ברוכים הבאים, אורח

בא לי לצרוח, אז מה...
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: בא לי לצרוח, אז מה... 680 צפיות

בא לי לצרוח, אז מה... לפני 10 שנים, 11 חודשים #36356

  • מוטי ראוי
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • חי ומרגיש בזכות אלוקים ובאמצעות שמור עיניך וחברים
  • הודעות: 1095
שלום חברים
ברצוני לשתף אתכם בתחושותי בתקופה האחרונה,
אני חסר אונים מול התאווה ועוד יותר מול הרגשות שלי,
אבדה לי השליטה על חיי ואני מנוהל מול רגשותי הסותרות,
מאז ומתמיד לא ידעתי להתנהל רגשית, כל לחץ, כאב, והתמודדות,
זרק אותי אל הבריחה ואני בורח למקום מוכר לכולנו.

היום ובשבועות האחרונים משהו מבעבע שם בפנים ואין לי מושג על מה ולמה,
(האמת שיש לי כיוון אבל אני עדיין נמנע מלנתח את זה, אולי כי נעים לי הבלגן הפנימי)
תחושות סותרות מתנחשלות בתוכי, האגו והפחד מתחרים מי בראש,
הרחמים העצמיים ותחושת העוול מזינים את אש הטינה,
ותאווה מוכרת מרימה ראש,
וכל הבליל הזה מנפח תא מגמה עצום, שעוד רגע יגיע לקצה הסיבולת,
וימטיר אש וגופרית וענן שחור על כל סביבות הר הגעש האיום הזה,
זה נשמע רע, זה מרגיש עוד יותר רע, זה שורף ומאכל מבפנים הכל,
אז מה עושים, אינסטנקטיבית הפתרון הישן והטוב (?) קורץ מקילומטר,
הלגימות הקטנות גודלות, הויתור נראה קשה מאי פעם,
אוי לעזאזל כמה שבא לי לצרוח, בא לי פשוט לצאת ליער ולצרוח לשמים את תסכולי,
אבל מבחוץ כלום, הכל מסכת שלוה המקסימום הניכר הוא חיוך קפוא, שינים חשוקות ואגרופים קמוצים,
אוי לי מיצרי אוי לי מעצמי, ואני אנא אני בא.

אבל למרות המעידות ולמרות הכל, בגדול האופציה של שימוש היום אינו על הפרק,
כי למדתי שזה לא יתן לי כלום, זה אולי ישקיט אותי לרגע, אבל ברגע הבא אני יודע
שהכאב יגמור אותי,
אז מה כן,
אל דאגה
יש תוכנית לתוכנית
קבלה היא המפתח,
היום אני יודע שאני אדם מורכב ואני צריך לקבל את עצמי,
מותר לי לכאוב, מותר לי להיות מתוסכל, מותר לי לצרוח,
אבל אסור לי לנטור טינה,
מותר לי להרגיש כשם שמותר לי לחיות ולהרגיש זה לחיות.
אם חפץ אני בשלוה בנוסף לכל,
אזי עלי לתפוס את השור בקרניו (מטפורה) ולקחת את הרגשות המתנחשלים,
לבודד אותם ולפרק אותם אחד לאחד, ואז עם מסירה לאלוקים והבנה שרק הוא יכול ,
אקבל כלים להכיל את זה,
איך עושים זאת
צעדים, צעדים, צעדים,
אחד עד שלוש כבסיס,
ואז ארבע , חמש, שש, ושבע,
לב ליבו של התוכנית,
ויתכן שאדרש גם לשמונה ותשע,
כל שנותר לי הוא לאחל לעצמי
שלוה לקבל,
אומץ לשנות,
תבונה להבחין.
אנא א-לי עזור נא לי

תודה
מוטי
חבר שמור עיניך,
ובחסדי ה' ולא בכוחי נקי מט"ז שבט תשע"ב, 09/02/2012,
והנני אסיר תודה על כך, ומתפלל לשפיות גם היום.
נערך לאחרונה: לפני 10 שנים, 11 חודשים על ידי .

בעניין: בא לי לצרוח, אז מה... לפני 10 שנים, 11 חודשים #36358

אוהבים אותך!
תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו
וכן בדוד הוא אומר "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"

בעניין: בא לי לצרוח, אז מה... לפני 10 שנים, 11 חודשים #36362

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
איש יקר, ראשית תודה ששתפת, אף פעם לא קל לחשוף ולהיחשף, זה (כמעט) תמיד מקל. הייתי מציע לך לעשות זאת לעיתים קרובות. מהבפנוכו. למה? כי לבה שפורצת אחר 'רגיעה' של זמן ארוך עפה בעוצמה רבה ולמרחקים גדולים מלבה של הר געש פעיל מדי יום..

אתה זוכר את הענן האיסלנדי ששיתק את אירופה לפי כשנתיים..?

אוהב.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: בא לי לצרוח, אז מה... לפני 10 שנים, 11 חודשים #36669

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
תודה. כתבת עלי.
אני בבלגן רגשי גדול. נדמה שכשיוצאים מעט מ"בונקר התאווה" אז הרעשים הפנימיים של רגשות סותרים ובלתי מאוזנים הם ממש קשים.
חשבתי פעם שיש לי עור של פיל. אני ברנש קשוח. יכול לשמוע על מאה מתים בלי להניד עפעף. ידעתי שאני כזה סוג של ג'יימס בונד.
מסתבר שלא. אני רגיש, פגיע, לא כזה חזק. דברים קלים הכריעו אותי. אני מתחיל לחשוב שאבדה לי השליטה על חיי הרגשיים.
האם מהיום אצטרך להיכנע ולמסור לה' את כל רגשותי? האם אני חסר אונים מול כל החיים?
חשבתי שהבעיה היחידה שלי היתה התאווה, מסתבר שהיא הייתה הפתרון היחיד...
קשה לי מאוד לקבל את זה. אני המוצלח!!!! מנוהל רגשית? לא יתכן. מה, כל ישיבעזוכר מהישיבה יותר יציב נפשית ממני? קשה לי לקבל את זה. (מכה לאגו)
לפעמים אני אומר הכל משמים. אני מתכוון שרק אלוקים יכל לנצח אותי בצורה מבישה שכזו. אחרת, מול כל אויב אחר, בטח אני הייתי המנצח... 
בלבול גדול.

רציתי להצטרף לתפילה,
שלוה לקבל,
אומץ לשנות,
תבונה להבחין.
אנא א-לי עזור נא לי

אוהב
הושיעה
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: בא לי לצרוח, אז מה... לפני 10 שנים, 11 חודשים #36680

  • מתנת-הנקיון
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אל תתן לעבר שלך להרוס את עתידך.
  • הודעות: 2033
אוהב מכל הלב, וגם חש ומרגיש.

כמה אני רוצה (שלא) להפסיק. כמה שאני (לא) רוצה להפסיק. צורח מכאבים וככלב שב על קיאו. מבטיח לעצמי שלא עוד. וחוזר להבטיח... וכמה שאני לא מקבל את עצמי.

אנא קלי, תן בי את שלוות-נפשי, את אומץ-רוחי, את תבונת-נפשי! אנא ה' הושיעה נא! וזכני למתנות! (גם נקיון, לא רק)
משתדל לזכור:
שהנקיון הוא מתנה
שלא מקבלים אותה בחינם
שדרושה עבודה רצינית עקבית וממושכת לזכות בה
שהיא מגיעה ללא חומר משמר
שצריך להמשיך בעבודה ע"מ לשמרה
"שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה"
זכני, אלוקי, ל"מתנת-הנקיון"
נקי ברחמיו המרובים, לא בכחי, מאז יום ה לפרשת לך לך ו' מרחשוון ה'תשע"ד 10 אוקטובר 2013
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.46 שניות

Are you sure?

כן