אתמול השתתפתי בסדנת ספונסרים ב- SA.
היו שם 4 חברים ותיקים שחלקו מניסיונם, כוחם ותקוותם בנושא ה"ספינסור":
מזה ספונסר, מי יכול להיות ספונסר, איך מספנסרים, והמומלץ לעשות והמומלץ לא לעשות בעבודה עם ספונסי.

בסוף הערב תפסה אותי שאלה ששאל אחד המשתתפים: "למה אין לי ספונסיים ? "
עוד יותר תפסה אותי התשובה שהוא קיבל: "האם אתה משתף באסירויות תודה בקבוצות?"

אני התחלתי להיות ספונסר לפני יותר משנתיים ועם הזמן אספתי אלי עוד ועוד ספונסיים.
עצם העובדה שהייתי אחראי לשידוך בין ספונסיים לספונסרים גרמה לי לקחת עוד ספונסיים והגעתי לספנסר כ- 8 ספונסיים.
עם הזמן ספונסיים עזבו אותי או שעזבו את התכנית או שמצאו ספונסר מתאים יותר.
כמובן שברכתי אותם בדרך צלחה והמשכתי לעבוד עם אלו שנשארו.

בסופו של דבר נשארתי עם ספונסי אחד ובמשך תקופה ארוכה לא הצלחתי "לגייס לשורותי" ספונסיים נוספים.

דברתי על כך עם הספונסר ועם חברים נוספים וניסיתי לברר "למה אין לי (כמעט) ספונסיים?"

התשובות שקבלתי היו מאוד דומות: תשדר החלמה בקבוצות ומי שצריך את ההחלמה שלך  - יבוא !!!
והאמת היא שגם במסורות זה כתוב: "מדיניות יחסי הציבור שלנו מבוססת על משיכה ולא על פרסומת..." (מסורת 11)

ואכן התחלתי לשדר בקבוצות יותר תקווה.
סיפרתי לכל על הניסים המרובים של אלוקים בחיי.
ומייד אחרי ציון הדרך של שנתיים נגשו אלי 4 חברים באותו שבוע ובקשו שאהיה ספונסר שלהם.
ותוך זמן קצר רשימת הספונסיים שלי הלכה וגדלה.

אסירות תודה !!!

מאחל לכולנו ניצחון הולך וגובר על התאווה ושיהיה לנו תמיד מה לימכור למכור שהודנו סובל.

בס"ד
תודה שמואל
הפתיחות שלך נגעה לליבי
יישר כח ותודה.

תודה. מתפלל לנכונת

תודה. כששאלתי את עצמי בכנות בשביל מה אני בא לקבוצות גיליתי שזו הציפייה לשינוי. כששאלתי את עצמי לאחר זמן מדוע אני נשאר הבנתי שהתקווה היא זו שמשאירה אותי שם. ואז הבנתי מדוע עלי לשתף באסירותודה. זה נותן לי ולאחרים תקווה. בכנות, לא להמציא צ'יזבטים שינעמו לשומעים. עם הזמן למדתי לחלק את זמן השיתוף שלי כדלהלן; קודם כל בלי סודות - אני מספר את מה שלא בא לי לספר. אחר כך אומר מה לא התחשק לי לעשות (תוכנית) ובכל זאת עשיתי. מה מאוד התחשק לי לעשות (תאווה, פגמים) ובחסד הכח העליון לא עשיתי. ומפנה זרקור אל המתנות שאבאל'ה אוהב נתן לי.

שוב, לא להמציא. לשתף את האמת של הניסיון האישי. בתחילה זה עזר לי (כנות) גם כי עשיתי כדי שיהיה לי מה לספר... בהמשך, כשהבנתי שהערכה חיצונית לא מרווה את צמאוני, זה היה כדי להתקרב לאבא שלי - להיות אסור אל התודה. שישמע מקרוב את התודה שלי. זה עובד.

היום.

תודה.
הזכרת לי מה שכתוב בספר הלבן,
שכשמגיעים לקבוצה צריכים לשתף בכנות,
באיפה שאנחנו נמצאים היום,
וגם במה שהצלחנו.

שמחתי לפגוש אותך בכנס.
מקווה לזכור שאתה שמואל...

תודה חברים.

תודה אסירות על תגובתך.

אני למדתי שלא רק שצריך לשתף בכנות, אלא שהשיתופים הטובים יותר הם לא שיתופים של "הכל דבש..." אלא דווקא שיתופים של "קשה ואפילו מאוד... אבל אלוקים עושה ניסים".
(ראו את הפוסט "לנסוע על הכביש או התוכנית עובדת רק כשקשה" - forum.gye.org.il/index.php?topic=6057.msg63678#msg63678)

ועוד יותר מזה למדתי שהנס האמיתי הוא אני.
למדתי שאם אני מכניס את אלוקים לכל פרט בחיי - אז הנס הוא אני וזה הנס האמיתי.

אסירויות תודה זה דבר חשוב מאוד לשתף. נראה לי שזה יקר מידי מכדי לשתף בזה בשביל מטרה צדדית ולו נעלה ביותר של השגת ספונסיים.

האמת חשבתי שתכתוב שאמרו לך משהו כמו: אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו והתוצאות לא בידינו או כיו"ב.

משוחרר חבר יקר, אני שמח שאתה כתבת את מה שאני תכננתי לכתוב:) (ואם יש לך עוד דברים שהיית רוצה לומר ואתה לא בטוח אם מישהו אחר יכתוב אותם - תכתוב אותם:)

נתן במתנה

משוחרר,

כשאני משתף אסירות תודה בקבוצה, אני עושה זאת משתי סיבות:
1. בשביל עצמי.
2. בשביל לעזור למכור אחר שייתכן ששומע אותי.

אלו שתי המטרות הנעלות שלשמן אני עושה זאת  .

ראה פוסטר אחר על ההבדל בין קבוצות גדולות לקטנות ( לא זוכר את השם)

מה שקורה אחרי השיתוף בהכוונת אלוקים זה שהחבר ששמע אותי משתף על אסירות תודה ייגש אלי אחרי הקבוצה.

האם אני עושה זאת כדי לקבל עוד ספונסיים?
אם כוונתי היא לעזור לעוד מכורים - אז כן !!!


בהחלמה

כמי שהיה נוכח במסר המדובר ארחיב מעט על מה שנאמר שם. ראשית היתה התייחסות למהות השם - להיות אסור אל התודה. כן, התודה אוסרת אותי אל... בשונה לחלוטין מאמירת התודה גרידא. כנכתב בספר הלבן אחד הדפוסים המצויים אצל מי שחווה התעוררות רוחנית הוא הדחף לחלוק את החוויה עם הזולת. בדיוק כמו אצל 'חוזר בתשובה'. ומעבר לדחף הטבעי המובן הזה ישנו גורם משמעותי נוסף;  בא אדם ושומע שיש משהו שהוכח כעובד גם כשכל הדברים האחרים נכשלים - צעד 12 - פלא אם הוא לא חפץ בזה בכל מאודו.

בנוסף, מכור מטבעו הוא אדם הרגיל להגדיל מצבים. משחר ילדותו הוא מעצים את החסר, הריק, המר. והם גדלים. מאוד. רבים מאיתנו נדהמים לגלות אחרי תירגול עקבי שיש להם המון. לא שטויות. בלי סוף תכונות ערכים אף דברים חומריים שהם לא נתנו עליהם את הדעת. המציאות מוכיחה שתקווה נוצרת אצל  מי שמתמקד בחלקים החיוביים של יומו. לא מתוך התעלמות והדחקה של החלקים האחרים, הוא פשוטמקבל החלטה מודעת - לפתח את המיומנות החסרה הזו, מגדיל במציאות את אותם החלקים החיוביים אצלו ואצל אחרים. שכל אחד ישאל את עצמו מאיזו קבוצה הוא יוצא עם כוח, עם אנרגיות חיוביות. מזו שבה הוא שמע תלונות מכאן ועד זיבולא בתרייתא או מזו שהיו כאלו שעמלו להגדיל את תקוותם ותקוות חבריהם.

נקודה אחרונה - הלוואי עלי לחשבן את מטרותי תמיד לפי הנעלה ביותר. אני איש פשוט שמקבל ונותן תקווה. לא את שלי, את זו של אבא שלי. בשביל זה הוא ברא אותי. וזו המטרה הנעלה ביותר בעיני כיום. לשתף באתגרים וניסיונות מתוך מבט חיובי. וזו יהדות פרופר. שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו. לא לחינם נאמר טוב להודות, זה פשוט יותר טוב. להשתדל להתרומם. כן, זה בדיוק מה שנידון שם  - מהי ההשתדלות הנדרשת. התשובה היתה שכדאי לך להיות אסור אל התודה, זה כבר יגיע.