כמו רבים בפורום, בקבוצות הטלפוניות, ואף בקבוצות החיות, מצאתי עצמי תוהה לא פעם, מה יוכלו ללמדני 'הגויים' הללו, חכמים ככל שיהיו על התקרבות לבורא, מה יש 'בביל' הזה שרץ ברחובות ניו יורק וזעק לחסרי הישע שהתגלגלו בביבים: 'תמצאו את אלוקים או תמותו', שכדאי לי לנסות? 

השלב הבא היה מפחיד עוד יותר, זה באמת עבד. הם צדקו. אכן התקרבתי יותר לאבי שבשמים, כבר לא שנאתי אותו, פחדתי ממנו פחות, דיברתי איתו, חשתי שאנו מתקשרים. וזה הציק לי עוד יותר, מה יש להם שלא היה לרב, למשגיח, לראש הישיבה, למשפיע הרוחני ואף לגדול הדור עימו התכתבתי ואצלו הייתי, בשורות הבאות אפתח צוהר למסעי הפרטי, ויהי רצון שיהא לתועלת.

אחד הדברים המרכזיים שלמדתי מהספונסר שלי זה 'שאני ילד מיוחד של אלוקים', סוג של בן מועדף שהבורא רוצה לידו כל הזמן. שמעתי את זה ממנו המון, מכרתי את זה גם הלאה כאמונה מוחלטת שזהו דבר נכון, אך להפנים את זה לקח לי זמן, הסכמתי עם הקביעה הזו בנפשי פנימה, רק כשהבנתי שבעצם 'התוכנית' לא חידשה לי מאומה. אין כאן דבר שלא שמעתי קודם מרבותי (בהזדמנות אחרת אכתוב בל"נ על הנושא) אז למה לא שמעתי והפנמתי את מה שהם אמרו?

התייסרתי בשאלה הזו לא מעט, עד שהבנתי שמקור ההבדל הוא בשפה, ישבתי כל חיי בכיתת לימוד רגילה ולא שמעתי, היו שחשבו שזה בגלל שאני 'היפר', הענישוני כי אני רע, הלכה למעשה לא הועילו לי כל הה(ח)טפות, כי נקודת המוצא המוטעית היתה שאינני ממושמע, ובמציאות האמיתית אינני שומע, רבותי ידעו להסביר, אוזני לא היתה כרויה לשמוע, ולא בגלל שלא רציתי אלא בגלל שאני מוגבל שמיעה.

בתחילה הוגבלתי על ידי בושה, לאחמ"כ אשמה, בהמשך גיליתי טפח וכיסיתי טפחיים והכנות היתה ממני והלאה, כשכבר כאב לי באמת ולא הבנתי איך זה שיש מצבים שאיני מסוגל להביא מהכח אל הפועל את הידע על מה שאני כל כך רוצה ולא רוצה, וניסיתי להסביר את עצמי, רבני לא הבינו את שפתי כי כמו כל כבד שמיעה שלא שמע הייטב, גם לא למדתי לדבר.

מרגע שהלבישו לי את מכשיר השמיעה - 'תוכנית 12 הצעדים', התחלתי לשמוע, להפנים, למדתי את השפה, הרגשתי חלק ממשהו, הפכתי למישהו, חשתי את זעקתו של ביל חודרת לנשמתי, היא שידר בתדר 'שהמכשיר' שלי קולט, לא תמיד זה קל, הבילבול לעיתים חוגג, יש רגעים שאני לא בטוח שמה ששמעתי הוא תוצאה של 'מכשיר השמיעה', אלא של כבדות השמיעה הקודמת, אך אני לומד, מטעויות שלי, של אחרים, אני יכול להישיר מבט ולומר, בחסד הבורא, זה נהיה יותר טוב מיום ליום, מאתגר לאתגר.

דבר גדול נוסף שהתרחש בחיי, הפסקתי לכעוס על כל אלו שבמהלך חיי נדמו לי כרעים שהחריבו עולמי, הבינותי שבנקודת האמת, אין לי כל טענה עליהם, בסך הכל ניסו לדבר איתי את שפתם, אני פירשתי את הבעות פניהם הכאובות – כמשטמה, את מלמולי השפתיים המשונים, כהטחת האשמות, וזאת בעקבות חוסר שמיעתי, מה שנסיוני הכאוב קבע בעבורי. 

אדיר. אני אסיר תודה על הדברים.

ואני יכול להבין שמכשיר שמיעה - יכולים גם גויים להמציא. חכמה בגויים - תאמין.

תודה אסירותודה
הועלת לי מאוד בהבנת הנקרא,
התחבטתי רבות בענין הזה,
וכעת אני מבין שלא רק שאני כבד שמיעה ועילג שפה,
בעצם אני גם לובש את המשקפיים הפוך,
לא פלא העולם הרגש כ"כ מתוסבך,
אני מודה לאלוקים שנתן לי אפשרות רק להיום לתקן את כל חושי הפגומים.
שוב תודה
מוטי

אני שמתי לב לעוד נקודה-

בשיחות בישיבה בעיקר אמרו רעיונות נשגבים, ובזה הושקעו כל המאמצים- פחות בביצוע.
מאז שהגעתי לתוכנית, התרגלתי לשמוע אנשים מספרים מה עובד בשבילם- ומה לא,
כך שהגישה שלי להתפתחות הרוחנית הפכה להיות מעשית יותר.
זה בלט מאד במסר ששמעתי לאחרונה, שהדובר החליט פתאום להכניס איזה 'וורט',
ופתאום מצאתי את עצמי 'מרחף', הרגשתי איך זה ניתק אותי מהפעולות הפשוטות לרעיונות עמוקים- אך לא מיושמים.

הבדל נוסף- כשידעתי ש"הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו"- זה היה רחוק,
אך כשסבלתי בכאן ועכשיו ולא יכולתי יותר לסבול- אני לא צריך יותר ממה שהספונסר שלי אומר לי-"אתה תמות שם"!!!
אני יודע שהוא צודק- הייתי שם!

קראתי בספר על התכנית רעיון מסויים, וכשאמרתי אותו לספונסר, הוא אמר שהוא לא אוהב את זה וגם הסביר מדוע, אבל נראה לי שלמרות ההסתייגות שלו - יש כאן עבורי משהו נכון. האימרה היתה:

דת זה עבור אלו שלא רוצים להיות בגהינום. רוחניות זה עבור אלו שהיו בגהינום.

הסיבה שהספונסר שלי לא אהב את זה היא כי הדת שלנו היא לא רק עבור אלו שלא רוצים להיות בגהינום, וזה שאני "ילד מיוחד" לא אומר שיש בעיה ח"ו בדת. אבל בכל זאת נראה לי שיש כאן מסר עבורי. המסר הוא שבזמן שאני (ושוב: זה נכון רק עבורי, ולא נכון עבור אדם נורמלי) מתעסק רק עם הדת - זה בעיקר בקטע הטכני ולכן מתאים לומר שזה בגלל שאינני רוצה להיות בגהינום. אבל כאשר אני רוצה לחיות חיים רוחניים, זה בגלל שכבר הייתי בגהינום ואני לא רוצה לחזור לשם בשום פנים ואופן.

אפשר לומד שרוב התוכחות מהשם דרך הנביאים לעם ישראל, היו מכיוון ש"כבדוני בשפתיי, ובליבם כיזבוני",
עשינו הכל בצורה טכנית, כי אמרו לנו לעשות, כי הרגילו אותנו לעשות מקטנות, אך דבר אחד עיקרי ובסיסי לא לימדו אותנו,
איך להתחבר אל המעשים דרך הלב החם והאוהב לבורא עולם.
את הלב משום מה, החליטו להקפיא ולהשאיר אותו בצד חסר תחושה.
ואת השפתיים והמעשים הטכניים, לימדו אותנו איך לעשות בצורה ה"מושלמת".

רחמנא ליבא בעי,
אני חושב שזה מסכם הרבה דברים כאן...

בתחילת הדרך שלי בהחלמה, הייתי עסוק בהתרסה כנגד מה שלימדוני רבותי, הנה לכם, בלבלתם את המוח, הרסתם לי ואותי,  אילו ידעתם. הגדלתי לעשות וכשפגשתי במי מהם הצלפתי בחרב לשוני, ולדאבוני שגיתי. מה הועלתי? חוץ מעגמת נפש לי ולאחרים? שוב, ערמומיותה של מחלתי גרמה לי להפנות אצבע מאשימה כלפי הזולת, במקום להבין אחריותי.

הרעיונות הנשגבים בישיבה היו מעולים. אני הייתי במקום נמוך מהשאר. מכשיר השמיעה שלי לא קלט את התדר הגבוה.

כל רב  משגיח ומשפיע רוחני ניסה ככל יכולתו (היו בעלי יכולות גבוהות יותר ופחות) כדי לצקת נשמה לתוך הפעולות שימשכו הלבבות, ערלת לבבי ופחדי העצומים מנעו ממני להיות  כנה, ההייתי נוהג אחרת מהם עם אדם כמוני?  קולו של המשגיח בסדר מוסר, מתנגן בהשתפכות הנפש, מנסר בחלל בית המדרש עד עצם היום הזה, לוואי ויכולתי לשוב במנהרת הזמן להתרפק, ולו לרגעים ספורים, על ניגונו המרומם.

דת זה עבור אלו שרוצים קירבת אלוקים. ולדידי אין כל פסול ביראת העונש. כילדו המיוחד של הבורא המגיע מהגיהנום, ברור שלא אענש על הקשור במחלתי, אולם אני זקוק לעוד דברים (כל דבר בזמנו) לא פחות. אם אשייך את קיום המצוות 'להם', אם אבדל את עצמי מהמקום בו חונכתי, בהכרח אשגה, אתנתק מרצונו של הבורא. זו תוכנית של חיבור, בכל דרך. להתנתק מכור מחצבתי יקשה עלי לזוז בכיוון נכון.

זה לא רק שמשקפי היו הפוכים, הסתובבתי עם זגוגיות לא נכונות, הצילינדר היה גבוה, אני זקוק לפלוס, לא למינוס...

משנחה רתיחת דמי הבינותי שאל לי להתקבע (פתיחות, לא?) ובצעד 11 הכל התחבר לי לדבר אחד.

תפילת השלווה ומודה אני,  אלוקי נשמה ותפילת צעד שלוש, 'מודים' ותפילת הצעד השביעי...

על חיינו המסורים בידך ועל נשמתינו הפוקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו.

האמת היא שדווקא לא התרסתי נגד אף אחד, ומהרגע הראשון חיפשתי איך להתאים את מה שאני לומד למה שאני כבר יודע, ובודאי שלא להביא את זה למקום של שבירה.

אבל יחד עם זה, אכן יש בי איזו הסתכלות שמגיעה כביכול מעליונות. הנה, אני יודע היום איך ליישם את הדברים הנפלאים, כאילו שאלו שאמרו אותם לא יודעים. האמת היא כמובן לא כזאת. הם גם אמרו את הדברים וגם חיו אותם, ואני בעניי לא הבנתי מה הם אומרים בגלל בעיותיי שלי.

ובכל זאת, אני עדיין בתהליך ובתחילת התהליך. אמנם כל צעד אני מוצא בתורה הקדושה ובדברים שלמדתי (כעת, כל דבר שאני שומע אני מיד אומר: וואו, זה הרי הדברים שהתכנית אומרת. דהיינו שאני מזהה את המקור של הכל בתורה, ולא מבין איך זה לא האזנה לדברים האלו קודם לכן), אבל ישנם דברים שעדיין יש לי בהם "הפרדת רשויות", ובהם אני צריך לעבוד קשה להגיע לאחדות.

לא מזמן שמעתי חבר בתכנית מספר כי בשנה הראשונה היו לו "שתי רשויות" כביכול. הוא לא הצליח לחבר את האלוקים של התכנית עם האלוקים אליו הוא מתפלל. לקח לו שנה עד שהוא הצליח להבין שזה בעצם אותו דבר בדיוק. אני עדיין בתחילת דרכי. מי יתן וה' ינחה אותי בדרך הנכונה להתקדם ולעבוד אותו מאהבה.

לא התכוונתי באופן ישיר לאף אדם, הגבתי למה שנכתב על מה שכתבתי בפוסט, מהותה של כתיבתי היא: חבריה, שגיתי כשהתרסתי, חשתי עליונות, כיום אני יודע שמקורה אצלי בהתנשאות הבאה מיהירות.

כדאי לי לשמור על ראש פתוח גם ביחס לרעיונות הישנים עליהם גדלתי. לא הצלחתי ליישמם בגלל מי שאני, ללא קשר לרבותי.

התהליך נמשך גם אצלי, אין סיכוי שהייתי כותב משהו שדומה לזה עד לפני זמן.

תודה על ההבהרה, למרות שלא חשתי שזה נכתב אליי באופן אישי.

הנקודה שניסיתי להעביר היא שיש לי קושי לאחד חלק מהרעיונות של התכנית עם הרעיונות שעליהם גדלתי (וזה לא בסתירה לזה שאני יכול להסביר את כל הרעיונות מהכיוון היהודי, וגם יכול לאחד את רובם באופן רגשי ומעשי.

כשהמשגיח דיבר - הייתי ב"התעלות". כשהוא סיים - לא מצאתי איך ליישם.

קראתי את הפוסט העתיק הזה, ועדיין לא הבנתי דבר אחד.
אז מה באמת יש בתוכנית הזאת שאין בדברים אחרים? למה 'דרכה של תורה' לא יכול להיות בשבילי גם מכשיר שמיעה?
לפי דעתי אולי דווקא בגלל שזה מהגויים, משהו חיצוני כזה שלא משוייך לשום קטגוריה, לא לקונצנזוס, ולא לפוליטיקה, זה מה שגורם לתוכנית הזאת לעבוד.
(אולי באמת בגלל שרוב המכורים, מכורים גם לאגו. אנחנו מוצאים מקום אצל הגויים ה'נאורים', מה שכביכול מנפח לנו את האגו בהתחלה).
תוכנית ששמה אותך על אי בודד של שפיות, ומצילה אותך מגלי הצונאמי ששוטפים את החוף.

להבנתי המכשיר לא נועד לתת לך כלום אלא לווסת את הווליום.

אין שום דבר בתוכנית ש"מוסיף" משהו מעבר לתורה הקדושה. מה שכן יש פה משהו שמסביר לך לאט ובשקט מה שהמשגיח צעק בקול רם ובמהירותץ

תקן אותי אם טעיתי.

דווקא המשגיח שלי דיבר לאט ובשקט, ובכל אופן ידעתי שהוא לא מבין אותי.
הסיבה היחידה שהתוכנית הזאת מועילה לי היא, שכל המוסר וכו' מדבר תאורטית. לא בא אלי בן אדם שאני רואה כל רגע איך הוא נלחם במידת הגאווה שלו, ומספר לי באיזה שיטות הוא עושה את זה. אלא באים אלי באיומים ש"אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" וכו' וכן על זה הדרך. במיוחד שמי שכתב את הדברים זה כל מיני אנשים מורמים מעם שלהם "ודאי אין קושי בדברים האלה".

מה שמיוחד בתוכנית הזאת זה, שמי שכתב אותה הוא חולה בדיוק כמוני. ולכן אני מוכן לקבל ממנו את הדברים.

סליחה שאני מקפיץ את המודעה





יש ספר "המספיק לעבודת השם", שחיבר אותו ר' אברהם בן הרמב"ם, (נפטר לפני יותר מ 800 שנה)
שכותב שכל איש צריך לחפש מורה דרך שעבר את אותם קשיים שלו, והצליח לעמוד בזה, ורק הוא יצליח להביא אותו למדרגות הנעלות,

זהו, זאת אומרת "ספונסר"