לא משנה מהו סוג ההתמכרות שלנו, ישנו מכנה משותף אחד ברור לכולם: הם תמיד יספקו לנו את הסחורה. בין אם מדובר בסמים לסוגיהם או באלכוהול, בהימורים או במין, באוכל או בעבודה - אנחנו תמיד יכולים לסמוך על סוג ההתמכרות שלנו שהוא יהיה שם עבורנו ולא יאכזב אותנו.
המכור לאלכוהול יודע, שבכל מקרה שבו הוא יזדקק לאלכוהול, הוא יכול לשחזר את אותה פעולה על המוח שלו בה הוא יעבור למצב של טראנס וישכח מכל הבעיות שלו. אולי הוא יצטרך להגביר את המינון מפעם לפעם, אבל בסופו של דבר, אם הוא ימזוג לגופו את כמות האלכוהול הדרושה - היא תמיד תשפיע עליו ותביא לתוצאה עליה הוא שואף.
המכור למין יודע, שבכל מקרה בו הוא יצפה בפורנו, יאונן, יפנטז או ישתמש בתאווה בדרך אחרת, הוא יצליח להגיע לאותה הרגשה שהוא מרגיש בכל פעם שהוא נמצא בטראנס הזה. יום קשה בעבודה, בעיות בבית, הפסד בבחירות בזימבבואה או סתם צניחת קרן המטבע הבינלאומית - תמיד יש פיתרון שמבטיח מאה אחוזי הצלחה: התאווה תסדר הכל.
כמובן שמדובר בפיתרון שלא פותר כלום, כי ברגע שהשימוש יסתיים - הבעיות יישארו בדיוק כמו לפני כן, אלא שיתווסף אליהן הכאב מהנפילה, בתוספת כל הרגשות המוכרים של בושה, אשמה, פחד וכן הלאה. אבל התאווה היא "ערמומית, מבלבלת ורבת עוצמה", ואת החלק הזה שבו ההתמכרות מפסיקה לעבוד - אנחנו שוכחים כאשר אנחנו רוצים להשתמש בה. אנחנו זוכרים רק את החלק (האמיתי!) שבו התאווה מבטיחה לנו משהו שהיא יכולה לספק, תמיד - בלי יוצאים מן הכלל.
מה קורה כשאנחנו באים להחלמה? אנחנו עוברים משבר נפשי מסויים כשאנחנו מגלים שאי אפשר לסמוך על ההתמכרות שלנו. זה כמו אנשים שחווים טראומה בעקבות רעידת אדמה. פתאום הדבר הבסיסי הזה שנקרא קרקע, זאת שהם ידעו שהיא תמיד תהיה יציבה תחת רגליהם - לא נמצאת שם עבורם ואי אפשר יותר לסמוך עליה. זה מערער לאנשים את השיווי משקל הפנימי וגורם להם חרדות ושאר הפרעות נפשיות.
אם אנחנו רוצים להפסיק את השימוש בתאווה, נצטרך משהו אחר במקום. אנחנו חייבים משהו שיתן לנו את אותו ביטחון שהיה לנו כאשר פנינו אל התאווה. לא נוכל להחליף משהו יציב ומוצק במשהו רועד ולא ברור. אם אנחנו רוצים להגיע לצעד השלישי שבו אנחנו מוסרים את החיים והרצונות לאלוקים - זה חייב להיות אלוקים שאפשר לסמוך עליו לגמרי. אלוקים שבודאי יהיה שם עבורי כאשר אצטרך אותו, ברגעי משבר כמו בעיתות שמחה.
לכן, החשיבות של הצעד השני הוא קריטי, כיון שבו אנחנו רוכשים את האמון באלוקים כפי שאנחנו מבינים אותו. זה הצעד שבלעדיו לא נוותר על התאווה, ולא נפקיד את חיינו בידי אלוקים. רק אלוקים שאוהב אותנו ללא גבולות וללא תנאים, אלוקים שנמצא עבורנו 24/7, רק הוא יכול לתת לנו את השחרור מהתאווה. אם היה סיכוי שאלוקים יאכזב אותנו - היינו חוזרים אל התאווה שמעולם לא אכזבה אותנו.
