לחברים של AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) יש גם AAA. שלושת ה-A הם Awareness Acceptance Action, שזה מודעות, קבלה ועשיה. שלושת השלבים האלו הם חיוניים בהמון מקומות ומצבים שונים בחיים בכלל ובהחלמה בפרט, ואם חסר אחד, לא משנה האם זה הראשון השני או השלישי, אז התוצאה תהיה בעייתית.

הכל מתחיל במודעות. לצורך הענין אכתוב על המודעות שלי לבעיה הבוערת - התאווה, אבל כמובן שהדברים נכונים לגבי כל בעיה אחרת בחיים. לא לחינם אמרו חז"ל שידיעת המחלה הינה חצי תרופה. מחד, הידיעה עצמה היא חצי, ומאידך - היא רק חצי... לא יותר אבל גם לא פחות. במשך הרבה שנים לא ממש ידעתי שיש לי בעיה. מצד אחד ברור שידעתי שמשהו לא בסדר, אבל מצד שני לא ידעתי מה לא בסדר. חשבתי שכולם כמוני (מי לא אוהב תאוה? הרי כל שלט פרסומת מציג משהו חשוף כדי למשוך את העין והלב), ולא יכולתי להבין שיש לי בעיה רצינית.

אבל הגיע השלב בו לא יכולתי להמשיך להתכחש לבעיה שלי, ופניתי לקבלת עזרה. כשהגעתי לפסיכולוג, הוא בעצם עשה את הדבר הפשוט ביותר: הוא אמר לי שיש לי בעיה. זה נשמע מוזר כי הרי פניתי אליו בגלל שהיתה לי בעיה, אבל הוא גם נתן לבעיה שם ותיאור, וכך סוף סוף "ידעתי" באמת שיש לי בעיה. הוא הסביר לי את ההבדל ביני לבין כל אדם אחר, והדביק תוית של "התמכרות" על המצח שלי.

כעת הגיע שלב הקבלה, כיון שאחרי שאני יודע שיש לי בעיה - עדיין זה בידיים שלי להחליט מה אני עושה עם זה, האם אני מקבל את זה או מחליט להתכחש לכך, להונות את עצמי, להתלונן על מר גורלי וכן הלאה. קבלה זה לא סתם "לדעת שיש לי בעיה", אלא לקבל את העובדה שאני שונה. יתירה מכך, קבלה זה אומר שההתמכרות היא לא בעיה שאני צריך לתקן, אלא משהו שהוא חלק מהחיים שלי וילווה אותי עד הקבר. זה כמו חולה בסכרת שמקבל את הבשורה, ואחרי ההלם הוא מקבל את העובדה שהוא חולה וזאת מחלה כרונית שתלווה אותו כל חייו.

על קבלה ניתן לכתוב בלי סוף, ולא לחינם מתייחסים לקבלה בתור "התשובה לכל הבעיות שלי כיום", כיון שבלי הקבלה - אין שום התקדמות לעבר פיתרון הבעיה. כל זמן שאני לא מוכן לקבל את ההתמכרות באופן מוחלט - לא אוכל לעשות את הנדרש ממני כדי להחלים. לכן אומרים בקבוצות שרק את הצעד הראשון (קבלת הבעיה) צריך לעשות באופן מושלם, ואילו את שאר הצעדים אין צורך ואין אפשרות לעשות בצורה מושלמת.

אם אני מודע לבעיה וגם מקבל אותה - אז (ורק אז) הגיע הזמן למעשים. הקבלה פותחת אותי בפני שינויים וגורמת לי להיות מוכן לעשות פעולות וצעדים שלא הייתי מוכן אליהם לולא זאת. הפעולות שבסיום הם אלו שמשלימים את התמונה ובעזרתם ניתן להחלים מהמצב שקודם לכן היה נראה חסר תקווה.

תודה רבה. בחוויה שלי הדברים תואמים לגמרי. על מנת להגיע לפיתרון בר קיימא נזקקתי לשלושת השלבים. הייתי אולי מוסיף  שהמודעות הקבלה והפעולות צריכות להיות מתאימות לאופי האמתי של הבעיה. שנים רבות של שימוש חלפו טרם ידעתי שיש לי מחלה שעלי לקבל ואז להתנהג בהתאם. מודעות למשיכה העזה לתאווה היתה לי די בהתחלה. מרגע שהבנתי מה אני עושה וידעתי שזה לא תקין ניסיתי להפסיק ואפילו פניתי לעזרה, אבל הייתי רחוק מקבלה מאוד. בגלל שההתייחסות למעשי התאווה שלי היתה של חטא לא יכולתי לקבל את המציאות שלי - מחלה - מה שגרם לפעולה לא מתאימה - מלחמת היצר. 

בתוכנית, מוזכר פעמים רבות שיש צורך להשאיר אותה 'פשוטה'.
התוכנית היא ממשית ועובדת עבור אנשים מאוד פשוטים ועבור אנשים מאוד חכמים. מכורים לסמים שגדלו ברחוב, ומכורים להימורים מתוחכמים וקרימינליים.
הבעיה שלי, עם עודף המודעות העצמית שלי, הוא בקושי לעבור משלב 'הקבלה' לשלב 'הפעולה'.
זוהי הבעיה של אנשים מתוחכמים מדי, השכל, הידיעה מהווה מקור קבוע לתחושת שליטה.
כך, חשבתי שאם אכיר ואקבל את הבעיות שלי, אצליח להתמודד איתם.
הבעיה, כמובן, שאיני יכול להתמודד עם הריק שעומד בתשתית קיומי, ולא מאפשר לי להתגבר על הפחדים, שמולידים טינות, המנעויות, וגוררים צורך בפיצוי אובססיבי.

כך, פעמים רבות בעבר, וגם כיום, בשלבים מתקדמים יותר,אאני ניצב מול הידיעה מה אני צריך לעשות, אך מתקשה לעשות.
מתפלל לאלוהים שיתן לי את היכולת לשחרר ולתת לו לעשות את מה שאני לא יכול, גם על ידי הבנתי המתוחכמת...

תודה
נתן במתנה