למה למה למה!!!

למה בכל פעם שעולה הנושא אם זה דתי או לא אני מתבלבל?

למה כשהנידון השחוק של חוטא חולה נכנס שוב מהחלון אני תוהה?

למה כשברור לי שהאדם המפקפק מגמתי לחלוטין,זה בכל אופן חודר?

למה כשאני רואה ניסיון של מי שרוצה להמשיך לחטוא מתוך פלפולים דתיים אני מתרגש?

למה אם מסכן שלא הצליח מוכן להשקיע בבניית אתר כדי שכל העולם יסכים אתו שאין דרך,לי זה משנה?

למה אני לא יכול ללמוד מהניסיון שלי והולך ללמוד מחוסר ניסיונם של אחרים?

למה אני חושב שעדיף להתגלגל באשפה בשם ה"יהדות" מאשר להיות יהודי באמת?

למה על אף שאני יודע שכשאני שם אני מוכן להשליך הכול בשביל פרור אומלל,אני חושש מ"נצרות"?

למה כשברור לי שאם תוציא לי דמות פעור מחיקה אשתחווה לה, עדיין כריעה על הברכיים נראית לי נוראה יותר?

למה אני נתפס לדברי מי שאין לו מושג, בזמן שאני חי את הדברים ורואה את פעולתם עלי?

למה אני נרתע מפני מי שמעוניין במותי בהגיגיו חסרי האחריות, כשדרך החיים לפני?

ואולי אפסיק לשאול "למה" ולכתוב כל כך הרבה "אני" ואתבונן מה רוצה ממני בוראי,ולא מה חושב כל בעל מקלדת על הרצון העליון,
להפסיק להיות נע ונד בארץ ולהיות קבוע בארץ החיים. כי הנידון הזה לא ירד מסדר היום עד יבוא מי שיתיר את כל הספקות.
כי אז הרי העדיף לבוא לפניו כשאני נקי ומפוכח ולא אם ספר עב כרס העוסק בהוכחות מחקריות על חוסר יעילותם של 12 הצעדים כשאני על ארבע והזנב בין הרגליים

מחתרת חתורה לפני מדוע לא יצאתי לחופשי,
וכי אוכל לטעון שהאסיר שכלוא איתי הוכיח באותות ובמופתים שזה לא אפשרי,
הרי כל מי שעשה את הפעולה הפשוטה ויצא מצא את עצמו בחוץ.

פוסט זה נכתב בשבילי לזיכרון ואולי יבנו ממנו הנבוכים בדרך.

תודרבה. התשובה הכי טובה 'ללמה' שלי היתה ככה. כי אני חולה. בראש. וכשהפסקתי להילחם בלמה אני שואל למה כבר לא הייתי צריך תשובה ללמה הראשוני. בהחלמה.

תודה שבענו
מזדהה

וואו.
קראתי את הכאב בדבריך. את חוסר האונים, המצוקה.
קראתי גם את הכעס והסלידה העצמית. את הניסיון להפעיל את כוח הרצון על ידי הלקאה עצמית. כל כך מוכר לי. אני עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים.
אציע לך את הדבר הבנאלי, אך המאוד אמיתי: כשאני לא יכול, זו רק הראיה לכך שאני חולה. אם הייתי משתכנע, אם הייתי יכול להבין שזה רע לי, אם הייתי יכול פשוט להפסיק, אז לא הייתי חולה במחלת ההתמכרות.
זו בדיוק הנקודה - אני חסר אונים אל מול היכולת שלי לנווט את חיי במקום הנכון.
אני צריך עזרה, את עזרת הקבוצה ואת עזרתו של אלוהים.

נתן במתנה

ממש תודה.
תרם לי הרבה.

פוסט זה נכתב גם בשבילי לזיכרון.
מקווה לא לשכוח...  :-\ :-[

ודפח''ח

יש ניסים.
נזכרתי במה שכתבתי אז (לא מזמן), מפני שהיום נשארתי רגוע לחלוטין, גם כשקראתי דברים מוזרים ללא שום דחף להגיב. יתירה מזאת יכולתי לחוש את כאבו של הכותב, להזדהות עם המקום שלו של התהייה והבלבול, לנסות להרגיש מה הוא חווה עכשיו, להיזכר בזמנים בהם גיששתי את דרכי כשיסודות בניין חיי התרועעו. חשתי ברצון ללחוש על אוזנו של הכותב "כן. יש לנו אבא אוהב, שאוהב אותך הרבה לפני שברא את הגיהינום (שאתה חושב שברא בשבילך)" ולהחל לו בליבי פנימה שיזכה לחוש את מלא משמעותה של אותה אהבה.