אני מודע לפגמים שמנהלים אותי, וגורמים לי לדשדש בעבודת התכנית, ואחד מהם הוא חוסר כנות.
כבלון נפוח שמענין אותו רק מה שמסתכלים מבחוץ, אני לא מסוגל להיות כנה ואמיתי מול האנשים הכי קרובים אלי.
שיחה עם אחד החברים בזמן האחרון, הציפה והדגישה לי את הנקודה, וניסיתי לשפר אותה.

אני רוצה לשתף אתכם באפיזודה קטנה משבוע שעבר, ואולי כך אשתכנע שמכנות יש רק מרוויחים....

כמו שכבר סיפרתי כאן באחד האשכולות, יש בעית אמונה מסוימת שאחת מתוצאותיה הישירות היא דילוג של תפילות בלי ניד עפעף, לצערי.
כאדם נשוי שמתנהל בבית עם אנשים, קשה להסתיר דברים מהסוג הזה, אך מעולם לא עלה הענין לדיון, וחשבתי לתומי, שאני מצליח ללכת בין הטיפות, ולגרום לכולם להיות מרוצים - אני מדלג תפילות - כולם חושבים שאני צדיק ...
שבוע שעבר באחד הערבים היתה לי שיחה עם אשתי, ובמהלכה נפתחתי ושיתפתי בכל מיני תובנות שעלו בי מהתכנית, ואז הגיעה השאלה - אתה מתפלל 3 תפילות ביום?... יכלתי לומר שכן, אפילו לא הייתי מסמיק... החיים הרגילו אותי לשקר גם לה. אבל בחסד אלוקים, לא מובן מאליו, אמרתי לה את האמת. שיתפתי אותה בעובדות, (אל תגזימו - השארתי עוד קצת אמת לפעם אחרת, לא חייבים הכל בפעם ראשונה...), ופשוט הופתעתי מהתגובה. יש לי אשה מדהימה, תמיד ידעתי, אבל העובדה שהיא קיבלה אותי כמות שהיא, ושידרה לי הבנה וסימפטיה למצב, הראתה לי כי יש תחליף לחיי שקר.
אשתי, לה אני נשוי כ-8 שנים, אמרה לי באותה שיחה שהיא פשוט לא מכירה אותי באמת. נשמע לכם הגיוני?  אבל זו המציאות, מכור שעסוק כל היום בלשדר כמה שהוא טוב...

אלוקים, תן לי לזכור שהכנות עושה לי רק טוב!

אשריך. איזה יופי. תירגול,
תירגול ושוב תירגול...
בהחלמה.

מפחיד להיות כנה, מפחיד לחשוף את נקודות החולשה שלנו.
מפחיד להתחיל להרגיש תלוי בטאטע.

אבל כשאתה מסתכל על השלווה שיש לאנשים שעברו את מחסום הפחד אתה יכול רק לקנא. וכשאתה מתחיל לשבור מחסומים לעצמך אתה פתאום קולט חיית עד היום בצינוק. פתאום אתה מגלה שאתה יכול להיות מי שאתה באמת - וזה בסדר.

סברס אחי הקוצני, היקר!
מרגיש גם אני כבוי לגמרי בתפילות. יכול להעביר תפילה בלי לכוון אף אות. או בכלל לשכוח אם התפללתי או לא.
אתמול התחלתי להתפלל ערבית, באמצע שמונה עשרה נזכרתי שהיה מנין במפגש. אני מרחף.
מניינים, חלש ביותר. מתוך התפילה אני בורח אל הפלאפון שלי ואל הפורום. יש לי בזה חוסר אונים מוחלט.
בתפילות הפרטיות שלי אל אבא, יש ערוץ תקשורת.
אבל בנוסח התפילה, הקו חלוד. אין לי פנים להתפלל.
אין לי רעיונות כרגע מה לעשות.
אולי להתפלל על זה?

חחח, הושיעה, גם אני התחלתי להתפלל אתמול ערבית פעם נוספת...
טייסים. נתפלל, הספונסר שלי אומר מאתיים פעם עד עשר בבוקר..

תראה יש לי חוב של איזה 20000000 מעריב שחרית ומנחה,
לא יקרה כלום אם פעם אני יתפלל פעמיים.
ירגיע קצת את המינוס

נחמד לשמוע שאני לא היחיד עם חובות שכאלו

סליחה על הבורות, אבל איך יש לכם חובות?
רק להיום! אין אתמול ואין מחר, רק להיום! רק לעכשיו! אין חובות בדיוק כמו שאין אפשרות 'לצבור'.
אנחנו חיים רק את העכשיו ואת העבר אנו צרכים לנסות לקבל בשלווה.

יוסף,
לא ידעת שכשמוסיפים סמיילים אז זה מוחק את החוב? 

יוסף, אני גם בור בענין, אבל לימדו שיש צעד שמבקשים בו סליחה על שגיאות, כך שכנראה בכל זאת אנחנו יכולים רק לחלום ש'רק להיום' מוחק לנו את העבר...

הושיעה, כנראה לכן הייתי זקוק ל4 סמיילים, כי החוב גדול...

יוסף (יהודה) אל תדאג. גם אם אני רוצה להכניס את זה לרשימה של המצפון אני לא יכול. נגמר לי המקום במצפון כבר בגיל 13.
יהיה טוב

תפילות... איזה נושא רגיש. במשך שנים שאני רואה בית כנסת מבפנים רק בשישבת (אם אני לא סופר את תפילות השחרית המוקדמות של הבקרים שאחרי התרסקויות). אבל גם תפילות בבית הם מאורעות די חריגים. לאחרונה זה מעט יותר טוב. לא משהו דרמטי אבל לפעמים אני מרגיש ככה שאני רוצה להתפלל. משהו מבפנים ואז אני זורם עם זה ומתפלל בכיף. אני יודע שזה לוקח זמן ולא מלחיץ את עצמי. שנים של כף הקלע עקרו לי את הרגש הדתי מהשורש.

והכנות? טוב, גם אני ניסיתי להסתיר מאשתי הרבה דברים שאין סיכוי שהצלחתי (למשל את הסיגריות. לא באמת חשבתי שהיא טיפשה אבל לא היה לי את האומץ לבוא ולומר את האמת). כעת אני מנסה את הכנות, זה דווקא עובד לא רע בכלל.

אצלנו יש בדיחה: שואלים ילד בגן מה ההכנות שעושים אצלו בבית לפני השבת, והוא עונה שאמא מדליקה נרות ואבא מניח תפילין. אצלי זה בדיחה, כי כשאשתי מדליקה נרות זה הזמן שלי לרוץ להניח תפילין. פעם זה היה משגע את אשתי, היום זה היא השלימה עם זה. אז פתאום יש רצון להשתנות ובאמת לאחרונה אני משתדל מאוד להתפלל מוקדם יותר ולא לחכות לרגע האחרון.

לא שאני נהנה מלשמוע אחרים שגם קשה להם עם תפילות, אבל זה מאד מחבר אותי לחברים כאן...

זה נותן לי להבין שאני לא לבד, שיש כאן אנשים שחולקים איתי את אותה הדרך, את אותם נסיונות, קשיים ופיתויים, ויש גם תקוה ואור בקצה המנהרה, מתפלל לאלוקים שיוליך אותי בדרך הנכונה...

אמן.

נראה לי שיש משהו יותר גרוע ממה שאתם מתארים....
וזה אדם שכן מתפלל, ואין מצב שהוא מפספס תפילות, ובפנים ההרגשה של 'עוף מפה' באיזה זכות בכלל אתה מתפלל ומבקש
לחיות בסתירה זה הרגשה נוראה, ואני נזכר תוך כדי באותו פעם שתוך כדי גלישה... (ושימוש), נעמדתי להרביץ איזה מנחה, כי כבר היה שקיעה
איכססססס אני נגעל מעצמי