוב כאן בכנות שהיה לי הרבה יותר קל להכנע הפעם מאשר בפעמים הקודמות יותר בתחילת הדרך (בכך אני מודה לדברים שכתב אסירותודה שאכן יש הבדל אחרי תקופה של נקיות).

בס"ד
לסודהכניעה המדהים והיקר!
הסיפור שלך גרם לי להוזיל דמעות מעיני (זה לא פעם ראשונה)
המסר הזה של כניעה כל כך חזק - מדהים!!!
מנסה כל פעם מחדש להכנע אך עדיין מדשדש...
כנראה שעדיין לא מרגיש מספיק חזק שהתאווה הורגת אותי
לא מצליח להודות במחלה הנוראה שיש לי...
הסיפור שלך מעודד אותי לנסות ולצעוד בדרכך!
יישר כחך -
ותודה גם לאסיר תודה על תוספת דבריך
נראה לי שבקצב הזה עוד מעט ואתה מוציא אותי "לשיחרור מוקדם..."

תודה רבה סוד על השיתוף. התרגשתי מאד.
אני מרגיש שמתחת ללשון המבודחת של משוש מסתתר משהו שגם אני הרגשתי. שלרדת על הברכים ולהתחנן זה נשמע חזק כשזלמן עשה את זה, כלומר בסיפור, אבל יש לי הרגשה שזה לא יעבוד אצלי, כי אני אפול, לי זה לא יעזור, אני כבר מראש יודע את התוצאה.
ובכל זאת, יש כח למעשים גם אם אני מבין שאני עושה אותם באופן יזום. לרדת על הברכיים זה משהו שפועל בנפש חזק.
שנזכה לרדת על הברכיים בפנימיות, ולא לפחד לעשות את זה גם בחיצוניות כשצריך.

בסוף הספר הלבן ישנה רשימה של 18 דברים שעזרו לנצח את האובססיה. נכתב שם שהכל נראה בהתחלה מאולץ אבל החזרה על הפעולות שוב ושוב זה מה שהביא את הנשמה לפעולות - וכמובן זה מה שהביא את התוצאה.

תאמין לי שהרגשתי מטורף לגמרי כאשר ירדתי על הברכיים, אבל עשיתי את זה בכל זאת. אתה חושב שאני חזק וגיבור, אבל אני בדיוק כמוך. גם כשאני שמעתי בפעם הראשונה את הרעיון לרדת על הברכיים זה היה נראה לי מטורף, אבל היום אני מזדהה דוקא עם אסירותודה שעושה את זה כל בוקר. זה לא קל לי, זה הדבר הכי רחוק ממני בעולם, אבל אני עושה את הפעולות ומקווה שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

תודה לך סוד!
הייתי צריך את הפוסט הזה דווקא עכשיו.
עברתי כמה ימים מבלבלים ומטלטלים ואני לפני עוד כמה כאלה. השיעורים האלו בכניעה שהיא למעלה מכניעה מחזקים אותי יותר מכל דבר אחר בפורום. לעיתים הם אלו שפותחים לי את פתח התפילות שכאילו נחסם לזמן מה.
תוכל להעתיק לכאן את רשימת ה18 דברים שציינת?
שוב תודה ענקית!
נעם