חברה אני הולך לחפור לכם בצורה רצינית ואני מתנצל מראש על כך.
החברים אומרים כל הזמן, "אני נקי בחסד ה' לא מובן בכלל".
אני רוצה לשאול "קלאץ קשיא".
אם התכנית היא התרופה שלנו, והיא המתכון לריפוי שלנו, למה זה "לא מובן שבכלל" שהריפוי מצליח, הרי אנחנו לוקחים את התרופה?
אני כמובן מדבר על אדם שבאמת עושה את כל הפעולות ע"פ כללי התכנית.
חשבתי לתרץ בדוחק ב2 אופנים: 1. נכון שהתכנית אמורה לרפא אותנו, אבל זה עצמו לא מובן בכלל וזה נס. הדוחק בתירוץ זה הוא שסוף כל סוף הנס הזה הוא סוג של נס המלובש בטבע, כלומר הוכח שמי שפועל לפי התכנית באמת נשאר נקי. האם אנחנו אומרים על כל נס המלובש בטבע בחיינו "לא מובן בכלל". האם אנחנו אומרים, "שתיתי השבוע כך וכך כוסות מים ואכלתי כך וכך מנות אוכל, וממש חסד ה' לא מובן בכלל נותרתי בחיים"?
2. התירוץ השני הוא, שבפועל רובנו לא מיישמים את התכנית כמו שצריך, וזה "החסד ה' לא מובן בכלל" שבכל זאת אנו נשארים נקיים, למרות שלא יישמנו את הכללים בשלימות. זה אגב נכון מאד במקרה שלי כאחד שאשתו לא יודעת עדיין מכל הסיפור ע"פ הכוונת הספונסר, ולכן מלבד זה שהתכנית מחייבת את  שיתוף האשה, אני מוגבל מאד ביכולת שלי ללכת לפגישות, לדבר עם חברים וכו'. הדוחק בתירוץ זה הוא שאני שומע את האמירה הזו גם מפי חברים שלכאורה עושים את הפעולות ברמה מאד גבוהה, והולכים לפגישות באופן אינטנסיבי, ויש להם ספונסיים, וכו'.
הייתי שואל את הספונסר שלי, אבל במסגרת הזמן הקצר שאנחנו מצליחים לתקשר יש לי נושאים קצת יותר חשובים לדבר איתו עליהם, אז אני נופל כאן עליכם.
תודה מראש על ההסבר.

שלום מנחם,
תודה על העלאת הנושא הנפלא והחשוב הזה.
כתבת בצורה נפלאה את ההקדמה שלך. ממש חסד ה' לא מובן מאליו.
רציתי להציע תירוץ נוסף.
עצם זה שאנחנו כאן, ופועלים, ומתקשרים לחברים וספונסר, כל זה לא מובן מאליו. הרי היתה לנו דלקת רצינית בקרום החשק. אז מה מניע את ההחלמה? מי נותן את כח הרצון להחלים?
מי נתן את השניות של מפוכחות כדי להקליק לאתר של שמור עינך?
הרי כל כך הרבה שנים היה לי טוב. מליוני אנששים טוב להם.
מי זיכה אותי לפגוש בקרקעית? לעצור בקרקעית זו?
חסד ה', לא מובן מאליו.
זה מתחבר לצעד 1. תזכורת קבועה שאני חסר אונים. ובוודאי חסר כח לפעולות ההחלמה. רק מה? חסד ה'.
לא מובן מאליו.
שוב תודה מנחם

שלום חבר יקר,

היית פעם במסיבת הודיה לאדם שהחלים מסרטן? ראית כמה מודים לה' על כך? לכאורה מה הסיפור הגדול, הוא התאשפז, עבר הקרנות, קצת כימותרפיה והוא בבית. הענין הוא שבזמן שהוא עשה את את זה היו לידו במחלקה עוד כמה אנשים יקרים מאוד שעברו את אותו תהליך אבל היום הם מריחים את הפרחים מהשורש. למה? ככה. למה הוא החלים? חסד אלוקים לגמרי לא מובן מאליו.

ואם אתה רוצה להבין למה אצלנו זה יותר לא מובן מאליו אפנה אותך לבדוק את אחוז המחלימים היום מסרטן לעומת אחוז המחלימים מהתמכרות למין. את הנתונים על הסרטן תוכל למצוא בטח בשאלת רב (גוגל), ואת הנתונים עלינו תוכל למצוא כאשר תבדוק כמה משתמשים חדשים יש בפורום מידי חודש וכמה מתוכם מחלימים.

שאלה טובה. אני משתדל לומר את המילים הללו מכמה סיבות, העיקרית שבהן היא - שבכל פעם  שאני מודה על ימי נקיוני אני משתדל להיזכר איזו מתנה חשובה קיבלתי. כי בטבע המדוייק שלי אני לא מייחס חשיבות לדברים החשובים בחיי. היו לי בלי סוף ארועים משמעותיים שחלפו מעלי ומצדדי מבלי שהתחברתי אליהם.

כמו שכתבו לפני, גם אני הכרתי המון אנשים שמאוד רצו להיות נקיים ולא הצליחו לעשות את הפעולות הנדרשות. הכרתי גם כמה שעשו כל שביכולתם ולמרות זאת לא זכו למתנת הנקיון. לימדו אותי שכדאי לי לייקר את התחושה שנבחרתי עם פינצטה, כי זו עוד פעולה שיכולה לשמור אותי על רכבת ההחלמה..

שנתחבר. נייקר. בהחלמה.

למנחם היקר שכחת להוסיף בחסד ה' לא מובן מאליו לגמרי או לגמרי לא מובן מאליו ....... :D ;D
חיבוק גדול
ממני צדיק תמים
שיהיה לכולנו יומחלים לגמרי לא מובן מאליו

מחילה. אני ממש לא מבין את השאלה. ה' לא עובד אצלנו. התכנית היא לא מין כפתור הפעלה שלוחצים עליו וה' מתחיל לזוז כמו בובה על חוט. גם לו יש בחירה חופשית...
אני אהיה כנה ואגיד שהשאלה בעצם מרגיזה אותי, כי היא מציפה משהו שאני שומע כל הזמן בין החברים. אנשים מתפלאים איך ייתכן שאדם עשה פעולות ובכל זאת גל התאווה לא עבר. זה לא פלא. ה' יכול לבחור להישאר רחוק מאתנו, כמו שאנחנו בחרנו בזה בכל שנות ההתמכרות שלנו. הפלא הוא שלמרות הכול, למרות מערכת היחסים עם ה' שהייתה כל כך עכורה מצדנו, הוא בוחר לדלג על הכל, ודילוגו עליי אהבה.
ולמה זה מרגיז אותי? ככל הנראה התשובה הכנה היא שהייתי רוצה שה' אכן יהיה אוטומט. הייתי רוצה תעודת ביטוח בחיים. משהו שאפשר לעשות ולהיות בטוח שזה יעבוד. אחרת אני פשוט מת מפחד, והחיים נראים לי כמו ג'ונגל פראי מלא סכנות שרק מעורר בי רצון לברוח. אז כשמזכירים לי שאכן אין תעודת ביטוח, אני מתרגז...
חברים, בואו לא נקטין את ה' למידות שלנו. יכול להיות שהתכנית קצת דוחפת לזה, כדי לשפר את המוטיבציה של אנשים לעבוד אותה, אבל אסור להתפתות למחשבות האלה. כניעה אמיתית פירושה להכיר בכך שהחסד של ה' לא מובן מאליו בכלל.

לשאלתך מדוע אנחנו לא אומרים על כל דבר בחיים שהוא חסד ה' לא מובן מאליו בכלל - התשובה בעיניי היא שבאמת היה ראוי לומר, אבל אנחנו בני אדם והתרגלנו לרוב החסדים של ה'. ה' נתן לנו מתנה חוסר אונים מוחלט ביחס לעניין כלשהו, ושם אנחנו רואים בעיניים ומרגישים בכל ישותנו שזה חסד ה' לא מובן מאליו בכלל.
למשל: אם קמתי בבוקר בשעה שבע - בשביל אדם אחד זה קלי קלות, ובשביל אדם אחר זה קשה כקריעת ים סוף, והוא יודע שאלמלא ה' היה עוזר לו, זה פשוט לא היה קורה.
חולים במחלות קשות תמיד אומרים שהמחלה נתנה להם פרופורציה חדשה על החיים. להבין שהדברים הפשוטים לכאורה לא מובנים מאליהם. גם אנחנו באותה סירה כנראה.

אני עומד ללחוץ על שלח ומתלבט אם זו פעולה מחלימה עבורי או להיפך. אולי אני סתם רוצה להפגין את חכמתי והעומק שלי. יהי רצון שיצאו מההודעה הזו דברים טובים לעולם.

דוקטור,
לי תרמת המון החלמה בהודעה שלך,
תודה

דוקטור יקר, אהבתי את מה שכתבת, אבל אני באופן אישי חושב אחרת.

המחלה שלי היא חוסר הקרבה לאלוקים, ולכן ברגע שהתקרבתי אליו - אני לא חולה יותר. זה כמו אדם שהמחלה שלו היא שהוא לא יכול לאכול עגבניות, והתרופה היא לאכול עגבניה. אז הוא לא רוצה לאכול את העגבניה (כי הוא חולה), אבל ברגע שהוא אוכל את העגבניה, אין שאלה "האם זה ישפיע עליו והמחלה תיעלם", כי ברגע שהוא אכל את העגבניה - הוא כבר לא חולה.

אז למה זה חסד אלוקים? כי אני לא רוצה לאכול עגבניות למרות שאני יודע שזה מה שירפא אותי, וגם אחרי שאני אוכל ורואה כי טוב, אני עדיין מעדיף לסבול ולא לקחת את התרופה.

לכן, למיטב הבנתי עיקר הענין של החסד הוא בכך שאני בכלל מוכן לקחת תרופה.

אפשר להאריך בזה הרבה אבל זה נושא לפעם אחרת.

סוד, אני מסכים אתך בגדול לגבי זה שתרופה היא לעשות ההיפך מהמחלה.
ואף על פי כן, אני רוצה לראות את האלקים שלי כ"מישהו" ולא כ"משהו". ולראות אותו כמישהו זה להכיר בכך שיש לו רצון עצמאי משלו. שהוא יכול לשאת אלי פנים, או להסתיר פניו ח"ו. נכון, בדרך כלל הוא מנהיג את העולם כך שכשאדם מתקרב לה', ה' מתקרב אליו בכפל כפליים.  אבל לא תמיד. לפעמים הוא בוחר אחרת, וזה כואב מאוד, אבל "מותר" לו. חשוב לי להזכיר את זה לעצמי, כי כל פעם שחשבתי שפיצחתי את הסוד איך לחיות חיים שלווים, איך לאלץ את ה' לפעול כפי הבנתי - זה התפוצץ לי אחר כך בפרצוף.

תודה על התשובות, הן יעזרו לי לומר ולחשוב את המילים הללו מתוך הזדהות והפנמה.
בשבת קיבלתי עוד תשובה, באמצע הלילה, היתה לי נפילה. אני זוכר שזה היה מתוך בחירה, ואחר כך תחושה של החמצה ואכזבה מאיפוס של 70 יום. אחרי זמן מה חשתי שאני מתעורר, ואני עד עכשיו לא יודע אם הנפילה קרתה מתוך עירנות, נמנום, כשאחר כך נרדמתי והתעוררתי שוב, או שזה פשוט קרה מתוך שינה גמורה. בכל מקרה היתה לי שבת קצת מאכזבת בגלל זה, כי דווקא יום שישי היה יום מצוין של החלמה, דיברתי עם חברים, בקבוצה, ושמרתי על התנהלות שלווה.
עוד לא הצלחתי לשאול את הספונסר אם לאפס, אבל מייד קישרתי את זה לשאלה שלי פה בפורום.
בכל מקרה אני שמח שאני במצב שאני יכול לשתף בפתיחות על המקרה הזה ולחוש שיש מי שמזדהה עימי ומבין אותי, וכן - גם אכפת לו ממני.
תודה חברים. 

אינני הספונסר שלך אז לא אתייחס לשאלת הנקיון, אבל אציע לך לקרוא את הקטע האחרון מתוך עשרים הדברים המופיעים בסוף הספר הלבן, כיצד להיכנע בלילה לפני השינה על כל המראות של היום האחרון.