הפוסט הבא התחיל כפוסט על "או הכל או כלום", אבל בעקבותיו הגיעו פוסטים נוספים שעוסקים בצעד הראשון, ועלה לי הרעיון להפוך את זה למעין סיכום של כל 12 הצעדים. לא ערכתי את הפוסטים הראשונים, אבל הבאים בתור יתמקדו בצעד מסויים עם ציון באיזה צעד הם עוסקים.

בהרבה שטחים של החיים, השיטה של "או הכל או כלום" היא שיטה גרועה מאוד לנהל חיים נורמליים. מי כמונו המכורים מכירים את השיטה הזאת מנסיון אישי ויודעים עד כמה היא לא מוצלחת ולא מובילה להישגים אמיתיים. בהרבה מקומות כמו רגשות, התנהלות מול אנשים אחרים וכן הלאה, הדרך היחידה שהכרתי היתה "לחיות על הקצה" שזה אומר ללכת מקיצוניות אחת לשניה, לפעמים בצד אחד ולפעמים בצד השני, בלי אפשרות לחיות באמצע, בדרך נורמלית.

אבל יש מקום אחד שבו זה נכון לחלוטין, והשיטה הזאת ממש של "או הכל או כלום" היא הדבר היחיד שעובד עבורי.

חשוב להדגיש שלא מדובר כאן על המין עצמו, ואין שום כוונה להגיע ל"צום" מבחינה מינית אלא להיפך, להגיע למצב של קיום יחסי מין נורמליים ומאוזנים, שהם גם יותר מספקים, גם גורמים לחיבור (במקום לניתוק) וגם לא מפריעים בכלל לתאווה. הדברים הבאים נכתבים על התאווה עצמה (בקצרה, ההבדל בין מין לבין תאווה הוא כמו ההבדל בין שתיית יין בקידוש לבין אלכוהוליסט הזרוק ברחוב עם בקבוק ביד. נכתב על הנושא הזה רבות בפורום, ומי שמעוניין ימצא את הדברים).

בתאווה, אין לי אפשרות להיות באמצע כמו אדם נורמלי. אני לא מכיר אפשרות שבה אני יכול ללגום "קצת" תאווה, אבל לעצור שם ולא להמשיך הלאה. נכון, אדם נורמלי מסוגל לדוגמא להיכנס לאתר חדשות ומפעם לפעם לא לעמוד בפיתוי ולהיסחף קצת להסתכלות על תמונות של תאווה ברמה כזאת או אחרת, אבל זה לא אומר שהצד הבא שלו זה אתר פורנו, ובודאי לא אומר שהוא בדרך בטוחה לקראת נפילה. האדם הרגיל מתמודד עם פיתוי נורמלי, לעתים עומד בו יותר ולעתים פחות, אבל הוא גם יכול לעשות לזה סטופ כשמגיע הרגע בו הוא מבין שזה הופך להיות מסוכן עבורו.

אני לא. אני לא אדם רגיל. אין לי את הפריווילגיה הזאת. אצלי, אם אני לוגם טיפהל'ה תאווה - הסוף כבר ידוע מראש, וכעת זאת רק שאלה של זמן עד שזה יתממש. לכן, אצלי בענין של התאווה זה או הכל או כלום.

האלכוהוליסטים הראשונים שהחלימו, הבינו את זה טוב מאוד והם כינו את זה בתואר "אלרגיה". מה הפירוש שאני אלרגי לתאווה? זה די דומה לכל אלרגיה אחרת. בדיוק כפי שאדם שאלרגי לבוטנים, אם יאכל בוטן תתחיל אצלו תגובה בלתי נמנעת שתשפיע עליו ואף תעמיד את חייו בסכנה, כך אם אני "טועם" תאווה, תתחיל אצלי תגובה בלתי נמנעת שתשפיע עליי ואף תעמיד אותי בסכנה. ההבדל היחיד הוא שהתסמינים של האלרגיה לבוטנים הם יותר גופניים, ואצלי הם יותר נפשיים, ובעוד הוא ירגיש עיקצוץ בפה וקוצר נשימה, אני ירגיש משיכה לשימוש בתאווה (ולפעמים גם קוצר נשימה...).

לאלרגיה לבוטנים עדיין לא נמצאה תרופה, וכך גם לאלרגיה לתאווה. הדרך היחידה המוכרת לאדם שאלרגי לבוטנים להישאר בחיים היא להימנע לחלוטין מכל גרגיר של בוטנים, והדרך היחידה המוכרת לאדם שאלרגי לתאווה להישאר שפוי ונקי היא להימנע לחלוטין מכל ביטוי של תאווה.

תודה. הפוסט הזה בא לי בו בזמן.
כאחד שבדרך כלל לא מאזין או מתעניין יתר על המידה בחדשות, בעקבות המצב הבטחוני מצאתי את עצמי שוב ושוב באתרי חדשות והרגשתי איך שהאיזון מתחיל להתערער... הסדק מתחיל להבקע...
ההפניות שם למטה נראו מזמינות... 
והרגשתי את מה שכתבת על בשרי. תודה לך. והלוואי שנזכה להפנים ולזכור את האלרגיה שלנו גם כשהיא לכאורה רדומה...

ובכל זאת, יש הבדל בין האלרגיה שלי לתאווה, לבין האלרגיה אדם אחר לבוטנים. למען הדיוק, אין הבדל באלרגיה (חוץ מאשר בתוצאה) אלא שאצלי זה מסובך יותר כיון שאני סובל מבעיה שמורכבת מכמה בעיות.

האדם האלרגי לבוטנים שמבין שאין לו תרופה למחלתו, עדיין יכול די בקלות לשמור על חיים בריאים ומאושרים, כל זמן שהוא ישמור על כלל אחד פשוט: לא להכניס בוטנים לפה. לכאורה זה היה אמור להיות בדיוק הפיתרון שלי אם אני רוצה לשמור על חיים בריאים ומאושרים: לשמור על כלל אחד פשוט - לא להשתמש בשום טיפת תאווה.

אבל למרות שהוא מצליח בקלות - אני לא מצליח. הוא שמע את הרופא, הבין שזה מסוכן לו, ומאז לא נוגע בבוטנים, נקודה. גם אני יודע את העובדות ומבין היטב כמה זה מסוכן לי להשתמש בתאווה - אבל חוזר שוב ושוב לשימוש. אני מאוד רוצה להיות כמוהו ופשוט להפסיק, אבל אני לא מסוגל. השאלה היא כמובן: למה? מה ההבדל ביני לבינו?

האלכוהוליסטים הראשונים שהחלימו, הבינו שלמחלה שלהם ישנם שלושה צדדים. הצד הראשון הוא ההיבט הפיזי שזה האלרגיה עליה דיבר בפוסט הקודם, אותה אלרגיה שהיא בדיוק כמו אלרגיה לבוטנים או לגבינה או לפריחה של פרח מסויים. עד כאן, הטיפול בצד הפיזי דומה בדיוק לטיפול בכל אלרגיה אחרת, אלא שכאן נכנס ההיבט הנוסף: הנפשי, אותו היבט שמסבך את העסק מאוד וגורם לי להימשך לתאווה למרות הסכנה.

אם לא היתה לי אובססיה לתאווה, הייתי יכול לנהוג בתאווה כפי שנוהגים בבוטנים ופשוט להפסיק, אבל אצלי ההחלטה הזאת לא מחזיקה מעמד לזמן רב. כמובן שכאשר הכאב טרי והרגשות חדים, אני מחליט שלעולם לא אחזור לנפילות, אבל כאשר עוברים הימים, ההכחשה מתחילה לעבוד שעות נוספות, ובסוף למרות כל הידע המוקדם - אני פשוט עושה את אותו דבר שאני יודע בוודאות שיגרום לי כאב וצער, ויכול גם לעלות לי בשמי הטוב, באשתי ובילדים, במקום העבודה שלי וכן הלאה.

אני לא יכול להפסיק רק בגלל ההבנה שאני אלרגי לתאווה, כיון שיש לי הפרעה נפשית שגורמת לי לפעול בניגוד למה שאני מבין, בניגוד למה שטוב לי, בניגוד למה שבריא לי. ישנן הרבה הפרעות נפשיות כאלו, כמו אנורקסיה בה אדם מרעיב את עצמו (לעיתם למוות) וכמו הפרעות נפשיות רבות אחרות.

אז דיברנו על האלרגיה לתאווה, אותה תגובה לא נורמלית שמתרחשת אצל המכור, שבשונה מאדם רגיל טיפת תאווה עבורו היא בהכרח תביא לנפילה. דיברנו גם על האובססיה, הצד הנפשי של ההתמכרות, אותו עיוות מחשבתי שגורם לנו לחזור שוב ושוב אל התאווה למרות שאנחנו יודעים מה תהיה התוצאה ולמרות שאנחנו לא רוצים בכך.

אבל אם רק בכך היו הדברים אמורים, מדוע טיפול פסיכולוגי רגיל לא יהיה אפקטיבי? הרי ישנם הרבה סוגים שונים של הפרעות נפשיות, שכולם מטופלים במידת הצלחה כזו או אחרת על ידי אנשי מקצוע. מקרים אחרים מצריכים התערבות פסיכיאטרית וגם כאן כדור יכול לעשות את העבודה. אז למה מכור לא יכול פשוט ללכת לטיפול פסיכולוגי או לקחת כדור מפסיכיאטר והכל יבוא על מקומו בשלום?

כאן נכנס הפן השלישי של מחלת ההתמכרות, אותו פן שעליו מבוסס הפיתרון לכל שלושת הצדדים, כולל הפיזי והנפשי: מדובר במחלה הרוחנית ממנה סובל כל אדם המכור לתאווה.

מה הכוונה מחלה רוחנית, ואיך אפשר לומר ליהודים מאמינים שהם חולים במחלה רוחנית בזמן שהם מתפללים שלוש תפילות ביום, לומדים ועוסקים בגמילות חסדים? אלו הן שאלות טובות שמעסיקות כל מכור שמגיע להחלמה ושומע על "מחלה רוחנית", כיון שאצלנו רוחניות היא בעצם מילה נרדפת למילה דת. נכון שהשימוש בתאווה הוא איסור על פי ההלכה, אבל לא לכך הכוונה בצד הרוחני של הבעיה, וגם הפיתרון הרוחני לא תלוי ביותר שעות לימוד או הידור יותר בקיום מצוות.

רוחניות היא המשמעות של הדברים, הרוח של המעשה עצמו. אפשר לחיות חיים שלמים של קיום תורה ומצוות ושמירה על קלה כבחמורה, אבל לעשות את זה מבלי הרוח של הדברים, בלי הפנימיות. לעומת זאת ישנם אנשים שאינם מקיימים מצוות אבל הם אנשים רוחניים, הם מחוייבים לעקרונות שלהם, הם מוכנים ללמוד מהעבר, לוותר למען מטרה גדולה מהם וכן הלאה.

הצד הזה של ההתמכרות הוא הצד הכי מבלבל, ופעמים רבות קשה לנו להבחין במחלה הרוחנית שלנו עד שאנחנו לא מתחברים עם חברים אחרים שנמצאים במצב שלנו ושומעים אותם משתפים על כך בפתיחות, ואז לאט לאט אנחנו מבינים על מה מדברים ומתחילים לזהות אצלנו את החוסר הזה ברוחניות. לכן לא כל כך נוגע ההבנה כאן מה בדיוק חסר לנו, ויותר חשוב להבין שיש צד כזה לבעיה שלנו, והפיתרון עצמו מתבסס עליו.

תודה רבה סוד.

אני רוצה לחדד את הדיון בנושא המחלה הרוחנית.

אני אדם מאאווד רוחני. חי את חיי הרוח. פילוסוף. מוזיקאי. לומד חסידות. החיים שלי היו עמוסי חוויות רוחניות. עד כדי שגם התאווה היא עבורי בעיקר 'חוויה רוחנית'.

אז איפה פספסתי?
מילא מי שחלול מתוכן רוחני. אבל אני הייתי מלא אז למה קרסתי?
ועוד יותר, תמיד היתה לי הרגשה שכמה שאני מתמלא ביותר רוחניות ככה הפיצוץ קרוב יותר.

אשמח לשמוע את דעתכם חברים.

הושיעה נא,

מאוד מתחבר לדבריך. החוויה האישית שלי הייתה דומה.

אני חושב שהבריחה שלי לתאווה דווקא, ולא למחוזות אחרים קשורה גם להיותי רוחני.
יש כאן בחיבור הזה בין איש ואשה, באמת משהו רוחני עוצמתי, משהו אלוהי.
אני לא יודע להסביר במילים מה זה בדיוק, אבל אני מרגיש שזה קיים,
ונראה לי שהמחשבה הזו היא לא רק בגלל המחלה... (אני טועה?).

במקביל, אני גם שואל את עצמי: האם כל הרוחניות שלי לסוגיה לא הייתה מחלה?
האם המוזיקה, הלימוד ושאר האקסטזות הרוחניות שלי, לא היו סוג של בריחה?

בתקופה האחרונה, אני ממש מרגיש שהשימוש בצריכת מוסיקה או ספרות (נקייה!!!) עבורי, הוא גם סוג של בריחה.

באיזה שהוא מקום, יש לטהרני עוצמות רוחניות גבוהות ,
אבל כדי שהם תופענה בצורה נכונה ובריאה, צריך הרבה ריפוי "בכל תחומי חיינו" :-\.

תודה רבה טהריני.
בדיוק על זה אני מדבר.
אז איזו רוחניות היא בריאה ואיזו היא מחלה?
נורא מבלבל.

אולי רוחניות שמושתת על ריכוז עצמי ולקיחה היא חולה,
ורוחניות שמושתת על ביטול עצמי, חיבור אמיתי וכנה לכוח עליון ונתינה היא בריאה?

נ.ב. תודה הושיעה נא על הפחת רוח חיים בפורום!

מוסיקה זה יפה ורוחני, אבל זה לא מספיק. גם יצירת אמנות היא רוחניות במהותה, אבל זה לא אומר שכל מי שהוא אמן הוא גם רוחני ברמה מספיקה כדי שלא להתמכר.

נכון, רוחניות בהגדרה פשוטה היא כל מה שמייחד אותנו בני האדם מבעלי החיים. חיות לא יכולות לוותר למען עקרונות, להינות ממוזיקה וגם לא לעשות התעמלות כדי להישאר בריאות. אבל אלו אינם הדברים היחידים שחיות לא יכולות לעשות ואנחנו כן, והדגש במושג "רוחניות" הוא דוקא על דברים שהם הרבה מעבר לכך.

רוחניות היא קודם כל חיים בעלי משמעות (מה שכמובן אין לבעלי חיים), ואת המשמעות אפשר לקבל רק כאשר יש כח אלוקים שבר אותנו ואנחנו נותנים לו לנהל את ההצגה. אם אין אלוקים - אז לא יכולה להיות משמעות לשום דבר כי זה אומר שאנחנו בעצם נוצרנו בטעות ואנחנו נמצאים כאן סתם ללא סיבה. אם אין סיבה לכך שאני בעולם, אין גם משמעות לחיים שלי.

הרב ד"ר טווערסקי מסביר את זה באמצעות בדיחה: תפסו שני גנבים בלילה בתוך בית. שואלים את הראשון מה עשית בבית, והוא עונה "שום דבר". שאלו את השני מה אתה עשית שם? אז הוא עונה "עזרתי לו"...

מה שכן, מכורים הם כאלו שחשו את החוסר ברוחניות, וניסו להגיע לסיפוק רוחני, אלא שעשו את זה במקומות לא נכונים (התאווה עצמה), או במקומות נכונים אבל לא מספקים (הדוגמאות של מוסיקה ויצירה). החיפוש אחרי רוחניות הוא חיפוש שבדרך כלל נעשה בלי לדעת שהוא בכלל קיים, וגם אם ישנה תחושה כללית של חיפוש, לא ברור למחפש מה הוא בעצם רוצה, וזה יותר הרגשה של חוסר שקט ושלווה.

בהחלמה אנחנו מבינים שרוחניות צריכה להיות חיבור לאלוקים, ורק משם אפשר לקבל שלווה ומשמעות אמיתית לחיים. רק אחרי שעושים את הצעד הזה, ניתן להמשיך לאסוף עוד פעולות רוחניות שימלאו אותנו. בשלב מתקדם יותר בהחלמה, הופכות המון פעולות פשוטות להיות רוחניות, בגלל שהן נעשות לא רק באופן שטחי וחיצוני אלא עם משמעות ועומק.

הדיון כאן ממש מדהים!
רציתי לחדד שאלה שעולה מדברי כולם- אז היכן אני מצליח למצוא את הרוחניות הזאת ואת החיבור לאלוקים? (וחוץ מהתשובה של הצעדים, אשמח לעומק יותר גדול שיסביר מדוע אולי זה נותן את הרוחניות המתבקשת..)

נ.ב
אפשר לקבל את הרוחניות הזאת ב- "אומן" אצל ר' נחמן...?
כי אם כן אז לפי זה הרוחניות היא חוויה של רגש מאוד גדול ופשוט אדם צריך למצוא את זה איפה שהוא...
הוא לא מוצא את זה בתורה... ולא במוזיקה... ולא בספרייה.... אז הוא הולך לתאווה... האמת נראה לי שגם שם הוא לא מוצא אותה אבל לפחות היא גורמת לו להרגיש משהו אחר...
שבדברים האחרים הוא לא הרגיש לפני כן, אז הוא פשוט נעצר שם... או מזין אותה יותר כי הוא חושב שזו החוויה שהוא הרגיש..?
האם יש בדברי משהו?!

brother כתב on 30 יולי 2014 17:22:


טסתי לאומן כדי שיקרה לי הנס והקסם ואשאר נקי.
גם זה לא עזר לי... :-\

חברים יקרים, אנחנו מקדימים את המאוחר. הפוסטים עד כאן עסקו בבעיה, לא בפיתרון. שלושת החלקים הראשונים התמקדו בצעד הראשון שהוא להודות בכלל בעובדה שיש לי בעיה ושהיא לא הולכת להיפתר מעצמה. כדי להפנים את זה דיברנו על שלושת המרכיבים של המחלה: הפיזי (אלרגיה), הנפשי (אובססיה) והרוחני (ניתוק).

אבל לפני שאנחנו רצים אל הפיתרון, יש עוד כמה דברים שצריך להתעסק איתם.

נושא אחד הוא השאלה למה להפסיק? זה נראה כאילו ברור מאליו אבל זה לא. אם אין לי סיבה אמיתית ומספיק טובה להפסיק, אז חבל על הזמן שאני מבזבז כאן (החלק השני של הצעד הראשון "אבדה לנו השליטה על חיינו").

נושא נוסף הוא האם בכלל יש סיכוי להפסיק (הצעד השני "הגענו לאמונה שכח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו").

רק אחרי שנבין את הבעיה, נפנים מדוע אנו חסרי אונים מולה, נראה מדוע אנו מעוניינים להפסיק וגם נשתכנע שיש סיכוי להחלים - אז ורק אז, נוכל להתחיל לדון בצעד השלישי שהוא "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו  מבינים אותו").

ממש תודה על העלאת השאלה.
אני יכול לשלוף תשובה מפורטת על כמה שהשימוש הרס לי את החיים.
אבל אני מרגיש שזה יהיה מהשפה ולחוץ (כמו שקצת הרגשתי במסירת הצעד הראשון).

אני מקווה שדיון נוקב (וכואב... :-\) בשאלה הזו, יקדם אותי, ויעזור לי לבנות יסוד חזק ויציב לבניין הנקיות.
ושוב תודה.

תודה חברים על קבוצת הדיון הזו.

למה להפסיק?
שאלת השאלות.

לפעמים ברור לי באלף אחוז שאני לא רוצה פורנו. כי זה קרקעית אצלי.
אבל אני עלול לשכוח למה החלטתי לא לקרוא יותר כתבות סקסיות? או אפילו סתם אתרי חדשות חילוניים שאני אמור להיות חסר אונים מולם, לפעמים הטעם שאני מנוע מהם נשכח ממני.
ובזכרון עמום זוכר שאיזה חבר דיבר פעם על לא להתאוות עם האשה??? שכחתי למה...

אני מכור גם לסרטים. משחקי מחשב. משחקים בפלאפון. ולאחרונה איך לא, חדשות...

וכאן אני שואל את עצמי, באמת! למה להפסיק? הרי זה נעים וטעים?
כאן ועכשיו זה נשמע לי עדיף על הסבל שבחוץ. מבלבל.

אשמח לפתוח את הנושא.

אוהב
הושיעה

למה להפסיק? באמת, למה להפסיק?
בימים האחרונים יש לי ממש רצון להשתמש, אני ממש מרגיש שה' שומר אותי נקי, כי לבד ממזמן כבר הייתי משתמש.
הסיבה העיקרית שבגללה אני רוצה להפסיק היא כמובן מכיוון שזה חטא ואסור, אחרי זה זה גם בגלל שזה מבזבז לי את הזמן באופן מטורף.
משום מה, שתי הסיבות האלה לא עזרו לי להפסיק להשתמש. אבל חיבור לאלוקים כן עזר.