אתה בטוח שאתה רוצה לקרוא את התשובה שלי?

אני מנחש שהקבוצות הן חלק מזה, אולי הכל???
אני תמיד שמח לקרוא את התשובות שלך.

ראה, כותרת הפוסט הנוכחי נכתבה בלשון רבים "וכאשר שגינו הודינו", זאת למרות שהוא עוסק בצעד פרטי שלי. האם שאלת את עצמך מדוע?

ובכן, כל 12 הצעדים נכתבו בלשון רבים. למיטב הבנתי, לא ניתן לעשות את התכנית הזאת לבד. אין כאן שום "חומר לימודים" ולא שייכת כאן חכמה או תבונה. מה ששייך כאן זה לראות אנשים אחרים שמבצעים את אותו דבר וללמוד מהנסיון שלהם.

את זה אני יכול לעשות רק בקבוצות...

הקבוצות שהשתתפתי בהן עד היום (טלפוניות) היו בעיקר שיתוף והצהרה. זה הצעדים הראשונים אם אני מבין נכון. מה הלאה? אולי אני לא בקבוצה הנכונה? אולי אני נופל על יום לא טוב?

ראשית כל, שמחתי מאוד לשמוע אותך היום בקבוצה.

שנית, אתה כותב שהיו רק שיתופים והצהרות. אולי תוכל לנסות בכמה מילים לסכם את ההצהרות והשיתופים האלו?

הצהרות בסגנון של אני ____ ואני מכור ל_____.
שיתופים - קריאה של הספר ואנשים משתפים מה עבר עליהם וכדו'
כשאני חושב על זה עכשיו. אולי אני עדיין מחפש פשוט את הדרך הפשוטה (כמו שכתבתי פעם אלוקים היה מכונת פחיות בשבילי) את הדרך שעושים לפי מתכון ומקבלים תוצאה. ואין דרך... כל אחד צריך לפלס את דרכו ע"פ מה שהוא מלקט מאחרים.
זה נראה לי פשוט שאין לי דרך... תמיד היתה לי בעיה שהייתי אדם בודד, לא מחובר לרב, לישיבה, לדרך. וקינאתי באלה שכן, שברור להם מה עושים, שהחיים פשוטים להם. (יש לי גיס כזה, ואני מלא טינה כלפיו. אבל זה לאחד הצעדים בהמשך, לא?)
קיוויתי שפה בתוכנית יש כזו דרך. יש הסבר מפורט לפעולות טכניות שיתקנו אותי. כנראה שאני מחפש את הדבר הלא נכון. (עוד קצת כניעה...)

דוקא נראה לי שכאן זה בדיוק מה שאתה מתאר בחיפושים שלך. אלו הם בדיוק הצעדים. הרעיון הוא שכדי ליישם את הצעדים צריך להיות בין כאלו שמיישמים אותם. 

כאשר אתה כותב שאנשים משתפים "מה עבר עליהם", תנסה להקשיב למה שהם משתפים ותראה שזה בדיוק הצעדים. חברים משתפים על הכניעה, על מסירת החיים לאלוקים, על גילוי הכח הגדול שיחזיר אותנו לשפיות, על חשבון הנפש של כל פגמי האופי, על חשיפת הפגמים בפני אחרים, על בקשת מחילה - זה הכל צעדים נטו.

נכון שבפועל את הצעדים עושים עם הספונסר ולכן כדאי לקבל ספונסר בהקדם הכי אפשרי, אבל אם תקשיב לקבוצות תשמע שם את הצעדים כל הזמן בכל השיתופים. אין שם שיתופים "סתם". כנ"ל בענין ההצהרות. ההצהרה היא צעדים.

הכינוי שלי סוד הכניעה ואני סקסוהוליסט - זה צעד ראשון. בחסד אלוקים לגמרי לא מובן מאליו אני נקי מאז כ"ו בכסל תשע"ב - זה צעד שני. שני הצעדים האלו מובילים אותי לצעד שלישי.

וכן הלאה.

אתה ממש מושך אותי צעד צעד...  קודם היו הקבוצות, אחרי שכבר העזתי ונכנסתי, צריך ספונסר...
סתם, ביקשתי ספונסר, אני מקווה שאקבל בקרוב, ביקשו שאתמיד קודם שבועיים בקבוצות בצורה מסודרת. ועד אז? אני מנסה להיכנע ולקבל את זה. פשוט להיות בקבוצות ולדבר עם חברים. אבל הקושי להיכנע הוא נוראי. לוותר על מי שאני, על הכשרונות ולקבל עיצות והנחיות מאנשים שאני לא מכיר ואולי בהיכרות במקום אחר הייתי מזלזל בהם ממרומי הכשרונות שלי (עוד פגם). אני מרגיש שהצעדים מכסים בפני עצמם את חסרונות הנפוצים שלנו, ומנחים אותנו איך לפתור חסרונות יותר פרטיים של כל אחד ואחד. נכון?
(וסליחה שהדיון פה חוזר לצעדים ההתחלתיים, אני דווקא יותר נהנה לקרוא דיונים על צעדים מתקדמים).

אתה יכול כמובן להתחיל לעבוד על הצעדים לבד. אף אחד לא אמר שאתה לא יכול להתחיל לחיות חיים רוחניים עד שתהיה שבועיים בקבוצות... הספונסר פשוט נותן יותר הכוונה מהנסיון שלו.

אם אתה משתתף בקבוצות ומשתף (כפי שעשית היום), אין שום מניע שתתמיד גם בקריאה של הספרות ותראה איזה עקרונות אתה יכול להתחיל ליישם בחיים שלך מתוך הדברים האלו.

שים לב: זאת תוכנית פשוטה לאנשים מסובכים. אין כאן מה לדעת אלא רק לבצע.

א. בנוגע לכתיבה בלשון רבים "וכאשר שגינו הודינו בכך מיד". הסיבה הפשוטה לכך היא כפי שאני מבין מקריאת הספר, זה בגלל שהסופר כותב את מה שעבר על החברותא, כלומר על הקבוצה. מכך אתה יכול להבין שבקבוצה העבודה יכולה להצליח.

ב. מבין את דבריך על השיעמום בקבוצות הטלפוניות ומזדהה איתך. בהתחלה עברתי שבוע שלם יום יום שעה שלימה של הקשבה לזה. אבל בהמשך התחלתי להשתעמם לשמוע שוב ושוב, "אני מכור ל      נקי כבר    ימים. ו"חבר נוסף בבקשה".
אבל בנוגע לשיתופים זה הרבה יותר מלמד אותי, אתה שומע על הקשיים האמיתיים היום יומיים של החברים, לומד עם מה הם מתמודדים, דברים שנשמעים לנו קשים ודברים שנשמעים לנו קלים, והרבה הרבה דברים שאפשר להזדהות איתם וללמוד מהם. אני מדבר עוד לפני שאתה חלק מהעולים לדבר, עוד כשאתה בצד המאזין. ובאמת לאחרונה אני מתקשר 20 דק' אחרי ומתחיל להאזין לשיתופים (אם מותר הערה למנחה, יש כמה וכמה שיחות שיש בהם רעשים וקשה מאוד לשמוע אותם, לפעמים זה מוגזם, אתמול למשל הקשבתי לשיחה ראשונה רועשת ולא הצלחתי לקלוט כמעט כלום, כשאחרי'ה באה עוד אחת כזאת ועוד אחת כזאת ניתקתי באמצע . . . . . . . )

אני חייב לציין שהשתתפתי בקבוצה חיה, ונראה לי שהקבוצות הטלפוניות נותנות כח להחזיק עד הקבוצה החיה הבאה... בקבוצה החיה דברים נראים אחרת. לשמוע סבב של הצהרות מול פרצופים לא נראה כ"כ "משעמם" כי אתה רואה את הפנים. מרגיש את הבנאדם. ובעיקר רואה את עצמך. מאז הקבוצה החיה לא השתתפתי בקבוצה טלפונית (סיבות טכניות) אבל אני בטוח שקבוצה טלפונית עכשיו תראה לי אחרת לגמרי.
ובקשר לסוד הכניעה, נראה לי שאכתוב פוסט על איך קילפת אותי בשיטת הבצל... קליפה אחרי קליפה, עד שנגררתי להחלמה פעילה.  :D

משוחרר,

הנסיון שלי שונה. אני מוכן להצטרף בהתחלה, להקשיב רק להצהרות ואז לרדת מהקו, כיון שההצהרות חשובות לי הרבה יותר מאשר השיתופים (שגם הם חשובים מאוד כמובן אבל פחות מההצהרות).

ההצהרות הן מה ששומר אותי בקבוצה - בלעדיהן כבר הייתי מזמן עף מכאן לעזאזל. המוח החולה שלי מספר לי שאם אני נקי שנה וחצי זה אומר שהכל בסדר ואין לי יותר צורך לקום כל בוקר שעה מוקדם יותר כדי להשתתף בקבוצה, אבל ההצהרות היומיות האלו הן אלו שמשאירות אותי נקי.

ההצהרות הן הביטוי הכי ראשוני של הצעד הראשון מתוך שתיים עשרה הצעדים, וכמובן עוזרים לי בצעד השני. כל שאר השיתופים הם הצעדים הבאים שהם חשובים מאוד, אבל לא ניתן לעשות אותם בלי הצעד הראשון.

חוזר לאבא,

אכן, אני מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב. זה עולם אחר כאשר רואים בן אדם, אבל זה מהר מאוד עובר גם לקבוצות הטלפוניות. גם כאן אני יודע מי המצהירים ועבורי הם לא סתם קולות אלא בני אדם אמיתיים מאוד.