רציתי לשתף ברגשות שהיו לי אתמול לאחר סיום הקבוצה. למי שלא היה בסיום הקבוצה היה "מצפון". התחושה שלי הייתה שהמצפון התגלגל לדיון ואולי לאיזה מקום של ויכוח או רצון לשכנע.
בתור אחד שהיה מומחה בויכוחים, אחד שתמיד רצה שיקבלו את דעתו בכל עניין ובכל מצב נדהמתי לגלות את הקבוצה המדהימה הזאת, ביום שהצטרפתי. עליתי באחת מהפעמים הראשונות ודיברתי על זה שאני הולך ליפול מחר, מכיוון שאני מגיע למקום שהיו לי בו עשרות או מאות שימושים...
אף אחד לא ניסה לשכנע אותי, אלא פשוט אמרו לי "אוהבים" והמשיכו הלאה. לא יאומן אבל לא נפלתי מאז...
המשכתי גם לקבוצות SA ושם נדהמתי לשמוע בפתיחת הקבוצה את המנחה אומר: "נא להשתדל לא להגיב אחד על דברי חברו. אין דו שיח בקבוצה".
ראיתי איך אפשר לחלוק את דעתך ולשמוע את הדעה של האחר ולהמשיך הלאה, גם אם זה הפוך ממה שאני חושב.
דיברתי עם חבר וותיק מרטורנו כדי להתייעץ אתו, ואחד המשפטים הראשונים שהוא אמר לי היה: "עד עכשיו היה לנו צמר גפן באוזניים וכל הזמן דיברנו. עכשיו הגיע הזמן לקחת את הצמר גפן להוציא אותו מהאזנים ולהכניס לפה".
האגו שלי בד"כ לא מאפשר לי לעשות זאת, אבל כשאני בכל זאת מצליח, אני מגלה דברים מדהימים.
לאחר תקופה שהייתי בתוכנית הציעו לי להיכנס לפורום. אני זוכר שממש נבהלתי, פורום זה מקום שבו כל אחד מגיב על מה שמישהו אחר אומר ועבורי זו בריחה גדולה...
בכל זאת נכנסתי לפורום וממש התרגשתי. סיפרתי לאשתי שהפורום כל כך מדהים כי כל אחד יכול לתאר מה הוא מרגיש, מה הוא קיבל והתגובות בד"כ (לצערי רק בד"כ) לא מתווכחות אלא מכבדות, מזדהות ומכירות תודה.
עדיין, המצפון שהיה אתמול גרם לי לדבר עם הספונסר על תחושות שמלוות אותי זמן מה ואולי יהיו לתועלת להחלמה.
במצפון העלו כמה דיונים, כמו לדוגמא: האם צריך טיימר? למה צריך ניקיון בשביל תפקידים מסוימים? למה צריך בכלל תפקידים מסוימים? ועוד...
נזכרתי, כשהגעתי לSA היו לי המון דברים שאני לא מבין אותם. למה צריך כל פעם לומר: "קוראים לי... ואני סקסוהוליסט"? למה צריך לקרוא כל פעם מחדש את אותם הדברים? למה אי אפשר להתייעל...? ייתכן שצדקתי בחלק מהדברים, אבל מה שתרם לי הכי הרבה זה היה לקבל את מה שאומרים ולשתוק! לא משנה אם יש מסר או צעד, הרבה אנשים או קצת, מה שעוזר לי זה שאני עושה את הפעולות ושותק! לעשות ולשתוק! בכל פעם שאני מתחיל לדבר ולחשוב, הראש שלי לוקח אותי לאן שאני לא רוצה להגיע. להיפך, כמה שאני עושה דברים יותר מוזרים או מיותרים זה רק תורם לי יותר.
הדיבורים אצלי מחליפים את העשייה, ובעצם התוכנית מבקשת ממני לעשות! מחשבות טובות לא הובילו אותי למעשים טובים, אבל פעולות טובות שינו אצלי את המחשבות (מתוך הספרות, מתוך הזיכרון).
המחשבה שאני לא צריך טיימר או ימי ניקיון כדי לעשות דברים, זה בדיוק מה שהוביל אותי במחלה. אני יכול לסמוך על עצמי ועל השכל שלי. זה הוביל אותי לגיהנום.
הבוקר עליתי קצת מאוחר לקבוצת SA ואמרו לי שאני לא יכול לדבר, אלא רק אחרי תפילת השלווה. זה תרם לי יותר מכל השיתוף. כיום, מה שעוזר לי הכי הרבה בהחלמה זה צמד המילים: "לעשות ולשתוק". כפי שאמרתי, האגו שלי לא מסכים בקלות, אבל אולי לכבוד חג מתן תורה אני יוכל לעשות שינוי ולקבל את התורה כמו אז גם היום: "נעשה ונשמע".
הכינוי של לב טהור ואני סקסוהוליסט. היום בו יצאתי מקבוצה חיה הוא היום בו נולדתי מחדש וקיבלתי את חיי ואת משפחתי במתנה.
