שלום חברים.

הרבה מאיתנו מספרים על ביזבוזים משוועים בעבודה וחוסר תיפקוד טוטאלי בגלל ההתמכרות. ביזבזנו שעות על פורנו וקשרים, הגענו לעבודה עייפים. כל פיפס שלא מצא חן בעינינו גרם לנו לדיכאון ובריחה בצורה כלשהי מהעבודה, וכו' וכו' וכו' כמו שאנחנו מכירים טוב.

איך מחלימים מזה?

אני היום ב"ה נקי כבר יותר מ 4 חודשים בחסד ה'. עבדתי עד עכשיו בעבודה לא מחייבת, וגם כך לא הלך לי כל כך בקלות, כעת התחלתי עבודה מאוד מאוד תובענית ומחייבת, ולא מאפשרת לעגל פינות, כלומר אם אתחיל לעגל פינות פשוט אמצא את עצמי בבושת פנים עם מכתב פיטורין. אני כעצמאי שקובע לעצמי את זמן העבודה וזה קושי גדול נוסף על עצם האישיות שלי כמכור.

אשמח לשמוע בבקשה איך אתם מתמודדים עם זה? הרי לא מדובר על ביצוע מטלה קטנה, או עבודה זמנית או קצובה או כיו"ב. מדובר על לפחות שמונה שעות עבודה כל יום. יום יום בלי הקלות ובלי להתפנק.

אני שואל בעיקר מבחינה פרקטית בבקשה.

בוקר טוב
לי עוזר שלושה דברים:
1. לפתוח מעגלים - להתקשר לחבר ולהגיד לו מה אני עושה בשעתיים הקרובות (לא לדבר על יום שלם, רק על שעתיים). הכנות שלי עוזרת לי להכיר בחוסר האונים שלי מול הצורך בבזבוז זמן.
2. לפעול כאדם חסר אונים - לכבות את הפלאפון אם צריך. לנתק את האינטרנט אם צריך. להתקשר לחבר ברגע שאני פותח את האינטרנט סתם (אם אי אפשר לכבות אותו). לחסום באופן יזום את אתרי החדשות דרך תוכנת החסימה שלי.
3. לכתוב מראש מה אני מתכנן לעשות. הכתיבה יכולה להיות קטנה אבל ממוקדת. בשעות האלה אני אעשה כך, בשעות האלה כך - והכי חשוב: לתת מקום לשעות מנוחה והפסקה. זאת אומרת, ביום ראשון בין השעות עשר ועשרים לעשר וחצי אני רואה חדשות. הגיע עשר וחצי, אני שולח הודעה לחבר אם אני לא יכול להפסיק אבל חלק מהעניין של האובססיה זה התחושה הבסיסית שכל הבריחות האלה הם 'לא בסדר', אם זה לא בסדר, אז אני נמשך לזה. ומה יקרה אם אתן לזה לגיטימציה, וזמן, ואעשה את זה לכתחילה? (דוגמה: הייתה תקופה שכדי לעבוד על הדחף האובססיבי שלי לאכול משהו מתוק, הייתי לוקח את הגלידה הכי קטנה ויקרה, זו שתמיד התביישתי לקנות כי זה לא משתלם ומה יהיה ו...), מתיישב, ו'אוכל אותה בתענוג כמו בן אדם', וזה במקום 'לדחוף' איזה קרואסון שוקולד שיהיה גם טעים גם משביע וגם זול. [כמובן שהטיפ הזה רלוונטי רק לאנשים שאין להם התמכרות סביב עניין זה אלא רק בריחה שמתממשת דרכו, וה"ה בסרטים, סדרות, ספרים ואכמל].

נתן במתנה

תודה רבה לשואל ולמשיב
מאוד נוגע לי כל הנושא
גם נגעה בי הדוגמה עם הגלידה.. האובססיה גורמת לנו לא להינות כמו אנשים נורמליים כי מה שאנחנו עושים הוא מביך ולא ראוי

בדיוק ברגע הנכון.

תודה רבה חברים. אני חסר אונים לחלוטים מול אי יכולתי לתפקד כאדם נורמלי שעובד נורמלי. לא משנה כמה עצות שאקבל וכמה מנוסים ממני שעברו כברת דרך והיום מצליחים, אני כעת נמצא בזמן לא מוצלח ממש מבחינת עבודה.
אם אני צריך לעבוד שמונה שעות ועובד במקום זה רק חצי שעה נטו וכשעתיים וחצי ברוטו ביום אז משהו לא הולך כמו שצריך ומהר מאוד אצטרך לתת על זה דין וחשבון . . . . . . . .

לא קל לי מול זה שלא קל לי. מבחינה רעיונית אני מבין את התהליך, עובד בכיוון, מנסה להתחבר לה', לעשות את הפעולות הנכונות, המתבקשות, מנסה להיצמד להדרכות הספונסר, וכן, רואים ניסים, במקום שאתבטל יום שלם, אני מצליח לעבוד חצי שעה . . . . . .

טוב, זה לא כל יום, זה קורה, אבל אני יכול להגיד כמעט בוודאות שאני לא מתקרב אפילו קצת לעבודה רצינית כמו שאני אמור לעשות.

רציתי קצת לשתף ולבקש את עזרתכם, כמו שאחד החברים כתב לי להתחבר באמצעותכם לה'.

יש פתגם חסידי הלקוח מסיפור: מה שהיה אתמול היה אתמול, היום יהיה לגמרי אחרת . . . . . . . . .

כן ותודה לה' על אלף ואחד דברים טובים ומדהימים שהוא מעניק לי ולבני משפחתי שיחיו, ובראשם להיות יהודי, ולשמור אותי נקי למעלה מ 4 חודשים למרות הכל.