בס"ד
שלום, ראיתי שנשות המכורים גם צועדות,
אפשר להבין למה?
למה הן התמכרו?
תודה

נאמר פה הרבה בנושא. וגם אני הסתבכתי בזה בעבר. היום אני שואל את עצמי מה זה עניני. שיצעדו ושיערב ויבושם להם. מה בדיוק מציק לי בנקודה הזאת ולמה אני חייב להבין את זה?

אשמח אם תחדד את שאלתך.

בעיקרון נראה לי שזה מתאים לפורום גברים נשואים. ובכל אופן:

בספר הגדול ישנו תיאור של אדם שהפסיק לשתות וטוען שכעת הכל בסדר. משווים אותו לחקלאי היוצא מהמרתף אחרי הוריקן ורואה שביתו נהרס אבל הוא אומר "הכל בסדר, העיקר שהרוח פסקה". מסתבר שמכור הוא כמו סופת הוריקן (או גרוע מכך) ולחיות עם מכור (למין) זאת משימה מאוד לא פשוטה, בין אם המדובר במכור מחלים וק"ו באם מדובר במכור שעדיין נופל.

אז ישנו פרק שלם בספר הגדול שנקרא "לנשים", ובו יש הסבר מאוד מפורט למה כדאי לנשים לצעוד, ומה זה יכול לעזור להן.

רק לחשוב על הקשיים שאשת מכור עוברת, ודי ברור שדרך חיים רוחנית היא פיתרון מעולה עבורה. גם נשים שהחליטו להישאר וגם נשים שהחליטו להתגרש, יש להן המון מקום להכניס את אלוקים לחייהן ולמסור לו את השליטה על מה שאין להן שליטה עליו.

זהו בקצרה. מקווה שהועלתי.

ואני הבנתי, מהתקופה הקצרה שהייתי פה, זה שכעצם הדבר שאשתי הסכימה להשאר איתי ועוד לחיות איתי בשלום זה מלמד שמשהו אצלה פגום באישיות. משהו שקשור לתלות חולנית. אחרת איך היא לא פוקחת את עיניה למציאות האיומה אליה גררתי אותה ואת כל המשפחה איתי...

וזה בקצרה על רגל אחת כל עבודתה. ללמוד איך לצאת מהתלות החולנית ולקבל החלטות אמיצות בהתאם להתקדמותי או אי התקדמותי בתוכנית.

מתנת !  ;D ;D ;D ;D אתה גדול !

עברי יקר,

כפי שסוד כבר כתב, יש לנשות מכורים בשביל מה לצעוד וזה לא בגלל שהן מכורות.

רציתי להוסיף על מה שקראתי בחוברת מצוינת בשם: "שיחות קצרות על אלכוהול".
כתוב שם שאלכוהוליזם זו מחלת משפחה, לא רק האלכוהוליסט חולה בה, אלא כל משפחתו: הוריו, אשתו וילדיו.
מסופר שם על המון מקרים ואחד מהם על אשה מאוד מוצלחת שאחרי שהתגרשה מנישואיה לאלכוהוליסט היא התחתנה עם אלכוהוליסט נוסף.
ונשאלת השאלה: איך קרה שאשה מאוד מוצלחת וחכמה התחתנה בפעם השנייה עם אלכוהוליסט.
התברר שגם אביה הוא אלכוהוליסט. אחרי שאביה נהייה אלכוהוליסט פעיל היא בתור ילדה כבר נכנסה לדפוס התנהגות של ילדי אלכוהוליסטים ולכן בבחרותה בתת מודע שלה היא חיפשה להתחתן עם ... אלכוהוליסט.
וזה קרה לה שוב גם בחתונה השנייה. מאוד ייתכן שאם היא היתה מתחילה לצעוד העניינים היו מתגלגלים אחרת.

ועוד משהו נוסף:
בכנס האחרון של SA בארץ שמעתי את אשתו של חבר ותיק מחו"ל שאמרה שהיא לא נהייתה אשת מכור מיום החתונה,
אלא עוד הרבה קודם.
היא סיפרה על מה שהביא אותה בילדותה להיות אשת מכור.

כל מה שכתבתי למעלה הוא בשביל שאני אבין את המחלה הזו ולמה היא גורמת.
אבל... אני חייב לעבוד את התכנית שלי ולהתמקד רק בי ולא באחרים ובמיוחד לא באשתי.

בהחלמה

בלי קשר לאיזה סוג של טיפול או תכנית אשה אמורה לעבור, אם 12 צעדים, או קבוצת תמיכה, או פסיכולוגית, וכיו"ב, בעצם העניין ודאי שצריך טיפול כלשהו.

אשה שיום בהיר אחד, (או לא כל כך בפתאומיות) מגלה שבעלה מכור, או נגיד את זה במילים יותר ברורות, מתעסק עם נשים אחרות מלבדה, בין במעשה בין בדיבור ובין בראי'ה או במחשבה, או שבכל אופן היא לא מספיקה לו, מבחינתה מדובר בבגידה ממש, ובצדק. ואם היא לא תטפל בטראומה שלה, זה עלול להיות מאוד לא נעים בלשון המעטה.
מה גם שהטראומה גדלה יותר כשהיא נחשפת לכך שמדובר ב: א. מחלה ב. לכל החיים.
ויש להאריך וד"ל.

אמרו שלנו זה לא אמור להיות משנה. אבל מנסיוני אשתף שהרבה יותר קל להתמודד כשהאשה נמצאת גם היא בטיפול מחלים מהטראומה והנלווה.

סליחה על המילים המפורשות.

אני לא יודע למה אשת מכור צריכה לצעוד, אשתי אומרת שכדאי לה. מבחינתה זה די פשוט -  החיים במחיצתי יצרו אצלה דפוסי התנהלות שאינם לרוחה, לא פעם היא חשה הכרח לנקוט בפעולות הפוכות מרצונה בתכלית, זה לא נוצר ביום אחד ורק בגלל נישואינו, עוד לפני הכרותה עימי היו לה אתגרים שונים. היא נשאבה לתוך הוואקום הזה בגלל ההיסטוריה הפרטית שלה, כלי העזר של התוכנית פשוט טובים לה. נותנים לה אופציות נוספות לחיי היום יום. שלה עם עצמה, ועימי ואני מצטט אותה - "יש לי חלק בהחלמה שלך, לא רק שלא הפרעתי ונתתי לך לעשות הכל למען ההחלמה, הייתי שם איתך ובשבילך. לא פעם סייעתי, בפועל". צודקת. זו אמת.

- על השאלה למה כדאי למכור שאשתו תצעד, אני יכול לענות מתוך ספרות התוכנית ומנסיון אישי.

במוקדם או במאוחר, באיזשהו שלב אחרי תוך כדי החלמה אישית מגיע הרגע שנושא ההחלמה בתא המשפחתי עולה על הפרק, ישנו פרק מדהים עם הדרכה מבספר הגדול של AA - 'המשפחה לאחר מכן' (עמ' 100) - "רופא אחד אמר לנו -  שנים במחיצתו של אלכוהליסט הינו דבר בדוק כדי להפוך כל אישה או ילד לנוירטיים. במידה מסויימת המשפחה כולה חולה". המשפחה חייבת להיות מודעת שכאשר תהליך ההחלמה מתחיל, לא יהיה הדבר נעים כל העת. כל אחד עלול לעבור מכאובים ומשברים. יהיו קיצורי דרך מפתים ושבילים צדדים שבהם הם עלולים לסטות ולאבד דרכם.

ומעט יותר בהרחבה, אישה שצלחה את מהמורות תחילת הדרך של מכור יכולה לסייע מאוד לשכמותה. מלבד ההיזדהות עם הכאב והסבל ממצבי הרוח המשתנים, העליות והמורדות של בעלה המכור, היא יכולה לתת עצות פרקטיות. לכוון אותה מנסיונה, לדוגמא מתי לשחרר ולהתעלם, מתי כדאי לה להתרחק, ומתי להעמיד גבולות. היכן היא מסייעת ואיפה היא מנסה לשלוט. להרגיע את מצפונה על נפילותיו של בעלה ולחבק אותה כשאין אדם אחר שיעשה זאת... זה קורה בקבוצות שלהן כפי שזה קורה בקבוצות שלנו.

והיכן טובת הבעל? זה פשוט - יש לך מושג מה קורה לאישה כואבת שאין לה איפה 'לשחרר לחץ'? בחלק גדול מהמקרים היא תוציא את הכל על בעלה... וגם כשלא, הפרצוף החמוץ שלה עלול להוציא את כל ה... עליה... הטיסה ברכבת ההרים הזו נסבלת הרבה יותר באמצעות עזרה חיצונית מצד שלישי. בדידי הווה עובדא. בנוסף, יש כאן בעל שרוכש שפה אחרת, מסתגל להתנהלות שונה, אם היא תדע עליה יותר יהיה לם בסיס משותף רחב יותר. כשהוא ימלמל תפילת השלווה היא תדע במה מדובר.. כשיתקע עם הספונסר שלו שבע שעות בצעד חמש היא תפרגן ולא תרצה להתאבד...

סליחה על החוצפה אבל באיזה שהוא מקום ההסבר, בחלקו, לא כ"כ מסתדר לי.

זה נכון מאוד להגיד שהחיים במחיצתו של חולה לא עושה אותה בריאה יותר... אבל לבא ולקבוע מסמרות שכל אשת מכור נכנסה למיטה החולה, שלא מידיעתה - אמנם, אבל זה הגיע על בסיס היסטורי? וכי לא נמצא נשים בריאות - באמת - שפשוט נפלו עם בעל מכור ואין להן, באופן אישי, שום "עבר מפואר" עליו הן תצטרכנה לעבוד?

אתמהה!

אתה תמה? מסמרות? כל אשת מכור? אולי כדאי שתקרא שוב. רמז - מבחינתה...

מתנת,

כפי שכתב אסירותודה, לא כל נשות המכורים צריכות לצעוד.
ואם אשה כזו צריכה לצעוד זה חייב לבוא רק ממנה.

בדיוק לפני כמה דקות אשתי, שהולכת לקבוצות נשות מכורים, שאלה אותי:
מדוע בעיר שלנו מספר נשות המכורים שהולכות לקבוצה היא רק עשירית ממספר המכורים שהולכים לקבוצה?
היכן נעלמו כל אותן נשים של כל מכורי העיר (ה-90% שלא הולכות לקבוצות)?
עניתי לה: הן כנראה לא צריכות.

בהחלמה

שמואל, אני לא יודע אם הן לא צריכות, יכול להיות. אבל הן מן הסתם חלקן נמצאות באותו מקום שנמצאים 90% ממכורי העיר שלא מגיעים לקבוצות...

ומה זה אומר בשבילי?
כלום.

אני יודע שאני צריך לצעוד.
אם אשתי צריכה והיא צועדת - אני שמח על כך.
ואם היא צריכה והיא לא צועדת - אני חייב לקבל את זה בהבנה ובאהבה.

אני לא צועד בשביל אשתי ואשתי לא צועדת בשבילי.
כל אחד עושה את מה שהוא צריך בשביל עצמו.

בהחלמה

עם זה אני מסכים לגמרי. אני הייתי בטוח שכל הבעיה שלי היא שאשתי לא צועדת. יותר משהתפללתי ליום נקי התפללתי שהיא תצעד. היום היא צועדת ואני איבדתי את התירוץ ליפול...   
מהניסיון שלי, רק להרפות ולעבוד ע"פ עצת הספונסר נתן לי את היכולת להתקדם. ואני מקווה שגם הנקיות תגיע. מה שבטוח שכל עוד הייתי תלוי בהחלמה של אישתי לא היה לי סיכוי. אלוהים עשה איתי חסד לא מובן מאליו בזה שאישתי התחילה לצעוד ואני הבנתי שההחלמה שלי לא תלויה בה.

פששש...

מה הולך פה?
ממש נסים ונפלאות !!!

גם אצלי.
בתחילה אשתי הלכה לקבוצות רק בשבילי.
ואני כל הזמן "פמפמתי" לה: "גם את חולה..."
רק מתי שהרפתי، היא לפתע התחילה ללכת יותר לקבוצות.
ועכשו היא הולכת "גם בשבילה".

בהחלמה.